נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, נהג לומר כי העולם מחולק לשניים: מי שבנימין נתניהו כבר בגד בו, ומי שהוא עתיד לבגוד בו. אם שמים לב, רבים מאלה שהיו קרובים לנתניהו וסייעו לו, נמצאים כיום במחנה מתנגדיו, מהם הקולניים ביותר.
למה נזקקתי לתזכורת זו? בשל האזהרה שקיבל נתניהו מנשיא איחוד האמירויות – וממנה בחר להתעלם.
כאשר פרצה הסערה הציבורית, קרה הבלתי ייאמן: נתניהו הפנה את מכונת הרעל כלפי האיש שעמד, על פי דיווחי העיתונות הערבית, מאחורי האזהרה – הבכיר הפלסטיני מוחמד דחלאן – בשל מעורבותו בהעברת האזהרה לישראל מפני האסון המתרגש עליה. שימו לב: מי שמכונת הרעל מייחסת לו את האזהרה, במקום שיוזמן לטקס הדלקת המשואות, במקום שיכירו לו טובה, נאלץ לספוג רפש משופרות השלטון.
כשפרצה הסערה הציבורית, קרה הבלתי ייאמן: נתניהו הפנה את מכונת הרעל כלפי מי שעל פי דיווחי העיתונות הערבית, עמד מאחורי האזהרה לישראל מפני האסון המתרגש – דחלאן – וזאת במקום להכיר לו טובה
העיתונות הערבית הרחבה, ובראשה פאנלים של פרשנים באל-חדת' ובלוגרים מובילים, המשיכה לעקוב אחר הגילויים. לפי הדיווחים שם: החשיפה – שמוחמד דחלאן עמד מאחורי האזהרה – לא רק שלא הזיקה לו, בהיותו "משתף פעולה" עם ישראל כביכול, אלא שאחד הפרשנים בערוץ טלוויזיה מוביל אמר שאם דחלאן אכן סייע בהפלת נתניהו, שתחול עליו ברכה.
על פי דיווחים בעולם הערבי, המידע על תוכניותיו של יחיא סנוואר הגיע לאנשי דחלאן תוך כדי התיווך שלהם מול חמאס בעניין חילופי שבויים וגופות בין הארגון לישראל – תיווך שבו, לראשונה, סנוואר לא התעקש על שחרור מספר גבוה של אסירים מבתי הכלא הישראליים, אלא דרש הקמת אזורי תעסוקה לעזתים לאורך הגבול עם ישראל ועם מצרים.
לפי אותם דיווחים, משראה שראש הממשלה נתניהו אינו מגיב לו – שכן היה שקוע בקידום ההפיכה המשטרית בישראל – אמר סנוואר עצמו לאנשי דחלאן כי הוא מכין "רעידת אדמה" חסרת תקדים נגד ישראל.
את המסרים האלה העבירו המצרים לישראל, וכאשר אנשי דחלאן ראו ששב"כ אינו מצליח להזיז את נתניהו מאדישותו למידע, הכניסו לתמונה את נשיא איחוד האמירויות עצמו. נתניהו שמע – ויצא עם רעייתו לנופש בגולן, במשקפיים ורודים.
על השיחה עם נשיא איחוד האמירויות דווח כי נתניהו אמר לו שהבעיה של ישראל היא ביהודה ושומרון ולא בעזה. האם זה מסביר את העתקת הכוחות מעוטף עזה ליהודה ושומרון, לשמירה על חגיגות חווארה ולהגנת המאחזים?
על פי הדיווחים, את המסרים ששמע דחלאן מסנוואר העבירו המצרים לישראל, וכשדחלאן ראה ששב"כ לא מזיז את נתניהו מאדישותו, הכניס לתמונה את נשיא איחוד האמירויות. נתניהו שמע – ויצא עם רעייתו לנופש
דחלאן עשה הכול כדי להעיר את ישראל, וזהו בדיוק כישלונו: כעת הוא נדרש לספוג את הג'ורה.
ובכלל, המוטו של הממשלה הזאת – שכל הערבים, והעולם, נגדנו – אינו עומד במבחן משבר איראן: כאשר איראן תקפה את ישראל, חלקים מן העולם הערבי סייעו בפועל, ויחד עם חיל האוויר וצבאות ארצות הברית, בריטניה (כן, בריטניה ה"אנטישמית") וצרפת (זאת שהנשיא שלה חטף קללה מיאיר נתניהו), המתקפה האיראנית נהדפה.
גם על קטאר יש גילויים חשובים, על פי דיווחי העיתונות הערבית. הדעה הרווחת בישראל היא שקטאר מימנה את חמאס, וזה נכון – אך ברגעי המבחן של פרוץ המלחמה, ומייד לאחריה, קטאר דווקא מילאה תפקיד חיובי: היא לחצה על חמאס לשחרר את כל החטופים, תוך איום שיגורש מדוחה.
אחרי שחמאס הסכים, כך מדווחת העיתונות הערבית, הגיע ראש המוסד לדוחה ודחה את ההצעה הקטארית – בהוראת נתניהו. לאחר שעזב את החדר, אמר אמיר קטאר לנוכחים בישיבה: "זאת לא ישראל שהכרנו".
הרוח הנושבת באולפני הטלוויזיה הערביים היא של כמיהה בלתי מוסתרת לכך שעידן נתניהו יסתיים כבר, ושישראל תשוב לעשתונותיה.
קטאר לחצה על חמאס לשחרר את החטופים, תוך איום לגרשו. אחרי שהסכים, על פי הדיווח, הגיע ראש המוסד לדוחה ודחה את ההצעה הקטארית – בהוראת נתניהו. כשעזב, אמר אמיר קטאר: "זאת לא ישראל שהכרנו"
אם חלק מסילוקו של נתניהו ייזקף לזכותו של דחלאן, הדבר רק יועיל לו ביום שאחרי. וכבר בעקבות הפגישה של אנשי דחלאן עם חוסיין א-שייח' במצרים, יש ידיעות, על פי מקורותינו, על בכירים במחנה דחלאן החוזרים לרמאללה – בשלב זה בחשאי, אך הם מתכוננים להופעה גלויה.
לפי התמונה העולה מן השיח הערבי, מתברר שכל המזרח התיכון ידע על המתקפה המתוכננת של חמאס, כולל נתניהו. וישראל, במקום להיערך לסכנה האמיתית, נערכה למתיחות שהיא עצמה יצרה ביהודה ושומרון – ועדיין ממשיכה להחריף אותה.
אבל לא כאן נעצר המחדל הגדול של נתניהו; הוא ממשיך ומתגלגל גם ממש עכשיו, כאשר ערב הסעודית מותקפת בידי החות'ים, המבצעים מתקפות משמעותיות במלחמה בתימן.
ההסכם המשולש שכרתה עם טורקיה ופקיסטן חשוף כעת בכל מערומיו: איש לא בא להגן על ערב הסעודית. על פי מה שדווח, ישראל רוצה ויכולה לסייע לערב הסעודית – וזהו אכן האינטרס האמיתי שלה – אך ערב הסעודית מסרבת.
היא אינה מוכנה להתקרב לישראל, לא רק בשל שרי הממשלה הבכירים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אלא גם בשל נתניהו עצמו. גם ערב הסעודית מכירה היטב את כל גלגולי פרשת האזהרות שקיבל נתניהו בזכות דחלאן, וגם היא מבינה ש"ישראל אינה עוד מה שהכרנו".
מהתמונה בשיח הערבי עולה שכל המזרח התיכון ידע על המתקפה המתוכננת של חמאס, כולל נתניהו. וישראל, במקום להיערך לסכנה האמיתית, נערכה למתיחות שהיא עצמה יצרה ביו"ש – ועדיין מחריפה
לא רק בישראל מייחלים בקוצר רוח לבחירות – גם בעולם הערבי, ובעצם בעולם כולו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו