החוב הממשלתי של ישראל גדל בשלוש השנים האחרונות בכ־360 מיליארד שקל – זינוק של כ־35% – והגיע לכ־1.4 טריליון שקל בסוף 2025. במקביל, יחס החוב הציבורי לתוצר עלה מכ־60% בתחילת 2023, עם הקמת הממשלה הנוכחית, לכ־68.5% בסוף 2025.
הגידול החד אינו מקרי. המלחמות בעזה, בלבנון ובאיראן והפינוי ההמוני של אזרחים בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר חייבו את הממשלה להגדיל באופן דרמטי את הוצאות הביטחון ולממן גם פיצויים, שיקום והוצאות אזרחיות. כדי לממן את הגירעון, הממשלה נאלצה להגדיל את גיוסי החוב. למלחמה נוספו גם ניהול בזבזני של המדינה והתעקשות של הממשלה להעביר תשלומי ענק קואליציוניים.
אבל החוב הממשלתי הפיננסי הוא רק חלק מהתמונה – הוא אינו כולל גירעון אקטוארי של תשלומי הפנסיה התקציבית ושל הביטוח הלאומי, המסתכם ביותר מטריליון וחצי שקל.
כמה כסף מדינת ישראל חייבת?
החוב הממשלתי של ישראל מגיע לכ-1.4 טריליון שקל. הוא בעיקר כסף שהמדינה לוותה באמצעות הנפקת אג"ח בישראל ובעולם, וכן הלוואות ומכשירי חוב אחרים. המדינה חייבת את הכסף הזה למחזיקי אג"ח – בהם קרנות פנסיה, חברות ביטוח, בנקים, משקיעים מוסדיים ומשקיעים פרטיים – ולמלווים בחו"ל.
זה למעשה החוב הפיננסי המוכר והמדיד ביותר של הממשלה.
האם למדינת ישראל יש חובות מעבר לחוב הממשלתי?
למדינת ישראל יש התחייבויות עתידיות משמעותיות שאינן נכללות במלאי החוב הממשלתי כפי שהוא מוצג בדוחות החוב.
אחת המרכזיות היא הפנסיה התקציבית. המדינה התחייבה לשלם במשך שנים קצבאות לעובדי מדינה, אנשי קבע וקבוצות נוספות הזכאיות לפנסיה תקציבית. מדובר בהתחייבות ממשלתית אמיתית שתדרוש כסף מתקציב המדינה בעתיד, אך היא אינה מתווספת פשוט למספר החוב הרשמי של 1.4 טריליון שקל.
מבקר המדינה הקדיש דוח מיוחד לניהול מערך הגמלאות ולהתחייבויות המדינה בגין הפנסיה התקציבית, שהגיעו בסוף 2024 על כ-716 מיליארד שקל.
המספר הזה אינו אומר שהמדינה צריכה להעביר 716 מיליארד שקל מחר בבוקר. מדובר בהתחייבות לתשלומים עתידיים, שחלקם יתפרסו על פני עשרות שנים. אבל מבחינה כלכלית זו התחייבות של המדינה, והיא תדרוש תקציבים בעתיד.
גם היחסים בין המדינה למוסד לביטוח לאומי אינם משתקפים במלאי החוב הממשלתי.
על פי הערכות, הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי עומד על כ-800 מיליארד שקל. כאן כדאי להסביר מהו החוב העצום הזה. אזרחי ישראל משלמים במרוצת השנים אחוזים ניכרים משכרם לביטוח לאומי, בציפייה שהביטוח הלאומי אכן מבטח אותם ויהיה שם לשלם להם בעוד כמה עשרות שנים, כאשר יפרשו לגמלאות, ואולי קודם, אם ייקלעו למצוקה שתצריך לשלם להם קצבה.
חשוב לדייק: גירעון אקטוארי של 800 מיליארד שקל אינו חוב שהמדינה חייבת לשלם היום. זהו אומדן של הפער בין ההתחייבויות העתידיות לבין המקורות הצפויים, בהתאם להנחות לגבי תעסוקה, שכר, תוחלת חיים, ילודה, תשואות ועוד.
ובכל זאת, המשמעות ברורה: המדינה תידרש בעתיד להזרים כסף, להגדיל הכנסות, לשנות קצבאות או לשנות את כללי המשחק.
כמה כולל החוב הציבורי של ישראל, כולל גירעון אקטוארי?
החוב בגין הפנסיה התקציבית בתוספת הגירעון האקטוארי של ביטוח לאומי מסתכמים יחד לכ-1.5 טריליון שקל, וביחד עם החוב הפיננסי מדובר בקרוב ל-3 טריליון שקל. מדובר ביותר מ-140% מהתוצר הישראלי השנתי כולו.
בנוסף קיימות ערבויות מדינה: התחייבויות שאינן חוב כל עוד הלווה משלם, אך עלולות להפוך להוצאה ממשלתית אם הלווה ייקלע לקשיים.
ויש גם התחייבויות עתידיות אחרות – פרויקטי תשתית, הסכמים ארוכי טווח, התחייבויות תקציביות והוצאות שכבר נוצרה לגביהן התחייבות אך התשלום יבוצע בעתיד.
המדינה חייבת טריליוני שקלים. כמה ריבית היא משלמת?
חוב אינו בהכרח דבר רע. מדינה יכולה ללוות כסף כדי לממן מלחמה, תשתיות, חינוך או השקעות שמגדילות את הצמיחה בעתיד.
הבעיה מתחילה כאשר המדינה לווה בעיקר כדי לממן הוצאות שוטפות, והחוב ממשיך לגדול מהר יותר מיכולת המשק לייצר הכנסות.
כל שקל נוסף של חוב דורש בעתיד תשלום ריבית. המשמעות היא שחלק גדול יותר מתקציב המדינה מופנה לשירות החוב במקום לבריאות, חינוך, תשתיות או הורדת מיסים.
בין 2022 ל־2025 נוספו לחוב כ־360 מיליארד שקל. אבל המחיר האמיתי של החוב הוא גם עשרות מיליארדי שקלים שהמדינה תשלם מדי שנה בריבית. בתקציב המדינה לשנת 2026 מופיעים תשלומי ריבית בסך 64.6 מיליארד שקל על החוב הממשלתי. מדובר בזינוק של 25 מיליארד שקל ביחס ל-2022 – כסף שלא ילך לבריאות, רווחה, חינוך, ואף לא לביטחון.
וזו בדיוק השאלה שכל ישראלי צריך לשאול ב-2026: לא האם חוב של 1.4 טריליון שקל או 3 טריליון (תלוי איך סופרים) הוא "מסוכן", אלא האם המדינה יכולה להמשיך להגדיל את החוב בקצב הזה מבלי לפגוע ביכולת שלה לממן את עצמה בעתיד.
אם ישראל תמשיך במסלול של הוצאות ביטחון גבוהות, תקציבי ממשלה מנופחים, הוצאות ענק למימון ישיבות ומוסדות דת וקצבאות לאנשים צעירים ובריאים הבוחרים שלא לעבוד, גירעונות גדולים והתחייבויות עתידיות הולכות וגדלות, ייתכן שבעוד עשור המספר החשוב ביותר לא יהיה כמה ישראל חייבת היום, אלא כמה מתקציב העתיד כבר התחייבנו להוציא היום.
ניר גולדברג, כלכלן ורו"ח. כתב שוק ההון בגלובס בעבר, מנהל כספים של חברות היי-טק, יזם ומשקיע בחברות היי-טק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו