אפשר לפרז את חזבאללה מנשקו - קשה לפרז את המוסדות מהשפעתו

גם אם חזבאללה ימסור מחר את הטיל האחרון שלו, הוא לא בהכרח יפסיק לדבר בשם השיעים בלבנון.

זו אולי אחת הבעיות הגדולות ביותר בדיון על "היום שאחרי" חזבאללה. רוב תשומת הלב מופנית, ובצדק, לנשק: לטילים, למחסנים, ללוחמים ולשאלה אם המדינה הלבנונית תצליח סוף-סוף לרכז בידיה את המונופול על הפעלת הכוח.

אלא שהכוח שצבר חזבאללה בארבעת העשורים האחרונים אינו נמצא רק בבונקרים. הוא נמצא גם בתוך המערכת הפוליטית, בתוך הממסד הדתי ובתוך המוסדות שאמורים לדבר בשם הציבור השיעי.

הכוח שצבר חזבאללה בארבעת העשורים האחרונים אינו נמצא רק בבונקרים. הוא נמצא גם בתוך המערכת הפוליטית, בתוך הממסד הדתי ובתוך המוסדות שאמורים לדבר בשם הציבור השיעי

המועצה האסלאמית השיעית העליונה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך. רק לפני כשבועיים תקף סגן נשיא המועצה, השייח' עלי אל-חטיב, בחריפות את השלטון הלבנוני וטען כי הוא שותף לדם תושבי הדרום ולמה שמתרחש בו. זו אינה אמירה של חבר פרלמנט מטעם חזבאללה או של דובר הארגון. היא נאמרת מפי מי שעומד כיום בפועל בראש המוסד הדתי הרשמי המייצג את העדה השיעית בלבנון.

וכאן בדיוק נמצאת הבעיה.

המועצה השיעית העליונה אינה עוד עמותה דתית. היא נוצרה בעקבות מאבקו של איש הדת מוסא א-צדר וקיבלה מעמד חוקי מכוח חוק 72/67, כדי לנהל את ענייניה הדתיים של העדה ולייצג את השיעים מול המדינה. לנשיאה ניתנו סמכויות בתחומים הנוגעים לווקף, למוסדות הדת ואף למינוי מופתים ג'עפרים. כלומר, מדובר באחד המרכזים החשובים ביותר של סמכות דתית-קהילתית שיעית בלבנון.

אבל המבנה שלה טומן בחובו בעיה פוליטית עמוקה הרבה יותר. לצד הגוף השרעי, המונה 12 אנשי דת נבחרים, קיים במועצה גוף מבצע אזרחי. על 12 חבריו הנבחרים נוספו מכוח החוק חברי הפרלמנט השיעים כחברים אוטומטיים. לאחר הסכם טאא'ף מדובר ב-27 חברי פרלמנט. המשמעות היא שהגוף המבצע כולל למעשה עשרות פוליטיקאים מכהנים, שאינם נבחרים למועצה עצמה, אלא נכנסים אליה מכוח היבחרותם לפרלמנט.

וזה בדיוק מוקד הבעיה. כאשר כמעט כל הייצוג השיעי בפרלמנט נשלט במשך שנים בידי צמד המפלגות אמל וחזבאללה, המנגנון הזה מכניס את הכוח המפלגתי שלהן לתוך המוסד שאמור לייצג את העדה כולה. ב-2017 אף טען אבראהים שמס א-דין (בנו של ראש המועצה לשעבר) כי חברי הפרלמנט השיעים נמצאים "באופן בלעדי או כמעט בלעדי" בידי אמל וחזבאללה.

מוקד הבעיה נעוץ בכך שכמעט כל הייצוג השיעי בפרלמנט נשלט במשך שנים בידי צמד המפלגות אמל וחזבאללה, ומנגנון המועצה השיעית העליונה מכניס את כוחן המפלגתי לתוך המוסד שאמור לייצג את העדה כולה

האירוניה ההיסטורית גדולה במיוחד משום שהמועצה לא נוצרה כדי לשרת את חזבאללה – וחזבאללה עצמו לא תמיד ראה בה מוסד רצוי.

בתקופת השייח' מוחמד מהדי שמס א-דין, המועצה ייצגה תפיסה שיעית-לבנונית שביקשה לחזק את השיעים באמצעות המדינה הלבנונית, ולא באמצעות העתקת המהפכה האיראנית. צבחי אל-טפילי, מזכ"ל חזבאללה הראשון, אף תיאר אותה בדיעבד כגוף שהיה "רחוק מן העמדה האיראנית". בשנות התשעים, עם השתלבות חזבאללה במערכת הפוליטית הלבנונית, החלו נציגיו להשתתף דרך קבע במפגשי המועצה.

אפילו שמס א-דין עצמו הבין את הסכנה המבנית. בצוואתו הוא מתח ביקורת על ההחלטה להפוך את חברי הפרלמנט השיעים לחברים אוטומטיים במועצה. לדבריו, כך הוכנסו לתוכה כל המחלוקות, הנאמנויות והבריתות המפלגתיות של הפוליטיקה השיעית. התוצאה, הזהיר, הייתה מועצה שלעיתים התקשתה לקבל החלטות עצמאיות והפכה עבור חלק מחבריה לבמה פוליטית יותר מאשר למוסד מייצג.

וזו הסיבה שפירוז חזבאללה לבדו אינו סוף הסיפור. נניח שהארגון אכן ימסור את נשקו. נניח שהצבא הלבנוני יתפרס בדרום, שהמחסנים יפורקו ושהחלטות מלחמה ושלום יחזרו לידי המדינה. כל אלה יהיו שינויים דרמטיים. אבל אם המוסדות השיעיים המרכזיים ימשיכו להציג את תפיסתו הפוליטית של חזבאללה כעמדתה של העדה, חלק ניכר מהמונופול שלו על הייצוג השיעי יישאר בחיים.

וההבחנה חשובה: כאשר נעים קאסם אומר שהמדינה פוגעת ב"התנגדות", זו עמדתו של חזבאללה. כאשר המועצה השיעית העליונה משמיעה מסר דומה, הוא מקבל מעטפת אחרת לחלוטין. הוא כבר יכול להישמע כ"קול השיעים".

לכן, המאבק על היום שאחרי חזבאללה אינו רק מאבק על נשקו. הוא גם מאבק על השאלה מי רשאי לדבר בשם העדה השיעית.

פירוז חזבאללה לבדו אינו סוף הסיפור. אם המוסדות השיעיים המרכזיים ימשיכו להציג את תפיסתו הפוליטית של חזבאללה כעמדתה של העדה, חלק ניכר מהמונופול שלו על הייצוג השיעי יישאר בחיים

דווקא המועצה שאותה הקים מוסא א-צדר כדי להעניק לשיעים קול עצמאי יכולה להפוך למבחן המרכזי. אם היא תחזור להיות מוסד שבו מתקיים ריבוי שיעי אמיתי – אנשי דת, אינטלקטואלים, נציגים חברתיים וזרמים שאינם כפופים למפלגות – פירוז חזבאללה עשוי להיות גם תחילתו של שינוי פוליטי עמוק.

אבל אם חזבאללה יאבד את נשקו וימשיך להחזיק, ישירות או בעקיפין, במוסדות שמעניקים לקולו לגיטימציה עדתית, לבנון עלולה לגלות שהטילים נעלמו אבל המונופול על הקול השיעי נשאר.

ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.