בעקבות המלחמה היה גל גדול של הגירה מישראל, אותו גינה כידוע יצחק רבין על ידי הכינוי הדוחה והציני "נפולת של נמושות". למעשה, הגל הזה ביטא מחאה לא בהכרח מודעת נגד ההנהגות המדיניות והצבאיות. אנחנו המהגרים שנקראנו אז "יורדים" לא היינו מוכנים יותר לשלם את המחיר של המחדלים המדיניים והצבאיים.
תחושות ורשמים על סמך חוויותיי במלחמה היוו בסיס להחלטה לקום וללכת מארץ הולדתי, זאת בצירוף בין השאר לניסיון הפוליטי הכושל לשנות את המצב ולהגיע לשלום. יותר מאוחר תחקירים של אחרים ושלי איששו את התחושות ואף הוסיפו עליהן כהנה וכהנה.
שרגא עילם הוא עיתונאי חוקר המתגורר מאז 1979 בשווייץ, עם פרסומים באמצעי תקשורת ברחבי העולם, ספרים וסרטי תעודה. על תחקיר פרשת בל"ל שווייץ זכה עילם ב-2004 בפרס העיתונאות היוקרתי ביותר באוסטרליה. תחומי עיסוקו העיקריים הם: השואה, תפקודה של ההנהגה הציונית בעת ההיא ומיד לאחריה, גרמניה הנאצית ושווייץ. הקונפליקט במזרח התיכון ויחסי ישראל-איראן ובמיוחד פרשת מנבר, פרשות כלכליות שונות ועוד. עילם הוא גם פעיל שלום ותיק.











































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוגנרלים, נוטים בדרך כלל לדבר על "אבדות סבירות" או מושגים ציניים דומים, ושוכחים כי מדובר כאן בחיי בני אדם שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לפיכך, כאשר הם מתכננים מהלך צבאי, עניין האבדות אינו תמיד שיקול רלבנטי. דווקא המפקדים הזוטרים, וגם חיילים פשוטים היו מוכנים להסתכן באופן מקסימלי בכדי להציל ולחלץ חיילים אחרים. מלחמת יום הכיפורים, הייתה ללא ספק מלחמתם של המפקדים הזוטרים, והניצחון רשום על שמם.