היום נכנסים יותר מ-180,000 ילדים בשערי בית הספר, לראשונה בחייהם, ויתחילו מסע של שתים-עשרה שנות לימוד. בסופו של המסע יחכה להם עולם אחר, עולם שאנחנו עדיין לא יודעים בדיוק כיצד ייראה.
אנחנו לא יכולים לדעת בבירור אילו מקצועות יהיו קיימים כשיסיימו את חוק לימודיהם, איך ייראה יום העבודה שלהם או אילו כלים טכנולוגיים ילוו אותם. קצב השינויים מואץ ומפליא. עם זאת, אנחנו יודעים שבסיס חזק יחמש אותם בכלים להצלחה.
הם יזדקקו לבסיס עמוק שיאפשר להם לקרוא, להבין, לחשוב, לשאול וללמוד גם כשהעולם סביבם משתנה. רק על יסודות יציבים ניתן לבנות. לכן נקודת הפתיחה שלהם חשובה כל כך.
איננו יודעים בבירור אילו מקצועות יהיו קיימים כשילדי כיתה א' יסיימו את חוק לימודיהם, איך ייראה יום העבודה שלהם או אילו כלים טכנולוגיים ילוו אותם. קצב השינויים מואץ ומפליא. לכן נקודת הפתיחה כה חשובה
האם הפסיעות הראשונות של ילדינו במסע הזה אכן נעשות על קרקע יציבה? לפחות לראיית הצוות החינוכי הקולט אותם, זה מוטל בספק.
בסקר שערכנו בראשית אוגוסט השנה, במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), בקרב אנשי חינוך ומורים המלמדים בכיתה א', רק 3% אמרו שהילדים מגיעים מוכנים לגמרי לבית הספר.
כמעט מחצית מאנשי החינוך שהשתתפו בסקר סבורים שהילדים אינם מגיעים מוכנים מספיק, ו-54% מהם אומרים שרוב הילדים מתחילים את השנה כשכבר נדרשת השלמה של פערים משמעותיים.
36% מהמורים מצביעים בעיקר על פערים קוגניטיביים ואורייניים, בהם אוצר מילים מצומצם, קושי ברצף סיפורי ובתפיסה כמותית ומרחבית.
יש כאן פרדוקס שקשה להתעלם ממנו. הילדים האלה גדלים בדור שבו מידע יהיה זמין להם יותר מאשר לכל דור לפניהם, ובכל זאת, דווקא היכולת הקריטית להבין ולהפנים מידע, לעבד אותו ולתת לו משמעות, מהווה אתגר לא פשוט.
בינה מלאכותית כבר היום יכולה לסכם טקסט, לנסח תשובה ולהסביר תרגיל – אבל היא לא משקפת הבנה. ככל שהתשובה נעשית קלה יותר להשגה, היכולת להבין אותה נעשית יקרה יותר.
כמעט מחצית מאנשי החינוך שהשתתפו בסקר סבורים שהילדים לא מגיעים מוכנים מספיק, 36% מצביעים בעיקר על פערים קוגניטיביים ואורייניים, בהם אוצר מילים מצומצם, קושי ברצף סיפורי ובתפיסה כמותית ומרחבית
כדי לזהות טעות צריך ידע קודם, כדי לשאול שאלה טובה צריך שפה, וכדי להבחין בין תשובה שנשמעת משכנעת לבין תשובה שבאמת מחזיקה מים, צריך לדעת לחשוב.
מכאן שגם ההכנה לכיתה א' צריכה להשתנות. לא לוותר על אותיות, מספרים או תרגול, אלא להרחיב משמעותית את מה שאנחנו מחשיבים כתרגול טוב. ילד שמספר סיפור במילים שלו, מסביר איך הגיע לפתרון, טועה ומנסה שוב ושוב – לא "מבזבז זמן". בדיוק שם נבנית למידה.
גם משך התרגול הוא לא בהכרח המדד. עשר דקות של פעילות מדויקת, שמבקשת מהילד לחשוב ונותנת לו משוב שמתאים לו, יכולות להיות משמעותיות יותר מחצי שעה של מילוי אוטומטי.
כאן לטכנולוגיה חינוכית יש תפקיד חשוב – לא לעשות את העבודה במקום הילד אלא לאפשר לו לתרגל באופן מותאם, לקבל משוב ולהתקדם מהמקום שבו הוא נמצא.
זה חשוב במיוחד כש-54% מהמורים אומרים שהקושי הגדול ביותר של ההורים הוא למצוא זמן וסבלנות לתרגול. הורים לא צריכים להפוך למורים בחופש הגדול וההכנה לכיתה א' לא אמורה להפוך לעוד מבחן שהם עלולים להיכשל בו. היא צריכה להשתלב בחיים ולהיות נגישה ומדויקת יותר.
כדי לזהות טעות צריך ידע קודם, כדי לשאול שאלה טובה צריך שפה, וכדי להבחין בין תשובה שנשמעת משכנעת לבין תשובה שבאמת מחזיקה מים, צריך לדעת לחשוב. מכאן שגם ההכנה לכיתה א' צריכה להשתנות
ההכנה לכיתה א', ואף התמיכה תוך כדי השנה החשובה הזו, צריכה להיות רחבה יותר ולחבר בין למידה, ביטחון והתנסות. חשוב לתת לילדים כלים בדיוק במקומות שבהם אנשי החינוך מזהים היום את הפערים. הגיע הזמן שנקשיב להם יותר.
אירית טויטו, מנכ״לית מטח, היא מנהלת בכירה עם למעלה משני עשורים של ניסיון בתפקידי הנהלה בכירים בחברות טכנולוגיה גלובליות, בהן אמדוקס, Philips Healthcare ו-ECI Telecom. את דרכה המקצועית החלה בממר״ם והיא בוגרת תואר ראשון במדעי המחשב וסטטיסטיקה ותואר שני במנהל עסקים למנהלים (EMBA) מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו