חרדים מנשים

עם התלהטות מערכת הבחירות הולכים וגוברים הטינה והניכור בין הציבור החרדי לבין רוב תושבי ישראל. מרכיב בולט הוא הסירוב העיקש של החרדים לקחת חלק בביטחון ובכלכלה של המדינה.

מרכיב שני, לא פחות מהותי, הוא הניסיון המתמשך של החרדים לכפות על הכלל את אמונותיהם ואורחותיהם, כולל במרחב הציבורי. הדבר בולט במיוחד בסוגיה של הדרת נשים.

בימים אלה מתחדש המאבק של החרדים, בתמיכת הקואליציה המתרפסת, לקידום הפרדה מגדרית באקדמיה. דוגמה מובהקת להדרת נשים התרחשה לאחרונה בעת ביקור ראש הממשלה בבסיס צבאי בצפון בנוכחות חיילי יחידת "נצח יהודה". החיילות המשרתות במקום נדרשו להסתתר במקום מוצנע במשך שעות ארוכות, שמא ייראו על ידי החיילים של היחידה החרדית.

מתחדש מאבק החרדים לקידום הפרדה מגדרית באקדמיה. דוגמה מובהקת להדרת נשים התרחשה בעת ביקור רה"מ בבסיס צבאי, כשהחיילות נדרשו להסתתר שעות ארוכות, שמא ייראו על ידי חיילי היחידה החרדית

לשיא הגיעו חיילים מיחידה חרדית אשר הפרו פקודה לקחת חלק במשימה מבצעית בשל נוכחות פרמדיקית. ברחובות בני ברק מוצגים שלטים הקובעים שגברים ונשים יהלכו במדרכות נפרדות. זאת אחרי הדרישה להושיב נשים בחלקים האחוריים של אוטובוסים בלבד.

סבי ז"ל היה יהודי עבדקן אשר הקפיד על קלה כחמורה. סבתי והוא ישבו יחד באירועי תרבות ובאולמות שמחות של ציבור דתי, כדבר מובן מאליו. כיום, במגזר החרדי, לא זו בלבד שאין נשים וגברים ישובים בצוותא, אלא שיש אפילו כניסות נפרדות לאולמות שבהם נערכים האירועים.

לשיא האבסורד הגיעו הדברים כאשר הודרו נשים מכנס שנושאו היה סוגיות הנוגעות לפוריות האישה. מגמה זו, שהייתה עד לאחרונה נחלתם של חרדים אשכנזים קיצוניים, החריפה ודבקה גם במנהיגים הרוחניים והפוליטיים של העדה הספרדית. מה מצער הדבר שעדה זו, שהצטיינה מאז ומעולם בפתיחות, מתינות ודרכי נועם בענייני אמונה וקיום מצוות, מתבטלת מול ההגמוניה הליטאית.

מה מקור החשש האובססיבי המטריף את דעתם של חרדים מקרבה בין נשים לגברים? האם הוא אכן מבוסס על עקרונות של היהדות במהלך הדורות?

בפרשת בראשית נאמר בפירוש "זכר ונקבה ברא אותם", ללא הפרדה. במקרא מופיעות דמויות של נשים ידעניות, פעילות ומובילות הזוכות להערכה: ארבע האימהות, מרים, דבורה הנביאה שהייתה גם מצביאה, יעל אשת חבר הקיני, רות ועוד. בתקופת המשנה הצטיינה ברוריה, רעייתו של רבי מאיר, בלמדנות ואף העמידה תַּנָּאים על מקומם.

שיא האבסורד היה הדרת נשים מכנס שנושאו סוגיות בפוריות האישה. מגמה זו, שהייתה עד לאחרונה נחלתם של חרדים אשכנזים קיצוניים, החריפה ודבקה גם במנהיגים הרוחניים והפוליטיים של העדה הספרדית

הגברים החרדים מוקפים בנשים: אימהות, אחיות, בנות זוג ובנות. האם הן נראות להם כדמויות של ליליות פתייניות שיש בהן אפילו מרכיב של טומאה אשר יש להישמר מפניו? שמא הם דבקים באמרה התלמודית הקובעת:

"נשים דעתן קלה" (מסכת שבת, ל"ג, ע"ב).

או בזאת המזוויעה:

"אישה חמת מלאה צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה" (מסכת שבת, קנ"ב, ע"א).

אפילו שמיעת זמרת אישה מסוכנת:

"קול באשה ערווה" (מסכת ברכות, כ"ב, ע"א).

נראה שלהדרת נשים יש גם מניע יותר עמוק, כזה שהחרדים לעולם לא יודו בו. בבני ברק, בבית שמש ובמודיעין עילית – הנשים הן המפרנסות. האברכים משקיעים את כל זמנם בהתעמקות בסוגיות תלמודיות, שהן בחזקת מאמץ אינטלקטואלי מרשים, אך הנגיעה שלהן בחיים האמיתיים קלושה ביותר.

האברכים חשים חובה לשוב ולהדגיש שהם מצויים במרכז ההוויה, ולשם כך יש להבליט את נחיתות הנשים ולהדיר אותן. מצערת במיוחד ההקבלה המתבקשת למה שקורה בחברות מקצינות של מאמיני האסלאם ובעולם השלישי.

על אף שההתנהלות המבישה מול הנשים היא בבחינת הלבנת פנים, אפילו הפחות קיצוניים בחברה החרדית אינם יוצאים חוצץ נגדה, והרי "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק בעולם הבא" (פרקי אבות, ג', י"ד). ואולי נמצא גם הסבר מפולפל שהמדובר בפני חברו ולא בפני חברתו.

נראה שלהדרת נשים יש גם מניע יותר עמוק, שהחרדים לא יודו בו. יש ערים חרדיות שבהן הנשים הן המפרנסות. האברכים שקועים בסוגיות תלמודיות שנגיעתן בחיים מוגבלת, וחשים חובה להדגיש שהם במרכז ההוויה

הדרת נשים היא עדות מובהקת לכישלון המוחלט של שיטת החינוך החרדית, המבוססת על משמעת ברזל, שמטרתה להביא לציות לקביעות ההלכתיות. כשהוא פוקח את עיניו מצווה היהודי החרדי לומר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים". בקומו מהמיטה הוא מונחה לדרוך קודם על רגל ימין. כל פיסת מזון שיאכל מחויבת בברכה מקדימה. הלבוש המוקפד שלו, שהוא בגדר מדים אחידים, אף הוא סממן של משמעת. כל יומם של בני הישיבות אמור להיות מוקדש לתפילה וללימוד. ועם כל זאת, יש חשש שלא יעמדו בפיתוי של ראיית חיילת לבושה מכף רגל ועד ראש. חייבים למנוע אפילו את הספק הקל, שמא יביאם היצר חלילה לדבר עבירה.

הלוא היה צפוי שחינוכם ומסגרת החיים האדוקה שבה גדלו יהפכו אותם לחסינים הרבה יותר מחניכי החינוך והחברה החילונית, ולא ייווצר אפילו חשש לסטייה מהנורמות המחייבות אותם.

איזה כישלון קולוסלי! בסוגיות אחרות כגון שמירת שבת וכשרות, אין קושי משמעותי לעמוד בפני פיתוי לדבר עבירה. אם כן, מדוע הם מוכנים להפוך עולמות ולהתעמת עם כלל הציבור בנושא ההפרדה המגדרית?

המונחים של הדרת נשים או הפרדה מגדרית הם בגדר מכבסת מילים. הכוונה האמיתית מאחוריהם היא לקבע מעמד נחות לנשים, ובין היתר למנוע מהן היבחרות לתפקידים ציבוריים או למערכות משפט. לא מדובר בהפרדה אלא בהשפלה.

המונחים של הדרת נשים או הפרדה מגדרית הם מכבסת מילים. הכוונה האמיתית היא לקבע מעמד נחות לנשים, ובין היתר למנוע מהן היבחרות לתפקידים ציבוריים או למערכות משפט. לא מדובר בהפרדה אלא בהשפלה

חובה עלינו לעמוד על המשמר ולמנוע בתוקף את הזליגה של גישות מיזוגניות שמנסים החרדים והפוליטיקאים בני בריתם להחיל על כלל החברה.

פרופ' רפאל ולדן הוא יליד צרפת שמתגורר בת"א. למד רפואה באוניברסיטה העברית. שירת בצנחנים, והשתחרר ממילואים כסגן אלוף. השתלם בכירורגיה במרכז הרפואי שיבא, בהמשך היה מנהל האגף לכירורגיה וסגן מנהל בית החולים. קיבל תואר פרופסור מאוניברסיטת ת"א, עם השתלמויות וביקורים כפרופסור אורח בבתי חולים מרכזיים בבוסטון, פריז ולונדון ושליחויות הומניטריות בדרום סודן, סנגל, סרי-לנקה וסינגפור. זכה באותות הערכה על פעילות הומניטרית – פרס ישעיהו ליבוביץ', דוקטורט כבוד מ-HEBREW UNION COLLEGE, אותות כבוד מ-UNESCO, רוטארי, אות קצין לגיון הכבוד מנשיא צרפת. כיום הוא נשיא עמותת רופאה לזכויות אדם, חבר הוועד המנהל של ארגון "לתת". מפרסם מאמרי דעה בעיתונות.