לאורך 15 השנים האחרונות משרד החוץ הישראלי איבד בהדרגה את סמכויותיו, את תקציבו ואת רציפותו הניהולית, בעקבות החלטות של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בין מאי 2015 לפברואר 2019 החזיק נתניהו בתיק החוץ בעצמו ולא מינה שר ייעודי – החלטה שתועדה במחקר מדיניות של מכון מיתווים ככזו שהותירה את המשרד חלש.
ניר גולדברג, כלכלן ורו"ח. כתב שוק ההון בגלובס בעבר, מנהל כספים של חברות היי-טק, יזם ומשקיע בחברות היי-טק.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהשלמת תגובתי- למשרד החוץ אין לצערנו הרב, הכלים לביצוע המשימות החשובות ביותר שהופקדו בידיו, שחלקן הארי חלק ממדיניות הביטחון הלאומי וחוסן המדינה והעם- יש כאן "פיספוס" לאורך זמן, אשר לו מחיר לאומי כבד , ממושך ומסוכן.
המשך לגובתי- למשרד החוץ אין לצערנו הרב, הכלים לביצוע המשימות החשובות ביותר שהופקדו בידיו, שחלקן הארי חלק ממדיניות הביטחון הלאומי וחוסן המדינה והעם- יש כאן "פיספוס" לאורך זמן, אשר לו מחיר לאומי כבד , ממושך ומסוכן.
המשרד לא גילה מעוף ביחסי החוץ, מודר ממהלכים מרכזיים, הואשם כי לעובדים נטיות פוליטיות, המשפיעות על תיפקודם ורוה"מ צימצם והגביל את פעילות משרד החוץ ושרי החוץ שכיהנו לאורך השנים. המצוקה התקציבית במשרד החוץ עוברת כחוט השני לאורך שנות פעילותו. אל מול תקציבי העתק שיריבינו מקדישים לתעמולה נגד ישראל ברחבי עולם, בעיקר באירופה ובארה"ב, הפעילות התדמיתית וההסברתית בחו"ל זוכה לתקציבים מגוחכים וחסרי כל הגיון והעובדים לא יכולים לבצע משימותיהם ההסברתיות, אלא אם הם " קוסמים"- רובם לא כאלה – או "משנוררים" ומתחנהים לכספים ותקציבים מהקהילות היהודיות במקום שירותם. יש מקרים רבים שיהודים טובים מציעים שירותיהם(יהודים מקצועיים בתחום יחסי ציבור, יועצי תדמית והסברה, המוכנים להקדיש מזמנם ומכספם למען ישראל, בעיקר בעתות מצוקה, כמו השנים האחרונות) ומשרד החוץ לא מוצא נוסחה לשת"פ ואז נכונותם יורדת לטמיון.
יבשות כמו אמל"ט ואפריקה מקבלות תשומת לב שולית מדי , אם בכלל, אך כאשר אנו זקוקים להם(הצבעות באו"ם, לדוגמא) , פונים אליהם ומהללים את הידידות הבילטרלית ואת שת"פ, אך לעתים קרובות תגובת מדינות אלה ביבשות הנ"ל היא , כי אנו פונים אליהם, מצפים להענות לבקשותינו, רק כאשר זקוקים להם- ביתר ימות השנה שוכחים מהם…
ראו דוגמה אקטואלית: תדמיתנו הבינ"ל בכי רב, אירופה וארה"ב ואוכלוסייתן מתרחקות מישראל ואז פתאום אנו "מגלים" את יבשת אמל"ט- בין המדינות שעדיין תומכות בנו והיו בהן שינויים פוליטיים בבחירות לאחרונה, עם הקמת מימשלי ימין . אנו עושים מאמצים משמעותיים להרחיב ולהעמיק היחסים עמן, אך זו צריכה היתה צריכה להיות מדיניות עם מעוף וחיזוי לטווח ארוך ולא שינוי ו"גילוי פתאומי" של היבשת (זו או אחרת), כאשר ישראל במשבר תדמיתי, עם האשמות חמורות נגד ישראל " והעולם כולו נגדנו".
אין ספק כי החילופים התכופים של שרי החוץ, מניעים פוליטיים ולא תמיד מקצועיים וההשלכות בהענקת תקציבים בלתי מציאותיים למשרד- הביאו אותנו, בין השאר ,למשבר ההסברתי, התדמיתי והקשיים ענקיים " במכירת" עמדותינו וטיעונינו בקהיליה הבינ"ל.