בחסות הוד מלכותה: המעוז הלונדוני של תנועת "האחים המוסלמים"

מי שחיפש בשנה האחרונה את מנהיגיה האמיתיים של המחאה בקמפוסים של קולומביה, הרווארד או ברקלי, חיפש במקום הלא נכון. הם לא ישבו במאהלים על הדשא ולא התעמתו עם שוטרים מול המצלמות. הם ישבו במשרדי עמותות רשומות כחוק, במרכזים אסלאמיים תמימים למראה הממוקמים מרחק הליכה קצר משערי האוניברסיטאות, ורשמו עוד ניצחון שקט.

זהו סיפור על המהלך המבריק והמסוכן ביותר של האסלאם הפוליטי במאה ה-21: האופן שבו תנועת "האחים המוסלמים" (אַלְ-אִחְ'וַאן אִלְ-מוּסְלִמוּן) הצליחה לגייר את משנת הג'יהאד לשפת ה"צדק החברתי", לרתום את האקדמיה המערבית לקמפיין דה-לגיטימציה טוטלי, ולהפוך את בירות אירופה למפקדות פיננסיות ופוליטיות מוגנות. המערב סבור שהוא מארח פליטים של מאבק פוליטי לגיטימי; בפועל, הוא מארח את הסוס הטרויאני המסוכן ביותר שצמח מולו.

במשך עשרות שנים התייחסו בבירות המערב אל התנועה כאל שחקן שמרני ופרגמטי, שיכול לשמש משקל נגד מתון לתנועות ג'יהאד עולמיות אלימות דוגמת אל-קאעדה ודאעש. אלא שתפיסה זו, שהובילה להעלמת עין רבת שנים ולעיתים אף לשיתופי פעולה טקטיים, מתבררת כמשגה אסטרטגי חמור.

המהלך המבריק והמסוכן של האסלאם הפוליטי: "האחים המוסלמים" הפכה את משנת הג'יהאד ל"צדק החברתי", רתמה את האקדמיה המערבית לקמפיין דה-לגיטימציה, והפכה את בירות אירופה למפקדות פיננסיות ופוליטיות

בעוד שמדינות ערב – ממצרים וערב הסעודית ועד איחוד האמירויות – הוציאו את התנועה מחוץ לחוק והכריזו עליה כארגון טרור, במערב התרחש תהליך הפוך. באירופה ובצפון אמריקה הצליחה התנועה לבנות תשתית השפעה חסרת תקדים, המשלבת אימפריה פיננסית מבוזרת, חדירה לאקדמיה ושימוש ציני במוסדות הדמוקרטיה הליברלית.

המטריה של המודיעין הבריטי

ההיסטוריה של צמיחת התנועה שזורה בקשר הדוק עם האימפריה הבריטית. מימי ייסוד התנועה ב-1928 על ידי חסן אל-בנא באסמאעיליה, זיהו הבריטים באסלאם הפוליטי כלי יעיל לריסון הלאומיות הערבית החילונית.

לאורך שנות ה-50, המודיעין הבריטי (MI6) ראה באח'ואן שותף פוטנציאלי לבלימת משטרו הפאן-ערבי והפרו-סובייטי של גמאל עבד אל-נאצר במצרים. קשרים היסטוריים אלו התפתחו ברבות הימים למדיניות של מקלט מדיני, שהפכה את לונדון לבירת הפעילות הבינלאומית של התנועה.

עדות ישירה ומטלטלת לכך סיפק לאחרונה ת'רוות אל-ח'רבאווי – לשעבר מבכירי התנועה, משפטן וחבר הסנאט המצרי. בריאיון חושפני ברשת Sky News Arabia הצביע אל-ח'רבאווי על בריטניה כמבצר הארגוני:

"הנהגת התנועה פועלת ישירות מלונדון… בריטניה מעורבת לחלוטין במתן מחסה לתנועה. ממלא מקום המנהיג יושב בבירה הבריטית ומשם מנהל את הפעילות הגלובלית, בעוד רשויות האכיפה הבריטיות מעניקות לו חסינות דה-פקטו"

בעוד שמדינות ערב – ממצרים, מערב הסעודית ועד איחוד האמירויות – הוציאו את "האחים המוסלמים" מחוץ לחוק והכריזו עליה כארגון טרור, במערב התרחש תהליך הפוך, שם בנתה התנועה תשתית השפעה חסרת תקדים

אימפריה פיננסית במסווה של צדקה

התשתית שהוקמה באירופה אינה רעיונית בלבד, אלא בעיקר פיננסית. דוחות מעקב של מכון ממר"י (MEMRI) מהשנה האחרונה ממחישים כיצד כספים אלו נעים ברשתות בינלאומיות של קרנות צדקה, חברות נדל"ן ובנקים אסלאמיים במדינות כמו בריטניה, גרמניה, שווייץ ואוסטריה.

הכספים מולבנים במסווה של "סיוע הומניטרי" ו"קידום זכויות אדם", אך בפועל מנותבים למימון פעילות פוליטית, משפטית ותודעתית, ולסיוע לזרועות החמושות של התנועה ובראשן חמאס.

הסנקציות הכלכליות שהוטלו מעת לעת על דמויות מסוימות התבררו כחסרות תועלת; המבנה המבוזר מאפשר לתנועה להעביר נכסים מחברה לחברה ולפתוח עמותות קש חדשות ברגע שהישנות נסגרות.

החדירה לקמפוסים בארה"ב

הזירה שבה השפעת האחים המוסלמים הפכה למסוכנת ומוחשית ביותר בשנה האחרונה היא האקדמיה האמריקאית. השיטה פועלת בשני צירים מקבילים: חברתי ופוליטי. בציר החברתי, אל-ח'רבאווי מסביר את שיטת הפעולה במוסדות להשכלה גבוהה:

"התנועה פונה לאנשים בעלי פוטנציאל בהודעות פרטיות וברשתות החברתיות. הם עושים זאת ב"אל-אזהר" במצרים, אך בעיקר באוניברסיטאות באירופה ובארה"ב. קליפורניה, למשל, הפכה למוקד מרכזי – מגיעים לשם סטודנטים רבים ממדינות ערב. התנועה מקימה מרכזים אסלאמיים בסמוך לקמפוסים, והסטודנט המהגר שמרגיש מנוכר, מוצא אותו במרכז הזה – ושם הם לוכדים ומגייסים אותו. כך הם עושים בקליפורניה, בשיקגו, בניו ג'רזי, בוושינגטון ואפילו בקיימברידג' ".

התשתית באירופה לא רק רעיונית. הכספים מולבנים במסווה "סיוע הומניטרי" ו"קידום זכויות אדם", אך מנותבים למימון פעילות פוליטית, משפטית ותודעתית, ולסיוע לזרועות החמושות של התנועה ובראשן חמאס

בציר הפוליטי, התנועה זיהתה את הלך הרוח הפרוגרסיבי באקדמיה וביצעה התאמה רטורית מבריקה: תרגום עקרונות האסלאם הפוליטי למונחים של "צדק חברתי", "זכויות מיעוטים" ומאבק ב"קולוניאליזם".

האסטרטגיה הזו אינה מקרית. היא מהווה הגשמה מדויקת של דברי מנהיג התנועה הרוחני המנוח, השייח' יוסף אל-קרדאווי:

"הכיבוש השקט מושרש בדת זו. לכן, אני צופה שהאסלאם יכבוש את אירופה ללא חרב וללא לחימה. הוא יעשה זאת באמצעות הדעווה (הטפה) והאידאולוגיה". 

פרסומי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון (ממר"י) חושפים כיצד עמותות חזית כגון מועצת היחסים האמריקאיים-אסלאמיים (CAIR) וארגוני סטודנטים מוסלמים הפועלים בקמפוסים מציגים כלפי חוץ באנגלית חזות של ארגוני זכויות אזרח, אך בערבית מהללים את עקרונות המאבק האסלאמי.

המערכה הישראלית: לנטר, לחשוף ולקטוע את החמצן הכלכלי

במציאות שבה הזרוע הפלסטינית של התנועה – חמאס – מנהלת מלחמה קיומית נגד ישראל, הפיכת אירופה למקלט פיננסי עבור האחים המוסלמים מהווה כשל ביטחוני שישראל אינה יכולה להשלים עמו עוד. על מערכת הביטחון הישראלית, בהובלת המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור, המוסד ושב"כ, לעבור מגישה סיכולית טקטית לאסטרטגיה מערכתית לשיבוש פיננסי גלובלי:

ראשית, ישראל נדרשת למפות לעומק את מבנה הבעלויות של חברות הנדל"ן, קרנות ההשקעה ומוסדות הצדקה, ולחשוף את הקשר הישיר ללונדון. חשיפת הקשר שלהם למימון הסתה וגורמי טרור תאפשר תשתית ראייתית עבור רשויות המס והאכיפה האירופיות.

בציר הפוליטי, התנועה זיהתה את הלך הרוח הפרוגרסיבי באקדמיה וביצעה התאמה רטורית מבריקה: תרגום עקרונות האסלאם הפוליטי למונחים של "צדק חברתי", "זכויות מיעוטים" ומאבק ב"קולוניאליזם"

שנית, על קהילת המודיעין להדק את המעקב הטכנולוגי אחר פלטפורמות מימון המונים וגיוסי צדקה מקוונים המתחזים ליוזמות רווחה, ולפעול להחרמת ארנקים דיגיטליים ויירוט זרימת המזומנים דרך חלפנים במזרח התיכון ובאירופה.

המלכודת: חליפה מערבית ואידאולוגיה רדיקלית

אחת ההטעיות הגדולות של התנועה במערב היא הצגת חזות מתונה ופייסנית. אל-ח'רבאווי מצביע על בכיר התנועה חִלמי אל-גזאר, הפועל כיום באירופה, ומגדיר אותו כתרמית תודעתית:

"חִלמי אל-גזאר אינו עוסק בניהול הכספים, אלא הוא הפנים שהתנועה מייצאת פוליטית כדי להיראות מקובלת במערב. אל-גזאר מנסה לעטות את הדמות הזו כדי לייפות את פני התנועה – אך האם בושם יכול לתקן את מה שהזמן השחית?"

האזהרה החריפה ביותר של אל-ח'רבאווי נוגעת לעיוורון המערבי שמפריד בין "טרור" לבין "רעיון":

"העמים והשליטים חייבים להבין: אנו מתמודדים מול ארגון טרור, אך מעולם לא התמודדנו באמת עם אידאולוגיית הטרור. האחים המוסלמים עטפו את רעיונותיהם במעטפת דתית – רעיונות של ריבונות האל הבלעדית, נאמנות למוסלמים והתנערות מהכופרים, "תכפיר", הגדרת החברות המודרניות כבורות (ג'אהליה), והכרח ההתנגשות עם המדינה. כדי לנצח, אסור להסתפק במאבק בתנועה בלבד – חייבים להילחם ישירות באידאולוגיה שעליה היא עומדת". 

קריאת השכמה לדמוקרטיות

תנועת האחים המוסלמים מעולם לא נטשה את המוטו ההיסטורי שלה:

"אללה הוא מטרתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הקוראן הוא חוקתנו, הג'יהאד הוא דרכנו, והמוות למען אללה הוא תקוותנו הנעלה ביותר".

המערב שגה כשחשב שניתן "לביית" את התנועה באמצעות שילובה במערכות הדמוקרטיות. בפועל, החסות של המודיעין הבריטי בעבר, יחד עם הסובלנות המשפטית, הפיננסית והאקדמית בהווה, אפשרו לתנועה להכות שורשים עמוקים בתוך הציוויליזציה המערבית.

"האחים המוסלמים" לא נטשה את המוטו ההיסטורי: "אללה הוא מטרתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הקוראן הוא חוקתנו, הג'יהאד הוא דרכנו, והמוות למען אללה הוא תקוותנו הנעלה ביותר". המערב שגה כשחשב שניתן לבייתה

הראיות המחקריות, הדוחות המודיעיניים ודבריהם של בכירי התנועה לשעבר אינם משאירים מקום לספק: אין מדובר בעוד זרם דתי לגיטימי, אלא בתנועה חתרנית בעלת סבלנות היסטורית המנצלת את חופש הדמוקרטיה כדי לכרסם בה מבפנים. אם ארצות הברית ומדינות אירופה לא יאמצו את המודל של המדינות הערביות המתונות ויפעלו יחד עם ישראל להוצאת רשתות התנועה ונכסיה אל מחוץ לחוק, הן יגלו כי הדור הבא של מנהיגיהן כבר ספג והטמיע את ערכי האסלאם הפוליטי הקיצוני.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).