על חטאים ועונשים

מעשים המביאים לפירוק מדינת לאום הם חמורים מאוד. הפירוק הוא בדרך כלל תוצאה של מלחמה, ותוצאת הפירוק היא שנדרשת פעולת שיקום ארוכה, והעם שמדינתו מתפרקת – סובל.

דוגמאות בולטות לפירוק מדינות ב-200 השנים האחרונות הן: האימפריה העות'מנית, שהתפרקה בתחילת המאה העשרים; האימפריה האוסטרו-הונגרית שהתפרקה בתום מלחמת העולם הראשונה; וכן גרמניה שנחרבה בתום מלחמת העולם השנייה וגם פורקה למערבית ומזרחית; ברית המועצות בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים; יוגוסלביה במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, פירוק שיצר לא פחות משבע מדינות חדשות.

חלק מן הארצות התפרקו כתוצאה מהרס, בחלקן הפירוק הוא שגרם להרס. עם זאת, יש גם שנוצר מצב חדש שאיפשר שם פיתוח כלכלי ומודרניזציה. אותנו מעניינת מדינת ישראל.

לא חסרות דוגמאות לפירוק מדינות ב-200 השנים האחרונות. חלקן התפרקו כתוצאה מהרס, בחלקן הפירוק הוא שגרם להרס, אך לעיתים נוצר מצב חדש שאיפשר פיתוח כלכלי ומודרניזציה. אותנו מעניינת מדינת ישראל.

בישראל המצב שונה. היא אינה נוטה בשלב זה להתפרק, אבל היא עוברת תהליכי הרס פנימיים בתחומי הכלכלה, המשפט, השוויון החברתי, ההגירה ועוד, כפי שאפרט בהמשך.

מדינת ישראל נמצאת במקום שבו הביטחון בהמשך קיומה כבר אינו ודאי, והסיבה לכך היא בעיקרה הובלה מנהיגותית חריגה: אדם אחד נושא על גבו כריזמה שאותה הוא מכוון להרס רב-תחומי של המדינה. שמו של האיש הוא בנימין נתניהו, הידוע בכינויו "ביבי", שיש לו מעריצים המכונים "ביביסטים". הוא ראש ממשלה משנת 2009 ועד עתה, למעט שנה אחת שבה ניצח בבחירות גוש השינוי, והוא כיהן קדנציה נוספת עוד קודם, בשנים 1996–1999. 

כדי להבין את עומק הפגיעה וההרס של נתניהו במדינת ישראל יש לעבור על תחומי חיינו השונים, ולהגדיר מה אירע בכל אחד מהם, בעיקר בארבע השנים האחרונות.

הבחירות בסוף שנת 2022 בישרו על שינוי מרחיק לכת בממשל הישראלי. ברביעי בינואר 2023 נשא שר המשפטים יריב לוין, יד ימינו של נתניהו, נאום שבו התייחס למספר נושאים מרכזיים בתחומי השפיטה והחקיקה: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שלקואליציה יהיה רוב אוטומטי; קביעה של פסקת התגברות, שמשמעה אפשרות לכנסת לחוקק מחדש ברוב רגיל חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ; ביטול עילת הסבירות, כך שתימנע מבתי המשפט להשתמש בעילה זו כדי לבחון ולפסול החלטות ממשלה ושרים; כמו כן קביעה, לפיה חוות הדעת של היועמ"ש כבר אינה מחייבת את הממשלה.

בישראל המצב שונה. היא לא נוטה בשלב זה להתפרק, אך היא עוברת תהליכי הרס פנימיים בתחומי הכלכלה, המשפט, השוויון החברתי, ההגירה ועוד. מדינת ישראל נמצאת במקום שבו הביטחון בהמשך קיומה כבר אינו ודאי

דבריו של לוין ניתנו בידיעתו ובברכתו של ראש הממשלה. לא נעשה ניסיון ליצור הסכמה לדברים הללו בין הגורמים הפוליטיים השונים, בין ימין ושמאל. הנאום של לוין חולל תגובה רחבה של תנועת מחאה שקמה בעקבותיו.

בסופו של יום, חרף המחאה, נפגעה מערכת המשפט מכול כיוון, ופעילות השופטים זוכה היום לתגובות של זלזול ושיסוי. אבל ההתנכלות למערכת המשפט שפירטתי כאן, היא רק מרכיב אחד במעשיו של נתניהו.

כאשר אנחנו בוחנים כיצד הגענו לשבעה באוקטובר, אנחנו פוגשים את הרעיון של נתניהו לפיו "חמאס הוא נכס ואילו הרשות הפלסטינית היא נטל". על הבסיס הזה השקענו בחמאס כסף רב וחיזקנו אותו באופן שאיפשר לו לתכנן פעולה אנטי-ישראלית עוצמתית ואכזרית מאין כמותה. זאת בכדי שלא יקום חס וחלילה "גוף זר" שעומד על הדרישה להקים מדינה פלסטינית. עדיפות על הדרישה למדינה פלסטינית, אם כבר, היא גוף שפועל להרס מדינת ישראל.

ניהול המלחמות הרבות מאז השבעה באוקטובר הבהיר מהר שאין להן תכלית מוגדרת. אמנם הרסנו את מרבית רצועת עזה, אבל זאת בלי להחליט ולדעת – מה במקום. עקרון "היום שאחרי" (המלחמה) לא עניין את נתניהו. מבחינתו המלחמה שאין לה קץ היא המלחמה הרצויה, היא היעד.

יחד עם מרכיבים אחרים של המצב, המלחמה ביטאה את הרצון לפעול לשימור הקואליציה והממשלה הנוכחית. זה מה שהנחה את נתניהו, ולא השאלה מה דרוש למדינה שהוא ראש ממשלתה.

ניהול המלחמות הרבות מאז ה-7/10 הבהיר שאין להן תכלית מוגדרת. אמנם הרסנו את מרבית רצועת עזה, אך בלי להחליט מה במקום. עיקרון "היום שאחרי" לא עניין את נתניהו. מבחינתו המלחמה שאין לה קץ היא היעד

בדומה לכך אנחנו מוצאים את ההסתה של חלקי העם אלה באלה. תחילה מתבצע גיבוש הקואליציה הימנית-לאומנית-דתית-חרדית נגד הגוש של ישראל הדמוקרטית-פרוגרסיבית; ובהמשך הסתה באמצעות רשתות חברתיות, שסגנונה הולך ומקצין. אינספור שקרים ממציא לנו ערוץ 14, אשר אין לו סיבה להתבייש אל מול כמות שקריו הבוטים של ראש הממשלה. כבר אין לנו יכולת לבטוח בשום דבר היוצא מפיהם.

רעה מאוד היא ההתנערות מאחריות של ראש הממשלה. מדובר באחריות לאסונות גדולים – לאומיים. ומדהימה היא הדרך החמקמקה-חלקלקה של נתניהו לצאת נקי מכל אירוע.

היכולת למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא דוגמה בולטת. לאורך כל המלחמות מאז השבעה באוקטובר מתנהל נתניהו באופן שבו הוא משכיח אירועים כושלים, וקושר את עצמו להצלחות שהוא ממנף באמצעות הצהרות לתקשורת. באותן "הצלחות" נמצאת פרשנותו למלחמות שאנחנו מנהלים, שכאמור אין צורך לסמן להן סוף. "היום שאחרי", שצריך להיות מדיני, חסר לאורך כל הדרך.

מכה נוספת שהנחית נתניהו חובטת במשרתים בצה"ל: במילואים ובסדיר. לאחר שנים של התחמקות מהחלטה התקבל "חוק יסוד לימוד תורה", שאומר כי "לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל", וכך הוא משווה את לימוד התורה לשירות בצה"ל ואולי אפילו מעניק ללימוד התורה מעמד מועדף.

שתי הטבות גדולות מאפשר נתניהו לחרדים לאורך שנים – וכל זאת בכדי לשמר את הקואליציה – כספים גדולים למגוון מטרות וחוק היסוד שהזכרנו לעיל. ראש הממשלה העצים את המענה לדרישות החרדים באופן שאין לו תקדים.

לא אתעקש על כל מעשי ההרס הרבים של נתניהו, וכנראה שגם אין אפשרות לעקוב אחרי כולם, ואי לכך אעצור כאן. אבל סיכום תמציתי של המעשים דרוש, והוא כולל: הפיכה משפטית ומשטרית; העדפת חמאס וחיזוקו עד השבעה באוקטובר; ניהול מלחמות רבות וממושכות ללא תכלית מדינית; התנגדות לוועדת חקירה ממלכתית כקבוע בחוק; הסתה-הסתה-הסתה של חלקי העם אלו באלו; יצירת אי-שוויון רב בין המשרתים בצבא לבין המשתמטים ממנו; טיפוח שיטתי של מכונת הרעל בפוליטיקה הישראלית; הכנסת תרבות התנהגות של גסות רוח רעה מצד ממלאי תפקידים בכירים; בתוך כך ערעור מעמדה של ישראל בעולם באופן מחפיר. וכל זה תחת המוני שקרים שמעצבים מציאות. הקוראים מוזמנים להשלים את הרשימה.

שתי הטבות גדולות מאפשר נתניהו לחרדים לאורך שנים לשם שמירת הקואליציה – כספים גדולים למגוון מטרות וחוק יסוד לימוד התורה. בכך הוא העצים את המענה לדרישות החרדים באופן חסר תקדים

אותו אחד שמוביל את תהליך ההרס השיטתי הזה, בנימין נתניהו, יצטרך לעמוד בימים הבאים לדין מחמיר. לפנינו פשעים נוראים ואיומים כלפי המדינה. ייתכן שעדיין אין חקיקה מתאימה לעניין הפשעים הללו, אבל יש ליצור חקיקה כזאת במהירות האפשרית, תחת שם לדוגמה כמו "חוק הרס המדינה ודיניה".

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.