בתחילת אוגוסט ציטט ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום פומבי "הודעה" איראנית דרמטית: "בכיר משמרות המהפכה אחמד ואחידי", נטען, "הצהיר לראשונה שטהרן מפתחת נשק גרעיני".
הבעיה, כפי שנחשף בתחקיר של רונן ברגמן ב-ynet ושל ארגון "בודקים", היא שוואחידי מעולם לא אמר זאת. חיפוש בפרסית, אנגלית, ערבית ועברית לא העלה שום נאום, הקלטה או מקור.
הציטוט נולד בחשבון זר ברשת, טיפס דרך כלי תקשורת ישראלי, קיבל חותמת רשמית בנאום ראש הממשלה, ומשם המשיך לפוליטיקאים אמריקאים – עד שכל חוליה בשרשרת יכלה להצביע על החוליה שלפניה כהוכחה.
הפרשה חושפת מנגנון רחב יותר: ערב הבחירות, תרחישי איום עלומים מציפים את התקשורת, ורבים מהם מטפסים אל נאומי ראש הממשלה ומקורביו.
איך ציטוט מזויף הגיע לנאום של ראש הממשלה?
לפי התחקיר, הציטוט הראשוני יוחס לוואחידי על ידי בלוגר ימין קיצוני בהודו, שפרסם אותו באנגלית רצוצה ובהינדית – בלי כל מקור. משם התגלגל לחשבון ישראלי בעל חזות ביטחונית, שם "תוקנה" האנגלית ונוסף הדגש הדרמטי על כך שזו הפעם הראשונה שהדברים נאמרים.
הציטוט הגיע לערוץ 14, הוצג שם כ"הודעה" איראנית, וכעבור זמן קצר ציטט אותו נתניהו בנאום פומבי: "היום שמענו", אמר, "את ואחידי מצהיר במפורש על כוונת איראן לפתח נשק גרעיני".
לפי התחקיר, בכך קיבל הפייק חותמת רשמית של רה"מ, ומשם המשיך לשלושה חברי קונגרס רפובליקנים ולפרסום ברשת "פוקס ניוז" – שנאלצה בהמשך לבצע סדרת תיקונים, שכתובים ומחיקות.
שורת השאלות שהופנתה ללשכת ראש הממשלה – ובראשן, כיצד ייתכן שנאום כולל מידע כוזב כשכל קהילת המודיעין עומדת לרשות ראש הממשלה – נותרה ללא מענה, והלשכה לא הכחישה שמדובר בפייק.
כמה תרחישים שגויים ועלומים פורסמו בחודש האחרון?
כדי לבחון אם ואחידי היה מקרה בודד, בדק התחקיר את השידורים בשבעה ערוצי טלוויזיה ובשש תחנות רדיו ארציות במשך חודש, בין 12 ביולי ל-12 באוגוסט 2026. הבדיקה איתרה 15 סיפורי "פייק ניוז" מובחנים.
בשמונה מהם חזר דפוס בולט: מקור ביטחוני עלום, תרחיש מאיים מאוד, כמעט אף נתון שיכל לאפשר לצופה להעריך את ממדי האיום, ולרוב שום הסתייגות בתוך הידיעה עצמה.
חמישה מהסיפורים יצאו בתוך 48 שעות בלבד, בין 9 ל-11 באוגוסט, ושניים מהם שודרו באותה מהדורה.
ברגמן הבהיר בתחקיר כי אין בידיו מסמך המורה על "קמפיין הפחדה", אין הקלטה מישיבה כלשהי, ואין הוכחה שכל הידיעות יצאו מאותו גורם. עם זאת, לדבריו, צבר צירופי המקרים בחודש אחד מעורר תמיהה.
מה קרה כשבדקו את הידיעה על חיל האוויר הסורי?
אחד המקרים הבולטים היה דיווח על כך שסוריה "האיצה באופן משמעותי" את שיקום חיל האוויר שלה, עם "תרגיל ראשון" של מטוסי סוחוי המדאיג את צה"ל. הידיעה שודרה שוב ושוב – באחד הערוצים לא פחות מ-16 פעמים – אך חסר בה נתון אחד: כמה מטוסים כשירים יש כיום לסוריה?
לפי בדיקת התחקיר מול מקור בכיר בקהילת המודיעין, ההערכות נעות בין מטוס סוחוי כשיר אחד לשניים. גורם ביטחוני בכיר ביטל את הפרסום: "הם בקושי התחילו לטוס… בינתיים לא סיפקו להם אפילו צמיג".
התחקיר מזכיר כי בדצמבר 2024 הצהירו ראשי צה"ל וראש הממשלה עצמם שישראל השמידה את שרידי הצבא הסורי. אותה עובדה – מטוס סוחוי כשיר אחד עד שניים לכל היותר – הפכה בשידור לחיל אוויר המאיים על חופש הפעולה של ישראל.
מדוע תרחישים מפחידים ושגויים מתפרסמים דווקא כיום?
הדפוס הלשוני חוזר על עצמו: "במערכת הביטחון מזהים", "גורם ביטחוני בכיר אומר לנו", ולעיתים מצטרפות שלוש מילים שמעניקות לידיעה נופך רשמי – "פורסם באישור הצנזורה".
צירוף המילים "מערכת הביטחון" יוצר אשליה של קונצנזוס מוסדי, אך הצופה אינו יודע אם מדובר באמ"ן, במוסד, בשב"כ, בצה"ל או בלשכת השר – ולכן גם אינו יכול לשאול שאלה נגדית.
בתוך התהליך הזה, כפי שמנסח התחקיר, הערכה הופכת לעובדה, חשש הופך לתוכנית, והמילה "ייתכן" נשמטת בדרך אל הכותרת.
הזווית הפוליטית צפה מאליה: כשהעולם מוצג כטבעת המתהדקת על ישראל, נותר בתוכה אדם אחד שמוצג שוב ושוב כמי שאסור להחליף דווקא עכשיו. ברגמן אינו טוען לקמפיין מתואם, אך מציין כי הדפוס "עשוי להצביע על תכלית פוליטית אפשרית".
טבלת הוכחה: ממקור עלום ל"עובדה"
| הממצא | מה תיעד התחקיר |
|---|---|
| היקף הבדיקה | 7 ערוצי טלוויזיה + 6 תחנות רדיו ארציות, 12/7–12/8/2026 |
| סיפורים עלומים שאותרו | 15, מהם 8 בעלי דפוס חוזר |
| ריכוז חריג | 5 סיפורים ב-48 שעות (9–11/8), 2 באותה מהדורה |
| פרשת ואחידי | ציטוט ללא מקור ← חשבון ישראלי ← ערוץ 14 ← נאום נתניהו ← פוקס וסנאטורים |
| חיל האוויר הסורי | שודר עד 16 פעמים; בפועל 1–2 מטוסי סוחוי כשירים |
| תגובת לשכת ראש הממשלה | לא הכחישה שמדובר בפייק; לא השיבה כיצד נכלל בנאום |
שאלות לסיכום: אם נתניהו ציטט בנאום פומבי "הודאה" איראנית שהתבררה כפייק ללא מקור, מדוע לא בדק אותה מול קהילת המודיעין שעומדת לרשותו לפני שנתן לה חותמת רשמית?
אם שורת שאלות שהופנתה ללשכת רה"מ על אותו ציטוט נותרה ללא מענה, והלשכה לא הכחישה שמדובר בפייק – מה זה אומר על אמות המידה שלפיהן מוסר ראש הממשלה מידע ביטחוני לציבור?
אם ידיעה על "התעצמות" חיל האוויר הסורי שודרה עד 16 פעמים בערוץ אחד בלי הנתון שסוריה מפעילה מטוס כשיר אחד או שניים – מי אחראי לכך שהצופה קיבל תרחיש איום מנופח בלי שום דרך להעריך אותו?
אם 15 סיפורים עלומים ושגויים פורסמו בחודש אחד, חמישה מהם ב-48 שעות ערב בחירות – האם ראוי שנכס ביטחוני-מודיעיני ישמש כלי שמזכיר לציבור, שבוע אחר שבוע, מיהו האיש שאסור להחליף דווקא עכשיו?
כשציטוט מזויף מטפס בלי הפרעה מחשבון אנונימי אל נאום ראש הממשלה, ומשם חוזר כ"אישור" מכלי תקשורת אחר – האם הבוחר יכול עדיין להבחין בין איום אמיתי לבין תרחיש שנועד להפחיד אותו?
כשהמילה "ייתכן" נשמטת בדרך אל הכותרת, ו"מערכת הביטחון" הופכת לשם קוד לקונצנזוס שאיש אינו יכול להטיל בו ספק – מי משלם את מחיר הבלבול בין ביטחון לתעמולה?
ולקראת הבחירות, כדאי לשאול: כשהאיום והמושיע מוצגים באותה נשימה, מי באמת מרוויח מהפחד?
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו