נתניהו מצא את נקודת התורפה של איזנקוט

גדי איזנקוט לא הבטיח לאיש מראשי המועצות הבדואיות שאיתם נפגש השבוע לשלב את רע"ם בממשלה או בקואליציה. בדיקה מעמיקה שעשו ב"רדיו א-שאמס" מלמדת כי לא היה שיח כזה, וכי מדובר בפייק ניוז.

אבל מה שמעניין זה לא האייטם, אלא ההיסטריה שאחזה באיזנקוט ובאנשי הצוות שלו כאשר פרצה הידיעה ועשתה לה כנפיים. איזנקוט עשה הכול כדי להפריך את הטענה על ההבטחה לרע"ם, ומפלגתו פרסמה תיעוד מלא של המפגש עם ראשי הרשויות בצפון.

לכל המהומה הוסיפו כרגיל ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי הכנסת של הליכוד שיצאו בסרטונים ובראיונות בזה אחר זה. "אל תגידו שלא ידעתם, איזנקוט יקים ממשלת שמאל עם יאיר גולן, ליברמן והמפלגות הערביות", אמר נתניהו ואחריו אמיר אוחנה, אביחי בוארון וכל הדוברים האחרים.

איזנקוט הודיע שוב כי השותפים בממשלה שלו יהיו אלה שמכירים בערכי מגילת העצמאות, במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומוכנים לשירות צבאי או אזרחי

איזנקוט הודיע שוב כי השותפים בממשלה שלו יהיו אלה שמכירים בערכי מגילת העצמאות, במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומוכנים לשירות צבאי או אזרחי. בהודעות שלו נוסף תנאי חדש, שמכוון ישירות למנסור עבאס ורע"ם ונועד גם להרגיע את הרוחות מול נתניהו.

גדי איזנקוט במפגש עם ראשי רשויות ערביות בצפון, 17 בספטמבר 2026 (צילום: מפלגת ישר!)

"מפלגות שלא מכירות בחמאס כארגון טרור שעל ישראל להשמידו – לא יהיו חלק מהממשלה שתקים המפלגה", נמסר מישר. נכון לעכשיו, רק חבר כנסת מיועד אחד ברע"ם עונה לתנאי הזה: יואב סגלוביץ.

הסיפור הזה נמשך גם אתמול ויימשך גם מחר. מתברר שנתניהו הצליח לתקוע טריז בין איזנקוט לשותפו לאופוזיציה אביגדור ליברמן על רקע הנושא הערבי הרגיש.

זה התחיל כאשר איזנקוט תבע משותפיו בריאיון שנתן ל"כאן ב'" אתמול (חמישי) בבוקר להכיר כבר עכשיו במנהיגות שלו ולהתייצב מאחוריה, ולא לשאוף לראשות הממשלה עם גיבוי אלקטורלי מוגבל ומספר מנדטים נמוך, כפי שהיה בעבר. ליברמן בתגובה תבע במפגיע מאיזנקוט ש"יבהיר באופן ברור מי השותפים שלו ביום שאחרי הבחירות".

ברור שהפינג-פונג הפומבי הזה יימשך עד יום הבחירות. נתניהו יתריס שאיזנקוט יקים ממשלה עם ערבים-שמאלנים-בוגדים וכו'. זו גרסת "הערבים נוהרים לקלפי בכמויות אדירות", מודל 2026

ברור שהפינג-פונג הפומבי הזה יימשך עד יום הבחירות. נתניהו יתריס שאיזנקוט יקים ממשלה עם ערבים-שמאלנים-בוגדים וכו'. זו גרסת "הערבים נוהרים לקלפי בכמויות אדירות", מודל 2026. איזנקוט יכחיש בחצי פה וליברמן ובנט יזנבו בו מאחור.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משתתף באירוע של קמפיין הליכוד לקראת הבחירות הכלליות הקרובות, בתל אביב. 17 בספטמבר 2026 (צילום: Flash90)

קשה לראות איך אפשר לנצח במערכה שמתנהלת כך. בינתיים גוש השינוי רק מפסיד בה ומאבד מנדטים בכמה סקרים.

בטקס השקת קמפיין הליכוד אמש בגני התערוכה הציג נתניהו תמרור אדום שבו הצומת פונה ימינה או שמאלה. "אין ישר", אמר נתניהו. שמעתי אתמול את רפי בן-שטרית, מספר שתיים ברשימת ישראל ביתנו של ליברמן, צורח בייאוש: "הדימוי שנוצר בציבור הוא שיש גוש נתניהו וגוש השמאל עם הערבים וזהו. צריך לסיים עם שטיפת המוח הזו".

בכל מקרה, לא ברור מה עומד מאחורי האפולוגטיקה של איזנקוט. האם הוא מתנער מהערבים רק בגלל השיקול האלקטורלי או שהוא באמת לא רוצה אותם בממשלה ובקואליציה שלו? האם דיבור על שותפות יהודית-ערבית בממשלה יזיק לו? נראה שכן. אחרי השבעה באוקטובר, העם נוטה חזק ימינה והאפשרות לממשלה עם מפלגות ערביות מרתיעה רבים, גם אם הן נאמנות למדינה.

איזנקוט בבעיה. הוא הרי לא מצפה שהציבור הערבי הגדול יתמוך בו בלי לבקש תמורה. זו הרי מהות הפוליטיקה. איזנקוט יודע גם שאין לו ממשלה בלי תמיכה של רע"ם, ואולי גם זה לא מספיק

איזנקוט בבעיה. הוא הרי לא מצפה שהציבור הערבי הגדול יתמוך בו בלי לבקש תמורה. זו הרי מהות הפוליטיקה. איזנקוט יודע גם שאין לו ממשלה בלי תמיכה של רע"ם, ואולי גם זה לא מספיק.

יו"ר רע"ם מנסור עבאס מקיים מסיבת עיתונאים משותפת עם חבר המפלגה החדש יואב סגלוביץ בנצרת. 31 באוגוסט 2026 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

עם הדילמה הזו איזנקוט יצטרך להתמודד עד הבחירות – ואולי גם אחריהן. זוהי נקודה קריטית במבחן המנהיגות שלו וביכולתו לתמרן את הדרך לניצחון. בינתיים הוא לא גיבש תשובה הולמת ומשכנעת נגד הקמפיין האנטי-ערבי של נתניהו.

את המאמץ העיקרי צריך איזנקוט להשקיע בהיפוך סדר היום. איזנקוט ושותפיו צריכים להחזיר את השיח למגרש הקמפיין שלהם: אסון השבעה באוקטובר, חוק הגיוס, הבידוד הבינלאומי והאנטישמיות בעולם, יוקר המחיה, הירידה מהארץ של אוכלוסיות חזקות מאז המלחמה, ההפיכה המשטרית, השחיתות הממסדית ועוד נושאים רבים שצריך להציף דווקא בימים הקריטיים האלה, פחות מחודש וחצי לפני הבחירות.