הממשלה שתקום אחרי הבחירות תעמוד בפני דילמה שעלולה להפוך לאחד המבחנים המשמעותיים והמפלגים ביותר של הפוליטיקה הישראלית בעידן שאחרי 7 באוקטובר: כיצד לנהוג במחבלי הנוח'בה שעלולים להישפט למוות.
אבל הסוגיה כבר אינה נוגעת רק למה שעלול לקרות למחבלי הנוח'בה. לאחר שנתנאל שוקרון נורה למוות בפיגוע בגדה המערבית ב-20 בספטמבר, קרא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להטיל עונש מוות על הפלסטיני החשוד.
לפני שישראל ניגשת לתהליך המורכב הזה, חשוב להבין את ההשלכות האפשריות של הוצאות להורג, בתוך ישראל ומחוצה לה.
הסוגיה לא נוגעת רק למחבלי הנוח'בה. בן גביר קרא להטיל עונש מוות גם על הפלסטיני החשוד בהרג בפיגוע בגדה. אך לפני התהליך המורכב הזה, על ישראל להבין את השלכות ההוצאות להורג, בישראל ומחוצה לה
רוב היהודים בישראל תומכים בעונש מוות למי שמואשמים בביצוע הטבח ב-7 באוקטובר. עבור חברה שעדיין חיה את הטראומה של אותו יום, המחשבה שמי שתכננו וביצעו את הטבח פשוט יבלו את שארית חייהם בכלא נראית לרבים בלתי מתקבלת על הדעת. היא משקפת תחושה רווחת שפשעים בסדר גודל כזה מחייבים עונש ההולם את חומרת הזוועה.
אבל הממשלה הבאה עשויה לגלות שיש פער גדול בין התמיכה בעונש מוות לבין ביצועו בפועל.
מאז הקמתה ביצעה ישראל שתי הוצאות להורג: מאיר טוביאנסקי ב-1948, לאחר שהורשע שלא בצדק בבגידה בבית דין שדה, ואדולף אייכמן ב-1962, בעקבות משפט אזרחי. עם זאת, עונש המוות נותר בספר החוקים של בתי הדין הצבאיים ביהודה ושומרון מאז 1967, אף שלא יושם מעולם. ישראל הפעילה גם בתי דין צבאיים ברצועת עזה מ-1967 ועד להתנתקות ב-2005.
במרץ 2026 אישרה הכנסת חוק המטיל עונש מוות חובה על פלסטינים שהורשעו בבתי דין צבאיים במעשי טרור קטלניים, אלא אם מצאו השופטים נסיבות מיוחדות המצדיקות מאסר עולם בלבד. החוק אף מתיר לשופטים לגזור עונש מוות ללא בקשה מפורשת מצד התביעה, וברוב קולות.
בנפרד, במאי 2026, הוקם בירושלים בית דין צבאי מיוחד לדון בנאשמים במתקפת 7 באוקטובר, תוך שימוש בחוק למניעתו וענישתו של פשע השמדת עם מ-1950, הכולל עונש מוות. ההליכים אמורים להיות פומביים, כאשר הדיון הראשון והדיונים שבהם ייקראו פסקי הדין וגזרי הדין ישודרו בשידור חי.
כ-300 מחבלי נוח'בה מוחזקים כיום בבתי הכלא בישראל, וחלקם עשויים לעמוד בפני אישומים שעונשם מוות. יחד, שינויים תחיקתיים אלה הפכו את האפשרות לגזירת עונש מוות על מחבלי הנוח'בה לממשית.
הממשלה עשויה לגלות פער בין תמיכה בעונש מוות לביצועו בפועל. ישראל ביצעה שתי הוצאות להורג: טוביאנסקי ב-1948, לאחר שהורשע שלא בצדק בבגידה בבית דין שדה, ואייכמן ב-1962, לאחר משפט אזרחי
השר בן גביר הרחיק לכת עוד יותר, כשהציג צילומי בנייה מתוך כלא מרכזי בישראל, שבו מוקם מתקן ייעודי להוצאות להורג. במתקן יש גם תאי צפייה המיועדים למשפחות שכולות, שיוכלו לצפות בתליית המחבלים.
אבל מאחורי צילומי הבנייה מסתתרת מלכודת. ממשלת בנימין נתניהו הניחה את התשתית המשפטית והפיזית להוצאות להורג, מבלי להתמודד עדיין עם ההשלכות האפשריות של ביצוען. הממשלה הבאה תצטרך לשקול את הדרישה הפנימית להוצאות להורג, במיוחד מצד משפחות שכולות ומשפחות החטופים, מול ההשלכות מרחיקות הלכת של ביצוען בשטחים ובזירה הבינלאומית.
המהלך הישראלי עומד גם בניגוד למגמה בינלאומית ברורה: 145 מדינות ביטלו את עונש המוות או חדלו מלהשתמש בו בפועל. אגב, ב-11 באוגוסט 2026 הפרלמנט הלבנוני ביטל את עונש המוות, והפך את לבנון למדינה הראשונה במזרח התיכון שעשתה זאת.
עבור ישראלים רבים, הדרישה להוציא להורג את המחבלים קשורה לעסקת גלעד שליט ב-2011. במסגרת העסקה שוחררו יותר מ-1,000 אסירים פלסטינים, ובהם יחיא סנוואר. לדברי המצדדים בעונש המוות, החזקת מחבלי הנוח'בה בחיים מעניקה לחמאס תמריץ מתמשך לחטוף ישראלים כדי להשיג עסקאות נוספות. מבחינתם, השארתם בחיים אינה רק עלבון לקורבנות, אלא גם סיכון ביטחוני פוטנציאלי למדינה.
בן גביר הרחיק לכת עוד, כשהציג צילומי בנייה מתוך כלא בישראל, שבו מוקם מתקן להוצאות להורג, עם תאי צפייה המיועדים למשפחות שכולות, שיוכלו לצפות בתליית המחבלים. אבל מאחורי צילומי הבנייה מסתתרת מלכודת
לכך מצטרפת גם תגובתם האפשרית של אזרחי ישראל הערבים. כ-2 מיליון אזרחים ערבים יהיו עדים להוצאות להורג של מחבלים פלסטינים. יהיו אשר יהיו עמדותיהם האישיות כלפי 7 באוקטובר, הוצאות להורג כאלה עלולות לעורר הפגנות, להחריף את המתחים בין אזרחים ערבים ליהודים ולהוסיף מוקד של אי-יציבות למערכת פוליטית שכבר נמצאת במתח.
מחוץ לישראל, ההשלכות של הוצאות להורג יורגשו בראש ובראשונה בשטחים הפלסטיניים.
בעזה, הוצאות להורג עלולות להגדיל את הסיכון לחטיפות נוספות מצד חמאס וארגונים חמושים אחרים, בין אם כדי לדרוש את שחרורם של מחבלים שנידונו למוות ובין אם כנקמה על הוצאות להורג. הדבר עלול להוסיף ממד חדש למצב הביטחוני הנפיץ בעזה.
בגדה המערבית, הוצאות להורג עלולות להצית מהומות. אסירים מהווים זה זמן רב חלק מרכזי בתרבות הפוליטית הפלסטינית, כסמלים של המאבק הלאומי. למסורת הזאת שורשים היסטוריים בתקופת המנדט, כאשר הבריטים תלו יותר מ-100 פלסטינים במהלך המרד הערבי בשנים 1936–1939, והמוצאים להורג הפכו לחלק מהנרטיב הלאומי כקדושים. הוצאתם להורג של מחבלי הנוח'בה עלולה להפוך גם אותם לדמויות מיתולוגיות בתוך אותו נרטיב.
ממשלות ערב, שרבות מהן אינן מגלות אהדה רבה לחמאס, יעמדו בפני לחץ דומה מצד הציבור שלהן. עבור מצרים, ירדן ומדינות הסכמי אברהם, הדבר עלול לסבך את היחסים עם ישראל ואת שיתוף הפעולה האזורי.
בעזה, הוצאות להורג עלולות להגדיל את הסיכון לחטיפות נוספות מצד חמאס וארגונים חמושים אחרים, אם כדי לדרוש את שחרור הנידונים למוות או כנקמה על הוצאות להורג. זה עלול להוסיף למצב הביטחוני הנפיץ בעזה
בעלות בריתה המרכזיות של ישראל באירופה ובארצות הברית יעמדו בפני לחץ ציבורי פנימי כבד לדרוש מישראל להימנע מהוצאות להורג, דבר שעלול להכביד על היחסים הבילטרליים. וושינגטון, במיוחד, עלולה לעמוד בפני החלטות קשות בנוגע לעוצמת ההתנגדות להוצאות להורג שמבצעת בעלת בריתה הקרובה.
גופים משפטיים בינלאומיים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) ובית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) שכבר בוחנים את התנהלות ישראל, עלולים להחריף את הלחץ הבינלאומי. שאלות הנוגעות לחוקיותם ולהוגנותם של המשפטים עלולות להעמיק עוד יותר את המחלוקת בזירה הבינלאומית.
תנועות מחאה ברחבי ערי המערב ובקמפוסים באוניברסיטאות עלולות לנצל את ההוצאות להורג ולהציג אותן לא כתהליך משפטי אלא כנקמה בחסות המדינה. הוצאות להורג כאלה יספקו מוקד מחאה חדש לפעילים שכבר מתמקדים בהתנהלות ישראל בעזה, והמחאות עלולות לחזור לרחובות ולקמפוסים.
בין הדרישה הפנימית לנקמה לבין ההשלכות האפשריות של הוצאות להורג עומדת מערכת הביטחון הישראלית עצמה.
במשך עשרות שנים התנגד שב"כ לעונש מוות והזהיר שהוצאות להורג עלולות להפוך מחבלים לקדושים ולעודד פיגועים נוספים. עמדה זו השתנתה תחת דוד זיני, שתומך בעונש מוות כאמצעי הרתעה. ההתנגדות המסורתית של מערכת הביטחון לעונש מוות נחלשה אפוא, גם אם נותרו חששות ביטחוניים משמעותיים.
במשך עשרות שנים התנגד שב"כ לעונש מוות והזהיר שהוצאות להורג עלולות להפוך מחבלים לקדושים ולעודד פיגועים נוספים. עמדה זו השתנתה תחת דוד זיני, שתומך בעונש מוות כאמצעי הרתעה
יש גם סיכון אחר, שאינו קשור לשיקולים ביטחוניים או מדיניים: טעות משפטית. גם מערכות משפט אינן חסינות מהרשעות שווא, ובארצות הברית היו מקרים שבהם אנשים שנידונו למוות זוכו לאחר שהתברר כי הורשעו שלא בצדק. פרשת טוביאנסקי היא תזכורת לכך שגם בישראל כבר הורשע אדם שלא בצדק והוצא להורג. אפשר לבטל מאסר ולתקן הרשעה, אבל אי אפשר לתקן הוצאה להורג. ככל שמדובר בעונש בלתי הפיך, חובת הזהירות צריכה להיות גדולה במיוחד.
גם לאחר הרשעה וגזר דין סופי, הממשלה הבאה תוכל להימנע מביצוע ההוצאות להורג. היא יכולה לאפשר למשפטים ולערעורים להימשך, לדחות את ביצוע גזרי הדין לאחר שיהפכו סופיים, או להשאיר את גזרי הדין תלויים ועומדים. כך ניתן יהיה להימנע מההשלכות המיידיות של הוצאות להורג, אך במחיר של עימות פנימי חריף, במיוחד עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות.
ההשלכות של דחיית ההכרעה עלולות להיות משמעותיות. עשרים וחמש שנה לאחר ה-11 בספטמבר, התיקים נגד מחבלי אל-קאעדה בגואנטנמו עדיין מסובכים בהתדיינויות משפטיות ממושכות, וממחישים כיצד תיקים שעונשם האפשרי הוא מוות יכולים להפוך למאבקים משפטיים ופוליטיים הנמשכים שנים.
עבור ישראל, משמעות הדבר היא שגם לאחר הרשעות וגזרי דין, ההוצאות להורג עצמן עלולות להישאר במשך שנים עניין הנתון להליכים, ערעורים והחלטות פוליטיות.
כל הלחצים האלה יתנקזו בסופו של דבר לשולחנו של ראש הממשלה הבא. הממשלה תצטרך להחליט אם לבצע את ההוצאות להורג, להמיר את גזרי הדין, או להשאיר אותם תלויים ועומדים ללא הגבלת זמן.
25 שנה לאחר ה-9/11, התיקים נגד מחבלי אל-קאעדה בגואנטנמו עדיין מסובכים בהתדיינויות משפטיות, וממחישים כיצד תיקים שעונשם האפשרי הוא מוות יכולים להפוך למאבקים משפטיים ופוליטיים הנמשכים שנים
השאלה כבר לא תהיה אם ישראל רוצה נקמה. השאלה תהיה אם היא מוכנה להתמודד עם ההשלכות הפנימיות והחיצוניות של הוצאות להורג.
יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו