שימוש בדרישה הישנה לפירוז האזור מגרעין יכול לעזור לפתור את המשבר הנוכחי במזרח התיכון. אין ספק שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מסוגל להפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי שיסכים למהלך רדיקלי שכזה, אם זה ישרת אותו. מה גם שמדובר באינטרס ישראלי מובהק – כמובן לא של ראש הממשלה הנוכחי ושותפיו.
בדרך זו ניתן למנוע באמת גרעין איראני, וישראל עצמה צריכה למעשה את הנשק האטומי כמו חור בראש. סקירה היסטורית מוכיחה זאת בצורה חד-משמעית.
לא רק שאף פעם עד היום, למזלנו, הנשק הגרעיני לא הוכנס לשימוש במזרח התיכון, אלא שכוח ההרתעה הוא למעשה בעיקר מיתוס. עובדה שהגרעין המיוחס לישראל לא מרתיע את הפלסטינים, לא את חזבאללה וגם לא את איראן.
לא רק שמעולם, למזלנו, הנשק הגרעיני לא הוכנס לשימוש במזרח התיכון, אלא שכוח ההרתעה הוא בעיקר מיתוס. עובדה שהגרעין המיוחס לישראל לא מרתיע פלסטינים, לא את חזבאללה ולא את איראן
יתרה מזו, נשק גרעיני ברשות ישראל מעלה את המוטיבציה של מדינות האויב לפתח גם הן את נשק יום הדין. זאת אף שסגירת מצר הורמוז ואיום על מדינות המפרץ מוכיחים שלאיראן יש כלי נשק הרבה יותר אפקטיביים וקלים לשימוש.
לאחרונה כתב גם שר החוץ לשעבר שלמה בן עמי במאמר ארוך:
"הקריסה של 'דוקטרינת בגין' מגדירה את התקופה הנוכחית, ובמוקדם או במאוחר היא תחייב לערוך רוויזיה יסודית באסטרטגיית הגרעין של ישראל. הרעיון שאפשר להפציץ כל מדינה בסביבה ששואפת להפוך לכוח גרעיני או להרוג באופן סדרתי את מדעני הגרעין שלה, הוא הזיה מסוכנת ובלתי ישימה בעליל. וכפי שמלחמתנו בגרעין האיראני מוכיחה, זה גם חסר תוחלת. מתקרב, אפוא, הזמן לדיפלומטיה שתכלול בקרת נשק, ותחתור למזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית".
חשוב לציין שמרוב הבחינות – מדיניות, צבאיות, כלכליות, בריאותיות וסביבתיות – הנשק הגרעיני הוא אסון. לדוגמה, העלויות הכלכליות מאז ומתמיד היו אדירות. כבר בתחילת הדרך, למשל, כשישראל הייתה במצב כלכלי חמור והיו דברים חיוניים בהרבה מאשר הבזבוז הנוראי והמזיק הזה – מסמכים גרמנים וישראליים מלמדים, שגם בגלל הגרעין דוד בן-גוריון הרגיש חובה להתחנף לקונראד אדנאואר, הקנצלר של מערב גרמניה, ולממשלו שסייעו בהקמת פרויקט דימונה, כפי שכבר פורסם, למשל, בספרה של העיתונאית אורה הרמן.
אפילו בתחילת שנות השבעים כתב ראש ממשלת ישראל לשעבר מכתבים מלאי הכרת תודה לפושע הנאצי הרמן אבס, אחד האנשים המרכזיים בכלכלה הנאצית, שהיה אחראי להעברת כספים לישראל במסגרת מה שנקרא השילומים.
מהלך זה של אבס לא נעשה בעקבות רגשות אשמה, אלא בעיקר עקב אינטרסים גרמנים מובהקים. ישנן ראיות לכך שממשל אדנאאור ובעיקר פרנץ-יוזף שטראוס, שר הביטחון דאז, קיוו לפתח פצצת אטום בישראל גם עבור עצמם. לכן לא רק הועברו כספים, אלא אף נשלחו מדעני גרעין גרמנים לישראל, וזאת למרות שראש המשלחת השתתף בפיתוח הפצצה הגרמנית בתקופת הנאצים.
נשק גרעיני ברשות ישראל מעלה את המוטיבציה של מדינות אויב לפתח את נשק יום הדין. זאת למרות שסגירת מצר הורמוז ואיום על מדינות המפרץ מוכיחים שלאיראן יש כלי נשק אפקטיביים וקלים לשימוש בהרבה
יש להוסיף שמסמכים אמריקאיים ויפניים מלמדים כי בניגוד לדעה הרווחת, גם בהטלת פצצות האטום על יפן לא היה צורך צבאי ומדיני ישיר. זאת מכיוון שהמשטר היפני היה מוכן להיכנע והעביר הודעות בהתאם לארה"ב דרך שווייץ.
בנוסף, אנשי צבא מרכזיים כמו דווייט אייזנהאואר התנגדו למעשה הטלת הפצצות. ישנה ספרות אמריקאית עשירה על הנושא מזה שנים והיא לא זוכה למספיק תשומת לב. לדוגמה, ב-2.8.2006 פרסם היסטוריון בשם ג'ון דנסון מאמר חשוב תחת הכותרת "מיתוס הירושימה" בו כתב, בין השאר:
"העובדה הברורה היא שהמנהיגים היפנים, הן הצבאיים והן האזרחיים, כולל הקיסר, היו מוכנים להיכנע במאי 1945, בתנאי שהקיסר יוכל להישאר בתפקידו ולא יועמד לדין על פשעי מלחמה לאחר המלחמה. עובדה זו נודעה לנשיא טרומן כבר במאי 1945".
דנסון ציטט גם את העיתונאי המרכזי של "ניו יורק טיימס", הנסון בלדווין (Hanson Baldwin) אשר מיד אחרי מלחמת העולם השנייה כתב שהדרישה לניצחון מוחלט הייתה אולי אחת הטעויות הגדולות ביותר של המלחמה. הוא אמר זאת בהקשר של גרמניה, אבל הדבר חל גם לגבי יפן. הוא כתב:
"כניעה ללא תנאי הייתה הזמנה פתוחה להתנגדות ללא תנאי; היא הרתיעה את ההתנגדות להיטלר, ככל הנראה האריכה את המלחמה, גבתה מאיתנו קורבנות בנפש…"
בשיחה עם היסטוריון צבאי ישראלי חשוב, תת-אלוף בדימוס (מהמודיעין), לא היו לו טיעונים ממשיים נגד הדרישה לפירוז המזרח התיכון, הכוללת גם טיעונים נגד העלויות האדירות של הנשק הגרעיני שלצידן תועלת מפוקפקת, שלא לדבר על נזקים. הוא הסכים שהנשק אף פעם לא הגיע לשימוש וההרתעה היא נימוק חלש ביותר.
לדוגמה, ישנה תאוריה הטוענת שבמלחמת יום כיפור נמנעו הסורים מלגלוש מרמת הגולן עקב איום בשימוש בנשק גרעיני מצד ישראל. לטענת ההיסטוריון המתמצא במקורות ערביים, לא הייתה לסורים בכלל כוונה להתקדם הלאה. הוא למעשה תומך בקריאה הנוכחית אבל עדיין מהסס וזאת מתוך ההרגל. האיש מודע לקיבעון המחשבתי ששורר בחוגים "ביטחוניים", המקשה על דיון בנושא.
מסמכים אמריקאים ויפנים מלמדים כי בניגוד לדעה הרווחת, גם בהטלת פצצות האטום על יפן לא היה צורך צבאי ומדיני ישיר. זאת מכיוון שהמשטר היפני היה מוכן להיכנע והעביר הודעות בהתאם לארה"ב דרך שווייץ
העיתונאי בדימוס ירון לונדון מנה ב-3 במאי 2026 כמה נקודות חשובות בפייסבוק. תחת הכותרת "פירוז גרעיני תמורת שלום. חשבו על כך" הוא כתב:
"דווקא בעת הזאת, כאשר אנחנו מנסים לסכל את מזימתה של איראן להצטייד בנשק גרעיני, יש לדון בסוגיה המושתקת – מדיניות הגרעין שלנו".
כלומר ישנה דרך הגיונית וטובה למנוע פצצת אטום איראנית, שכן איראן עצמה מודיעה שהיא בעד הפירוז הזה. אין ספק שהכרזה של טראמפ על פירוז תקל על המו"מ גם בנושאים אחרים ועשויה להביא לרגיעה באזור. כדי לקדם את הרעיון צריכה לצאת קריאה מישראל לטראמפ, רצוי של אישים בולטים, שתשבור סוף סוף את הטאבו.
שרגא עילם הוא עיתונאי חוקר המתגורר מאז 1979 בשווייץ, עם פרסומים באמצעי תקשורת ברחבי העולם, ספרים וסרטי תעודה. על תחקיר פרשת בל"ל שווייץ זכה עילם ב-2004 בפרס העיתונאות היוקרתי ביותר באוסטרליה. תחומי עיסוקו העיקריים הם: השואה, תפקודה של ההנהגה הציונית בעת ההיא ומיד לאחריה, גרמניה הנאצית ושווייץ. הקונפליקט במזרח התיכון ויחסי ישראל-איראן ובמיוחד פרשת מנבר, פרשות כלכליות שונות ועוד. עילם הוא גם פעיל שלום ותיק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקצר קולע. מדינאי ישראלי מפוכח ואמיץ – אפילו אם הוא ציוני – היה מניח על שולחן המו"מ את דימונה תמורת נתנז ופורדו.
זה לא היה משנה מיסודם את שני המשטרים מוכי הכלבת הדתית משיחית (או אופיים של יתר המשטרים באזור שהיו מצטרפים לפירוז), גם לא מקדם בהכרח את פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, אבל לפחות מסיר את ענן הקללה הגרעינית התלוי מעל ראשי בני האדם החיים במזרח התיכון.
גיורא נוימן