בסרטון תעמולה שהפיץ ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה שבועות, הוא השווה את המצב היום לזה שהיה ב-1992 והאשים את מפלגות הימין הקטנות בהפסד באותן בחירות למפלגת העבודה בראשות יצחק רבין ז"ל.
נתניהו, כמו נתניהו, משתמש באירועים בצורה סלקטיבית באופן שמשרת את מטרותיו, או לפחות כך הוא מאמין.
שני אירועים חשובים השמיט נתניהו מאותו סרטון תעמולה. קודם כל את העובדה שכחודש ימים לפני הבחירות נרצחה הנערה הלנה ראפ בידי מחבל פלסטיני על הטיילת בבת ים. עוד "שכח" נתניהו לציין שמערכת הבחירות אז, ב-1992, התנהלה תחת הסיסמה "מושחתים נמאסתם", שכוונה כלפי הליכוד שהיה אז בשלטון.
נתניהו האשים את מפלגות הימין הקטנות בהפסד באותן בחירות למפלגת העבודה בראשות רבין. נתניהו, כמו נתניהו, משתמש באירועים בצורה סלקטיבית באופן שמשרת את מטרותיו, או לפחות כך הוא מאמין
הרוצה לשקר ירחיק עדותו, אומר הפתגם. מעניין שנתניהו הולך ל-1992 ושוכח את הבחירות ב-1999. רק מעט פחות משלוש שנים מאז נבחר נתניהו לראשונה לראש ממשלה ב-1996. בחירות שבהן נבחר ראש הממשלה בבחירות ישירות בפתק נפרד מההצבעה לכנסת.
והנה, בתוך פחות משלוש שנים הצליח נתניהו להמאיס את עצמו על כלל הציבור, עד כדי כך שב-1999 הפסיד את הבחירות, שוב בהצבעה ישירה. לא היה זה סתם הפסד, זו הייתה תבוסה אישית של נתניהו בהפרש של יותר מ-16 אחוזים לאהוד ברק.
לנוכח האסונות הגדולים שהביא נתניהו עלינו בכהונה הנוכחית, ראש וראשון להם הוא טבח השבעה באוקטובר, אבל גם הכישלון באיראן, השיסוי והשיסוע והחרבת המוסדות הדמוקרטיים, מתגמדים מעט הכישלונות של תקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה.
כבר בספטמבר 1996, כשלושה חודשים אחרי שהחל בכהונתו, החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל, בלי כל הכנה, לא מדינית ולא צבאית. במהומות שפרצו נהרגו שבעה-עשר חיילי צה"ל וכמאה פלסטינים.
מבחינה מדינית, ספגה ישראל גינויים מקיר לקיר, החלטת גינוי 1073 של מועצת הביטחון, ונתניהו גם נאלץ להקדים את הסכם חברון שבו הוא הסכים לפנות שטחים ולהמשיך את תהליך אוסלו. נוח לנתניהו גם לשכוח את הסכם וואי מאוקטובר 1998, שעליו הוא חתם ושבו הסכים להעביר עוד 13 אחוזים משטחי הגדה המערבית לפלסטינים.
לנוכח האסונות הגדולים שהמיט עלינו בכהונה הנוכחית: טבח ה-7 באוקטובר, אבל גם הכישלון באיראן, השיסוי והשיסוע והחרבת המוסדות הדמוקרטיים – מתגמדים מעט כישלונות כהונתו הראשונה כראש ממשלה
עם תחושת המיאוס הכללית מבנימין נתניהו שרווחה אז, מזלה של מפלגת הליכוד ששיטת הבחירות שלנו ב-1999 הייתה שונה. הצבענו בפתק אחד לכנסת ובפתק אחר לראש הממשלה. אם השיטה אז הייתה זו של היום, רק פתק אחד לכנסת, גם את 19 המנדטים שקיבל הליכוד לא היו לו.
כבר ב-1999 כתב פרופ' שלמה בן עמי במסמך שחיבר עבור אהוד ברק לקראת בחירתו לראש הממשלה, את הדברים הבאים:
"נתניהו שביקש לעשות השתלטות אלימה על 'האווירה הציבורית' באמצעות כישוריו התקשורתיים, אך קרס בגלל ממשלתו האנרכית וחסרת הכיוון והתיאום".
כאז כן היום, ממשלה אנרכית שהוא, נתניהו, הרכיב אותה ואת הקואליציה שעליה הוא נשען. הוא האיש שהרכיב אותה, הוא זה שקובע את המדיניות ואת הכיוון והוא זה שממשיך לשסות ולשסע, באמצעות כישוריו התקשורתיים ובאמצעות מכונת הרעל שהקים ושכלל, בעזרת הלשכה "הקטארית" שלו ובאמצעות שופרותיו באמצעי התקשורת.
ועם כל זאת ולמרות הכול, למרות טבח השבעה באוקטובר, למרות ההפיכה המשטרית, למרות הפיאסקו באיראן, למרות ההתמסרות המוחלטת לשותפי "הגוש", ואולי בגלל ההתמסרות הזו לשני מגזרים על חשבון כלל האזרחים, הוא החזיק מעמד ארבע שנים תמימות.
נראה שבשבועות האחרונים מתחילה לחלחל התודעה שנתניהו הוא לא הפתרון, הוא הבעיה של מדינת ישראל ואזרחיה, ותחושת המיאוס ממנו הולכת ומתגברת. שוב לא רואים בו "מר ביטחון" אלא "מר חידלון". האם 2026 היא 1999 החדשה?
נראה שמתחילה לחלחל התודעה שנתניהו הוא לא הפתרון, הוא הבעיה של ישראל ואזרחיה, ותחושת המיאוס ממנו הולכת ומתגברת. שוב לא רואים בו "מר ביטחון" אלא "מר חידלון". האם 2026 היא 1999 החדשה?
ואולי הערה אופטימית לסיום, אז, ב-1999, עברו עשר שנים עד שנתניהו חזר לשלטון. הפעם, בעוד עשר שנים הוא יהיה בן 87, עד מאה ועשרים.
ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו