אלימות המתנחלים גואה והאכיפה נגדה קורסת

הטרור היהודי ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) אינו תופעת שוליים ואינו מסתכם ב"עשבים שוטים" בודדים. מדובר בתופעה רחבה ומחריפה של אלימות נגד פלסטינים – תקיפות, הצתות, ירי, השחתת רכוש, פגיעה בחקלאות, השתלטות על שטחים וגירוש קהילות – שבמקביל להתרחבותה הולכת ונחלשת יכולת המדינה להתמודד עימה.

מעבר לעוול המוסרי והאנושי שבפגיעה באזרחים חפים מפשע, הטרור היהודי פוגע גם במדינת ישראל: הוא מגביר את הלחץ הבינלאומי עליה, מספק תחמושת למי שמבקשים לערער על הלגיטימציה שלה ומקשה עליה לטעון כי היא אוכפת את חוקיה באופן שוויוני.

האכיפה כלפי הטרור היהודי חלשה. היא מתבטאת בשיעור נמוך של כתבי אישום, היעדר טיפול של המשטרה וצמצום בכלים הביטחוניים לטיפול בתופעה. מדיניות ממשלת נתניהו לא רק כשלה במניעת הטרור היהודי ובהרתעת מבצעיו, אלא אף החלישה את הכלים של מערכת הביטחון להילחם בו.

מה היקף האלימות של יהודים נגד פלסטינים ביו"ש?

האלימות של ישראלים-יהודים נגד פלסטינים ביהודה ושומרון אינה תופעה שולית שניתן למדוד בכמה אירועים חריגים. הנתונים מצביעים על תופעה רחבה, מתמשכת ומחריפה, הכוללת תקיפות של בני אדם, הצתות, ירי, השחתת רכוש, פגיעה בחקלאות, השתלטות על שטחים, איומים וגירוש קהילות.

מתנחלים חוסמים כביש באבנים בפאתי הכפר קוסרה. 12 באוגוסט 2026 (צילום: שימוש לפי לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

מדובר בראש ובראשונה בתופעה נוראה ולא מוסרית: פגיעה באנשים חפים מפשע רק משום שהם פלסטינים. שום אידאולוגיה, שום מחלוקת מדינית ושום מטרה לאומית אינן יכולות להצדיק אלימות נגד אזרחים.

לטרור היהודי יש גם מחיר כבד למדינת ישראל. כל תקיפה, כל הצתה וכל פגיעה באזרחים מספקות חומר לתעמולה נגד ישראל, מגבירות את הלחץ הבינלאומי עליה ומקשות עליה להציג את עצמה כמי שנאבקת בטרור ומגינה על אזרחים.

הנתונים מראים כי ממשלת נתניהו כשלה במאבק בטרור היהודי – שהיקפו ועוצמתו זינקו מאז הקמת הממשלה בשלהי 2022.

נתוני מערכת הביטחון הישראלית – צה"ל ושב"כ – מצביעים על היקף משמעותי ועלייה בפשיעה הלאומנית היהודית. לפי נתוני צה"ל ושב"כ שפורסמו בינואר 2026, ב-2024 נרשמו 675 אירועי פשיעה לאומנית נגד פלסטינים ביהודה ושומרון, וב-2025 עלה מספרם ל-845 – עלייה של כ-25%.

ב-2025 נפצעו באירועים אלה כ-200 בני אדם וארבעה פלסטינים נהרגו. ב-2024 נפצעו 149 פלסטינים ושישה נהרגו.

זהראן שנאבלה, שלפי הטענה נפצע מידי מתנחלים סמוך למקום עבודתו בכפר קוסרה, מדרום לשכם, ב-4 באפריל 2026 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, OCHA, היקף הטרור היהודי בשטחים גדול עוד יותר: ב-2023 תועדו 1,229 אירועים שבהם היו מעורבים יהודים ושגרמו לנפגעים פלסטינים ו/או לנזק לרכוש – המספר הגבוה ביותר מאז החל האו"ם לתעד את התופעה ב-2006.

163 מן האירועים כללו נפגעים, 913 כללו נזק לרכוש ו-153 כללו גם נפגעים וגם נזק לרכוש. לאחר הטבח ב-7 באוקטובר חלה האצה נוספת: הממוצע השבועי עלה מ-21 אירועים לפני המלחמה ל-30 אחריה. בשליש מהאירועים לאחר ה-7 באוקטובר נעשה שימוש בנשק חם, ובכמעט מחציתם דווח על נוכחות או תמיכה של כוחות ישראליים.

ב-2024 נמשכה התופעה ואף התרחבה. OCHA תיעד 1,432 מתקפות יהודים שהסתיימו בנפגעים או בנזק לרכוש. 204 מהן כללו שימוש בחומרי בעירה, בקבוקי תבערה או נוזלים דליקים, שפגעו בעיקר בשדות, ציוד חקלאי, כלי רכב ובתים.

ב-2025 המגמה החריפה עוד יותר. בסוף השנה דיווח OCHA על יותר מ-1,770 מתקפות יהודים שגרמו לנפגעים או לנזק לרכוש – בממוצע כחמש מתקפות ביום – ביותר מ-270 קהילות פלסטיניות. כ-65% מהאירועים התרחשו במחוזות רמאללה, שכם וחברון.

פלסטיני gעומד ליד כלי רכבו שנשרף על ידי מתנחלים בכפר ג'אלוד מדרום לשכם, 22 במרץ 2026. (צילום: JAAFAR ASHTIYEH / AFP)

הפער בין המספרים של OCHA לבין המספרים של מערכת הביטחון נובע מהגדרות שונות ושיטות תיעוד שונות. OCHA מצליב את המידע ובודק אותו היטב, לפי קריטריונים מחמירים יותר מאלה שהוא מחיל על איסוף מידע על טרור פלסטיני, כך שהנתונים שלו אמינים. אבל גם לפי נתוני מערכת הביטחון שלנו, צה"ל ושב"כ, היקף הפשיעה הלאומנית היהודית ביהודה ושומרון עצום.

ב-2026 נרשמה החרפה נוספת. נכון ל-28 באוגוסט תיעד OCHA יותר מ-1,040 פלסטינים שנפצעו בהקשר של מתקפות יהודים. בסך הכול 23 פלסטינים נהרגו באירועים הקשורים למתקפות יהודים, לפי ההגדרה הרחבה של האו"ם. הפגיעות שנגרמו ישירות בידי יהודים עלו לקצב של יותר משלוש ביום.

מספר האירועים גבוה אף יותר: ביולי כבר דיווח OCHA על יותר מ-1,330 אירועי תקיפה מצד יהודים מתחילת השנה, ביותר מ-250 קהילות פלסטיניות – יותר משישה אירועים ביום.

המשמעות היא שהאלימות אינה רק ממשיכה – היא מואצת. ב-2023 היו 1,229 אירועים; ב-2024 – 1,432; ב-2025 – יותר מ-1,770; וב-2026 המספר עבר כבר את 1,400 עוד לפני תום השנה.

רכב שהציתו מתנחלים בכפר סילוואד מזרחית לרמאללה, 30 ביולי 2025 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים, מטוויטר)

גם במספר הנפגעים נרשמה החרפה: OCHA דיווח שב-2025 נפצעו כ-830 פלסטינים במתקפות יהודים, ואילו כבר במהלך החודשים הראשונים של 2026 הגיע המספר לכ-490; בהמשך השנה הוא עבר את 1,000.

אין נתון אמין המאפשר לומר כמה ישראלים מעורבים באלימות ביו"ש. מדובר ברשת מבוזרת ולא בארגון אחד בעל רשימת חברים. חלק מהמשתתפים הם פעילים קבועים, אחרים מצטרפים לאירועים ספציפיים, וחלקם מגיעים מכול הארץ.  בשב"כ מעריכים כי יש גרעין קשה של כ-300 בני אדם, רובם ככולם מתנחלים במאחזים לא חוקיים קטנים, המעורבים במעשים החמורים ביותר. 

מה עושה המשטרה, אם בכלל, נגד הטרור היהודי בשטחים?

לפי נתוני משטרת ישראל מיוני 2024, ב-2022 עצרה משטרת מחוז ש"י 180 חשודים בטרור יהודי; ב-2023 ירד המספר ל-129; ובחמשת החודשים הראשונים של 2024 נעצרו רק 42 חשודים.

איתמר בן גביר עם הסמל ממכוניתו של יצחק רבין, צילום מסך מכתבה ב"כאן"

גם הנתונים החדשים יותר מלמדים על פער גדול בין היקף התופעה, שהולך ומחמיר, לבין האכיפה, שהולכת ומצטמצמת. לפי נתונים שהשיגה התנועה לחופש המידע מהמשטרה, מספר תיקי החקירה בגין פשיעה לאומנית וטרור נגד פלסטינים במחוז ש"י עלה מ-293 ב-2022 ל-416 ב-2023, 685 ב-2024 ו-779 ב-2025.

למרות זאת, בשנת 2025 הוגשו רק 52 כתבי אישום – כ-6% ממספר תיקי החקירה שנפתחו.

החלשת ההתמודדות עם התופעה אינה מסתכמת במספר כתבי האישום. אחד המהלכים השנויים ביותר במחלוקת היה השינוי בצמרת מחוז ש"י בתקופת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

בספטמבר 2024 אישר בן גביר את מינוי ניצב משה פינצ'י למפקד מחוז ש"י. פינצ'י שימש קודם לכן כמזכירו הביטחוני של בן גביר ונחשב מקורב לשר. מדובר במחוז האחראי, בין היתר, על חקירת הפשיעה הלאומנית של יהודים נגד פלסטינים.

ח"כ איתמר בן-גביר עם תחבושת על ראשו בשכונת שייח' ג'ראח, 14 בפברואר 2022 (צילום: Leib Abrams/Flash90)

המינוי עורר ביקורת חריפה. המכון הישראלי לדמוקרטיה תיעד טענות בדבר מינויים פוליטיים או בעייתיים במשטרה, ובהם מינוי מקורב למזכירו הביטחוני של השר לתפקיד פיקודי במרחב יהודה ומינוי קצינים המקורבים לשר לתפקידי מפתח במחוז.

פרשה נוספת הייתה חקירת מח"ש את מפקד ימ"ר ש"י לשעבר, ניצב-משנה אבישי מועלם – איש שנחשב מקורב מאוד לבן גביר ושקודם לתפקיד הרגיש בתמיכתו. מח"ש חקרה אותו בחשד, בין היתר, להתנהלות שנועדה למנוע מעצרים של פעילי ימין קיצוני החשודים בטרור יהודי, על רקע קשרים עם מקורבי השר.

קשה להתעלם מניגוד העניינים העמוק שנוצר כאשר השר הממונה על משטרה הוא אדם שבעבר הורשע בעוון תמיכה בטרור בשל פעילותו בארגון הטרור היהודי כ"ך ובהסתה לגזענות, וכיום הוא אחראי על מדיניות האכיפה גם כלפי הטרור היהודי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר עונד את דרגת הניצב למשה פינצ'י במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש, 23 בספטמבר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

כאשר מוסיפים לכך את הקשרים המתועדים בין בן גביר לבין פעילי ימין קיצוני אלימים גם כיום, ואת העובדה שהוא-עצמו הצהיר כי מועלם "יישם את המדיניות שלי", מתקבלת תמונה מטרידה: מי שאמור להבטיח אכיפה שוויונית נגד טרור יהודי ממנה לתפקידים מרכזיים אנשים המקורבים אליו, ובמקביל מתגלה חשד להתערבות בשיקולי האכיפה כלפי פעילי הימין הקיצוני.

במצב כזה, אין להתפלא שהאמון ביכולתה של המשטרה לאכוף ביעילות ובשוויוניות את החוק נגד טרור יהודי נפגע קשות.

מערכת הביטחון התריעה מפני הסכנה. באוגוסט 2024 הזהיר ראש שב"כ דאז, רונן בר, את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים בכירים נוספים מפני התרחבות הטרור היהודי ומהנזק שהוא גורם למדינת ישראל. בכך הציבה מערכת הביטחון את התופעה לא רק כבעיית אכיפת חוק, אלא כאיום על ביטחונה ועל מעמדה של ישראל.

שר הביטחון ישראל כ"ץ משתתף בטקס הנחת אבן פינה להתנחלות החדשה דוראן באזור הר חברון שבגדה המערבית. 16 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כיצד מטפל שר הביטחון ישראל כ"ץ בטרור היהודי?

השר ישראל כ"ץ פגע גם הוא במאבק בטרור היהודי בשטחים. המהלך המשמעותי ביותר של שר הביטחון ישראל כ"ץ היה בתחום המעצרים המנהליים. בנובמבר 2024 הודיע כ"ץ כי יפסיק את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד יהודים ביהודה ושומרון. ההחלטה לא ביטלה מיד את כל הצווים הקיימים, אך קבעה כי לא יחודשו עם פקיעתם.

בינואר 2025 הרחיק כ"ץ לכת יותר וביטל מיידית את צווי המעצר המנהליים של חמישה יהודים שהיו אז במעצר. לפי הדיווח, שב"כ לא התבקש לתת את עמדתו לגבי המשמעויות הביטחוניות של ההחלטה.

מעצר מנהלי הוא כלי חריג, שמאפשר לעצור אדם כאשר קיימת תשתית מודיעינית משמעותית המצביעה על סכנה מיידית, אך לא ניתן לחשוף בבית משפט את מקורות המידע בלי לסכן אותם. הכלי אומנם חריג, אך המציאות של הטרור היהודי ביהודה ושומרון גם היא חריגה – ולכן יש צורך לתת למערכת הביטחון כלים רבים להתמודד עימה. השר כץ מונע מהמערכת את אחד הכלים שהיה בידיה.

כאשר שר הביטחון שולל את השימוש בכלי הזה נגד חשודים יהודים, בעוד שהוא ממשיך להתקיים כלפי חשודים פלסטינים, הוא לא מבטל כלי ביטחוני באופן כללי – אלא מגביל את השימוש בו כלפי אוכלוסייה מסוימת. גורמי ביטחון התריעו כי בכך מצטמצמת יכולתם למנוע מראש פעולות אלימות של גורמים מוכרים.

שר הביטחון ישראל כ"ץ משתתף בטקס לציון החזרה להתנחלות לשעבר גנים שבצפון הגדה המערבית, שפונתה ב-2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. 13 באוגוסט 2026 (צילום: Hilel Ben Or/Flash90)

באוגוסט השנה הנחה כ"ץ את צה"ל להכין תוכנית להעברת סמכויות האכיפה האזרחית ביהודה ושומרון לידי משטרת ישראל. מטרת המהלך המוצהרת היא לאפשר לצה"ל להתמקד בטרור הפלסטיני ולהעביר את הטיפול בעבירות אזרחיות למשטרה.

בנוסף לבעייתיות שבהעברת האכיפה על הטרור היהודי למשרד שבראשו שר שהורשע בתמיכה בטרור, האם כוח האדם של המשטרה ערוכה לקבל את המשימה? התשובה, לפי הנתונים, שלילית.

מחוז ש"י מונה כ-1,500 שוטרים, בעוד שבדיונים על העברת הסמכויות הוערך כי הוא זקוק לכ-3,000. במילים אחרות, המדינה מבקשת להעביר למשטרה אחריות נוספת לפני שהקימה את הכוח הדרוש לביצועה.

זו אינה רק בעיה ארגונית. אם הצבא נסוג ממשימות אכיפה, והמשטרה אינה מקבלת במקביל כוח אדם, יחידות חקירה, אמצעים טכנולוגיים ויכולת מבצעית, נוצר חלל. והחלל הזה מתרחש דווקא בתקופה שבה מספר האירועים עולה.

מתנדבים זרים מקבלים טיפול בבית חולים בשכם לאחר שהותקפו על ידי מתנחלים בכפר קוסרה שבגדה המערבית, 4 בספטמבר 2024 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

למה צריך לטפל במעשי נוער הגבעות? 

הטרור היהודי הוא קודם כול עוול מוסרי: הוא פוגע בבני אדם חפים מפשע. בנוסף, הוא גם פוגע במדינת ישראל. הוא מחליש את מעמדה הבינלאומי, מספק תחמושת למי שמבקשים להציג את ישראל כמדינה שאינה אוכפת את חוקיה באופן שוויוני, ומסכן את הלגיטימציה של ישראל במאבקה בטרור הפלסטיני.

המאבק בטרור היהודי הוא אינטרס ישראלי מובהק – מוסרי, ביטחוני ומדיני. דווקא משום שמדובר במיעוט קטן יחסית, למדינה יש אחריות מיוחדת למנוע ממנו לפעול, להעמיד את העבריינים לדין ולהבהיר שאין בישראל חוק אחד ליהודים וחוק אחר לפלסטינים.

לכן מדינה רצינית אינה יכולה להסתפק בגינוי נקודתי של פורעים. היא חייבת להילחם בתופעה באופן שיטתי. כאשר המדינה אינה מצליחה לייצר הרתעה, כאשר שיעור כתבי האישום נמוך כל כך, כאשר המשטרה אינה מקבלת את כוח האדם הדרוש לה, וכאשר שר הביטחון מצמצם כלי ביטחוני שהיה בידי מערכת הביטחון – קשה לתאר זאת רק כ"כשל אכיפה". מדובר בכשל מדינתי בהתמודדות עם הטרור היהודי.

והבעיה חמורה עוד יותר כאשר אותם גורמים שאמורים להוביל את המאבק בתופעה מקשים על מי שאמורים לבצע אותו. במקום לחזק את מערכת הביטחון, להגדיל את יכולת החקירה והאכיפה ולתת לה את הכלים הדרושים, הממשלה מקבלת החלטות שעלולות לצמצם את יכולתה להתמודד עם הטרור היהודי.

מתנחלים מתפרעים ותוקפים את כוחות הביטחון בעת פינוי מבנים לא חוקיים בגדה המערבית, 17 בנובמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לכן נתניהו, כרה"מ, אחראי לכישלון של מערכות האכיפה במלחמה נגד הטרור היהודי – ואיפשר לעשבים השוטים האלה לשגשג תחת שלטונו.

המערכת הממשלתית אינה מייצרת את יכולת האכיפה הנדרשת כדי להתמודד עם היקף התופעה – ובמקרים מסוימים אף מצמצמת את הכלים שהיו בידי מערכת הביטחון. בכך היא לא רק כושלת במלחמה נגד הטרור היהודי, אלא אף מקשה על מערכת הביטחון בהתמודדות עם הבעיה.

מלחמה אמיתית בטרור יהודי מחייבת שלושה דברים במקביל: מודיעין שמוביל למעצרים, משטרה שיש לה מספיק כוח ויכולת חקירה, ומדיניות שמאפשרת למערכת הביטחון להשתמש בכלים הדרושים כדי למנוע פיגועים לפני שהם מתרחשים. כל אחד משלושת המרכיבים נמצא בחסר מהותי – והתוצאה היא התרחבות הטרור היהודי, אכיפה חלשה ביותר נגדו, והיעדר הרתעה.

יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' במאחז הבלתי חוקי אביתר, 27 ביוני 2021 (צילום: Sraya Diamant/Flash90)

השאלה היא מדוע מדינה בעלת יכולות מודיעין, משטרה וצבא מהמתקדמות בעולם מאפשרת לקבוצה קטנה יחסית של עבריינים אידאולוגיים לפעול שוב ושוב, לעיתים בגלוי, תוך פגיעה באזרחים, בחיילים ובמדינה עצמה.

התשובה לכך אינה נמצאת רק אצל הפורעים. היא נמצאת גם במערכת שמחליטה אילו משאבים להקצות, אילו מפקדים למנות, אילו כלים להעמיד לרשות החוקרים ואילו כלים לקחת מהם.

בפועל, ברגע שנתניהו בחר למנות שני שרים קיצוניים לתפקידים ביצועיים – בן גביר לשר לביטחון פנים, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לשר במשרד הביטחון האחראי על הניהול האזרחי של יו"ש – הוא איפשר שחיקה של יכולת מערכת הביטחון להילחם בטרור היהודי.

סמוטריץ' – שבעצמו גר בבית שנבנה באופן בלתי חוקי על אדמה פרטית של פלסטינים – נותן בגלוי רוח גבית למאחזים באמצעות תקציבים להתיישבות במאחזים לא חוקיים שמהם צומח חלק מהטרור.

השרה למשימות לאומיות ולהתיישבות אורית סטרוק, שנייה מימין, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלישי משמאל, משתתפים בטקס במאחז החקלאי הבלתי חוקי חוות מיתרים, שבו נמסרו טרקטורונים להתנחלויות ולמאחזים חקלאיים בלתי חוקיים, 3 באפריל 2025 (צילום: פרדי ברמי)

הבעיה אינה מתקיימת בחלל ריק. גורמי הביטחון זיהו מאחזים מסוימים כמוקדים שמהם יוצאת אלימות נגד פלסטינים. משמעות הדבר היא שהמאבק בתופעה אינו יכול להסתפק במעצר פורעים לאחר מעשה; הוא מחייב גם טיפול בתשתיות ובמוקדים שבהם מתארגנת האלימות – כאשר בפועל ממשלת נתניהו דווקא תומכת כלכלית באותם מקורות שמהם צומחת אותה אלימות.

בסופו של דבר, המבחן אינו בשאלה אם הממשלה מגנה מדי פעם מעשה אלימות כזה או אחר. המבחן הוא האם היא בונה מערכת שמסוגלת למנוע אותו, לעצור את מבצעיו ולהעמידם לדין.

לפי הנתונים המוצגים כאן, התשובה מטרידה: דווקא כאשר הטרור היהודי מתרחב, המדינה אינה מחזקת את המאבק בו – ובחלק מהמקרים אף מחלישה את הכלים הדרושים למלחמה בו.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.