אני לא מכיר את עורך הדין איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת. אני גם לא מכיר את עורכת הדין עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שהייתה חברה בצוות מטעם התביעה הכללית, שהניח תשתית משפטית להחלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי. אני עומד לכתוב עליהם ללא שום היכרות.

מאליו מובן שאילו היה נדרש עורך הדין ינון להביע את עמדתו המשפטית בתוכן בקשת ראש הממשלה לקבלת חסינות פרלמנטרית, היה עליו לפסול את עצמו מכל מעורבות בנושא זה, מאחר שזוגתו הייתה שותפה בדיוני התביעה הכללית שהתמקדו בתוכן החשדות הפליליים נגד נתניהו בטרם התגבשו לכתב אישום חמור מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

אלא שעורך הדין ינון אינו אמור לעסוק במהות בקשתו של נתניהו לקבלת חסינות מפני העמדה לדין פלילי. הוא אינו אמור להביע את דעתו משום בחינה על תוכן הבקשה (המבישה) מטעמו של המתבצר בבלפור. מי שאמורים להכריע בבקשת נתניהו הם אך ורק חברי הכנסת.

עו"ד ינון אינו אמור לעסוק במהות בקשת נתניהו לחסינות. הוא אינו אמור להביע את דעתו על תוכן הבקשה (המבישה) מטעם המתבצר בבלפור. מי שאמורים להכריע בבקשתו הם אך ורק הח"כים

בקשת נתניהו מופנית ליושב ראש הכנסת. על יושב ראש הכנסת להניח את הבקשה על שולחן ועדת הכנסת. חברי ועדת הכנסת אמורים להכריע אם לקבל את הבקשה ולהעניק חסינות לנאשם הבכיר או שמא לדחות אותה. לאחר מכן מתקיימת הצבעה במליאת הכנסת, שבמסגרתה משתתפים אך ורק חברי הפרלמנט. נבחרי הציבור. נציגי האזרחים. הם ורק הם יכריעו בגורל הבקשה.

שום קשר לעורך הדין ינון. אפילו לא קשר קלוש.

ההיבט היחיד שבו התבקש ינון להכריע היה ההיבט הפרוצדורלי בלא קשר לתוכן הבקשה עצמה.

הוא נדרש להכריע האם ניתן לכנס את ועדת הכנסת לאחר שהכנסת החליטה על התפזרותה ועל קיום מערכת בחירות נוספת במרס 2020.

זו לא רק זכותו של עורך הדין ינון להכריע בנושא הפרוצדורלי. זוהי חובתו. זוהי מהות תפקידו. לכן הוא נושא בתפקיד היועץ המשפטי לכנסת.

עו"ד ינון נדרש להכריע האם ניתן לכנס את ועדת הכנסת לאחר שהכנסת החליטה על התפזרותה. זו לא רק זכותו להכריע בנושא הפרוצדורלי. זוהי חובתו. זוהי מהות תפקידו. לכן הוא נושא בתפקיד היועץ המשפטי לכנסת

ינון המקצוען קבע בפשטות שניתן לכנס את ועדת הכנסת אף שהחלטה זו אינה חפה מקשיים. זוהי קביעה משפטית-פרוצדורלית שאפילו לא מתחילה להתכתב עם הדיון המהותי בתוכן הבקשה. ינון לא חלם להביע בכלל את דעתו באשר לשאלה אם יש מקום להעניק חסינות לנתניהו אם לאו. כי הוא יועץ משפטי ולא חבר פרלמנט.

ברגע זה ניתנה ההוראה מבלפור להתחיל בשיסוי נגד ינון. במתכונת הקבועה. לפתע פתאום נזכר חבר הכנסת מיקי זוהר בעובדה שינון נשוי לעורכת הדין עמית מררי. הוא הזכיר את העובדה הזו רק לאחר שהתפרסמה החלטת ינון.

מדוע לא הזכיר אותה לפני כן, כאשר העלה לפני עורך הדין ינון נימוקים (שנדחו) בדבר הצורך להימנע לשיטתו מכינוס ועדת הכנסת בתקופת בחירות? מפני שלפני כן הוא קיווה לקבל את ההחלטה הנכונה מבחינת אדונו. וכשקיבל החלטה פרוצדורלית שאינה נוחה לבוס, נזכר לפתע בניגוד עניינים בלתי רלוונטי.

ברגע זה ניתנה ההוראה מבלפור להתחיל בשיסוי נגד ינון. במתכונת הקבועה. לפתע פתאום נזכר מיקי זוהר בעובדה שינון נשוי לעו"ד עמית מררי. הוא הזכיר את העובדה הזו רק לאחר שהתפרסמה החלטת ינון

יפה שזוהר וגם שר המשפטים הנרצע, אמיר אוחנה, נזכרו לפתע בחשיבות ההימנעות מניגוד עניינים. יפה מאד אפילו, בהתחשב בכך שבליבת כתב האישום נגד אדונם טמונה הפרת אמונים קשה ובוטה שמושתתת על ניגודי עניינים חריפים שהוסתרו מעין כל.

בכל יום נשבר שיא חדש של בזיון. בכל יום נשבר רף חדש של שפל. גם הפעם לא איכזב ראש הממשלה:

הוא הניח על שולחן הכנסת בקשה, אבל הוא מתנגד בכל תוקף לדון בה. למה? כי ליברמן הצהיר שיתנגד. כי יש רוב פרלמנטרי מוצק לדחיית הבקשה.

יפה שמיקי זוהר וגם שר המשפטים הנרצע אוחנה נזכרו לפתע בחשיבות ההימנעות מניגוד עניינים, בהתחשב בכך שבליבת כתב האישום נגד אדונם טמונה הפרת אמונים קשה ובוטה שמושתתת על ניגודי עניינים חריפים

הבלתי נתפס של אתמול הפך למובן מאליו של היום. ולנורמה של מחר. חייבים לעצור את זה. בכל אמצעי חוקי, פרלמנטרי ודמוקרטי. ראש הממשלה חייב לעמוד לדין. חזקת החפות לצדו כמובן. למרות שהוא עושה הכל כדי להוכיח לנו שאין מצב שהוא חף מפשע.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.