בקצרה
- משרד החינוך מנהיג תקצוב דיפרנציאלי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, שמתעדף רשויות במדד טיפוח נמוך – אך אינו מגביל את התוספת שרשות רשאית להוסיף מתקציבה, לפי דיווח ynet על מחקרי בר-אילן.
- התקציב התוספתי שרשות מוסיפה לחינוך מגיע עד 24 אלף שקל לתלמיד, ומקורו בתשלומי ארנונה של עסקים, לפי "דבר", בציטוט פרופ' איריס בן דוד הדר.
- ההשקעה הנוספת של רשויות מבוססות "יכולה להגיע עד פי שלושה או ארבעה לתלמיד בהשוואה לרשויות חלשות", לדברי בן דוד הדר.
- קצב הגידול בהקצאה התוספתית לתלמיד מהיר יותר ברשויות מבוססות מאשר במוחלשות, "מה שמעיד על מגמה של הרחבת פערים מתמשכת", לפי המחקר – כלומר הפער אינו יציב אלא גדל.
– שני המחקרים נערכו במעבדתה של בן דוד הדר וזכו למענקי הקרן הלאומית למדע ולמענק המדען הראשי של משרד החינוך, לפי אותו דיווח.
מדינת ישראל מתקצבת חינוך בשני ערוצים. הראשון הוא תקציב משרד החינוך, המחולק בנוסחה דיפרנציאלית שנועדה לצמצם פערים: ככל שרשות מדורגת נמוך יותר במדד הטיפוח, כך התעריף לתלמיד גבוה יותר. השני הוא "ההקצאה התוספתית" – כסף שהרשות המקומית מוסיפה מתקציבה שלה. מחקרי אוניברסיטת בר-אילן, בהובלת פרופ' איריס בן דוד הדר ובשיתוף ד"ר רות מעודד, בדקו מה קורה כששני הערוצים נפגשים, ומצאו שהערוץ השני מבטל בפועל את מה שהראשון נועד להשיג. הביקורת כאן אינה על רשויות שמשקיעות בחינוך תושביהן, אלא על מי שבנה מנגנון לצמצום פערים והשאיר אותו בלי הגנה.
מדינת ישראל מתקצבת חינוך בשני ערוצים. הראשון הוא תקציב משרד החינוך, המחולק בנוסחה דיפרנציאלית שנועדה לצמצם פערים: ככל שרשות מדורגת נמוך יותר במדד הטיפוח, כך התעריף לתלמיד גבוה יותר. השני הוא "ההקצאה התוספתית" – כסף שהרשות המקומית מוסיפה מתקציבה שלה.
מחקרי אוניברסיטת בר-אילן, בהובלת פרופ' איריס בן דוד הדר ובשיתוף ד"ר רות מעודד, בדקו מה קורה כששני הערוצים נפגשים, ומצאו שהערוץ השני מבטל בפועל את מה שהראשון נועד להשיג. הביקורת כאן אינה על רשויות שמשקיעות בחינוך תושביהן, אלא על מי שבנה מנגנון לצמצום פערים והשאיר אותו בלי הגנה.
בכמה כסף מדובר, ומאין הוא מגיע?
עד 24 אלף שקל לתלמיד – מארנונה של עסקים. לפי דבר, במחקר שביצעה בן דוד הדר עם תלמידיה נבדקה יעילות השימוש של הרשויות בתקציב התוספתי לחינוך, "שמגיע עד 24 אלף שקלים לתלמיד, ומקורו בתשלומי ארנונה של עסקים".
זהו הלב של העניין: מקור הכסף אינו הצורך החינוכי של התלמיד אלא הימצאותם של אזורי תעסוקה ומסחר בתחום הרשות.
המשמעות היא שהיכולת של רשות להוסיף לחינוך נקבעת במידה רבה על ידי מפת המיסוי המקומי, ולא על ידי מצבם של הילדים שבה. לדברי בן דוד הדר, ההשקעה הכספית הנוספת של רשויות מבוססות "יכולה להגיע עד פי שלושה או ארבעה לתלמיד בהשוואה לרשויות חלשות, מה שמעמיק באופן משמעותי את הפערים החינוכיים והחברתיים".
האם הפער יציב או מתרחב?
מתרחב – וזה הממצא שמשנה את מהות הבעיה. לפי דיווח ynet על שני המחקרים, נמצא כי "קצב הגידול בהקצאה התוספתית לתלמיד מהיר יותר ברשויות מבוססות מבחינה חברתית-כלכלית בהשוואה לרשויות מוחלשות – מה שמעיד על מגמה של הרחבת פערים מתמשכת".
כלומר, אין מדובר בפער נתון שהמערכת מתקשה לסגור, אלא בפער שגדל משנה לשנה בזמן שהמנגנון הממשלתי פועל.
נקודה שראוי לציין: שני המחקרים נערכו במעבדתה של פרופ' בן דוד הדר וזכו למענקי מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע ומטעם המדען הראשי של משרד החינוך. כלומר, הממצאים על כשל המנגנון מומנו בחלקם בידי המשרד שהמנגנון הוא שלו.
על מה מוציאות הרשויות החזקות, ומה קורה בחלשות?
שני עולמות חינוכיים נפרדים. לפי דיווח ynet על המחקר, ברשויות מבוססות התוספת מממנת פתיחת מגמות לימוד מגוונות, בתי ספר ייחודיים, שעות תגבור לקראת בחינות הבגרות ותוכניות למצוינות.
מנהל באחת הרשויות החלשות מתאר את סדר העדיפויות במילים "קודם שהתקרה לא דולפת, אחר כך שיש לילדים מה לאכול – ולא נשאר כסף".
ההבדל אינו רק בהיקף אלא בסוג ההוצאה. רשות אחת קונה יתרון, השנייה קונה תחזוקה. שתיהן פועלות תחת אותו חוק חינוך חובה ואותו משרד, והמשרד אינו מציב תקרה שתמנע את הפער הזה מלהתרחב.
האם הפער נובע רק ממצב כלכלי?
לא רק. לפי המחקר, אף שהרמה הכלכלית של הרשות היא הגורם המכריע, נמצאו פערים גדולים בתוספת התקציבית גם בין רשויות המשתייכות לאותו אשכול חברתי-כלכלי – כלומר רשויות בעלות יכולת דומה שבוחרות להשקיע סכומים שונים מאוד. החוקרות מייחסות זאת ל"מתחים בין ערכים", לסדרי עדיפויות שונים ולהבדלים בניהול המקומי.
ממצא נוסף מחדד את התמונה: לפי דבר, בן דוד הדר מצאה שברשויות חזקות כמו תל אביב קיים ליווי צמוד של מנהלי בתי ספר המסייע להם להתנהל מול המערכת, ואילו ברשויות חלשות "הליווי לא היה מספיק, והמנהלים לא ידעו איך לנהל את התקציב נכון". כלומר, גם כשמגיע כסף, היכולת לנצל אותו אינה מחולקת שווה.
מה ממליצות החוקרות, ולאן הולכת המדיניות?
ההמלצות והמגמה בפועל מושכות לכיוונים הפוכים. לפי הדיווח, החוקרות ממליצות להגדיל את המשקל שניתן למצבן הכלכלי של הרשויות בנוסחת התקצוב, ובמקביל שהמדינה "צריכה להגביל את היכולת של רשויות עשירות להוסיף למערכת כסף בצורה בלתי מוגבלת".
בפועל המגמה הפוכה. לפי דבר, משרד האוצר מקדם תוכנית לביזור מערכת החינוך והעברת סמכויות נרחבות לרשויות המקומיות. בן דוד הדר מזהירה כי "הפגיעה בשוויון נמצאת כבר שם", וכי אם התמונה כזו בתקציב קטן יחסית, "ברור שהיא לא תשתפר כשהתקציב הגדול באמת יעבור לרשויות המקומיות".
היא מטילה ספק גם בהנחה שביזור ייעל את המערכת. כלומר, בעוד המחקר קורא להגביל את הביזור התקציבי, התוכנית שעל השולחן מרחיבה אותו.
מי אחראי, ומה מצב הדברים לקראת הבחירות?
שינוי נוסחת התקצוב והגבלת התוספת דורשים החלטת מדיניות של משרד החינוך, בראשות השר יואב קיש, ואילו תוכנית הביזור מקודמת על ידי משרד האוצר.
ראוי לומר במפורש מה שהמקורות אינם אומרים: לא נמסר בהם נימוק רשמי של משרד החינוך לכך שאין תקרה על התוספת העירונית, ולא מתועדת בחינה של המשרד את ההמלצה להגביל אותה. היעדר התקרה מתואר במקורות כמצב קיים, בלי הסבר מדוע נקבע כך.
הכנסת ה-25 התפזרה ב-17 ביולי 2026 והבחירות נקבעו ל-27 באוקטובר. משמעות הדבר שאין כיום ועדת חינוך מתפקדת שתדון בהמלצות המחקר או בתוכנית הביזור של האוצר, ושתי הסוגיות יגיעו לשולחנה של הממשלה הבאה – האחת כהמלצה שטרם נבחנה, השנייה כתוכנית שכבר מקודמת.
סיכום
המדינה בנתה נוסחה שמעניקה לתלמיד ברשות מוחלשת תעריף גבוה יותר, ובמקביל מאפשרת לרשות מבוססת להוסיף עד 24 אלף שקל לתלמיד מארנונת עסקים, בלי תקרה. המחקר מצא שהפער בין השניים אינו יציב אלא מתרחב.
אם המנגנון שנועד לצמצם פערים מתבטל בפועל בידי ערוץ שהמדינה אינה מגבילה, מה נשאר מההצהרה על חינוך ממלכתי שוויוני? וכשההמלצה המקצועית היא להגביל את הביזור התקציבי, בעוד משרד האוצר מקדם ביזור רחב יותר, מי מכריע בין השניים – ומתי הבוחר יידע על כך?
המקורות העיקריים לכתבה: ynet – "החזקים מתחזקים – הפערים בתקציב החינוך ברשויות המקומיות" (תמר טרבלסי חדד, אוגוסט 2026); ynet – "חפשו וגלו – בכמה העירייה משקיעה בחינוך" (תמר טרבלסי חדד); "דבר" – "תוכנית האוצר לביזור החינוך הרסנית" – ריאיון עם פרופ' איריס בן דוד הדר; ynet – פערי ציונים ותוספת תקציבית; ynet – "אי-השוויון עלול לפגוע ביציבות החברתית".
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו