שבעה חודשים בלי הכרעה בעסקת צים – והחות'ים כבר בבאב אל-מנדב

בקצרה

• ב-18 בפברואר 2026, יומיים אחרי חתימת העסקה, קבע מנהל רשות החברות הממשלתיות רועי כחלון שמתווה הפיצול אינו עולה בקנה אחד עם תנאי מניית הזהב.
• רשות הספנות והנמלים הגיעה לאותה מסקנה פעמיים, ובאוגוסט 2026 חזר ראש הרשות צדוק רדקר וקבע שאין לאשר את העסקה במתכונתה.
• ההכרעה נתונה לשר דוד אמסלם, הממונה על רשות החברות, בתיאום עם שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
• מניית הזהב אינה עוברת מעצמה: לפי דוח צים לרשות ניירות ערך האמריקאית, נדרש שחרור מלא שלה ונטילה מחדש בידי גורם ישראלי, ואין ודאות שיתקבל.
• להשלמת העסקה נקבע מועד אחרון – 17 בפברואר 2027, הניתן להארכה עד 30 ביוני 2027 – ודמי ביטול של 150 מיליון דולר.
• ב-10 בספטמבר 2026 דווח שכוחות חות'ים השתלטו על עיר הנמל מוכא והגיעו לאי פרים שבמצר באב אל-מנדב.

המחלוקת על מכירת צים לחברת הספנות הגרמנית האפאג-לויד ולקרן פימי אינה מחלוקת בין הממשלה לבין מבקריה. היא מחלוקת בין הדרג המקצועי בתוך הממשלה לבין הדרג הפוליטי שמעליו.

הדרג המקצועי אמר את דברו בפברואר 2026, וחזר עליו באוגוסט. הדרג הפוליטי, שבידיו ההכרעה, לא אמר את שלו.

בין פברואר לספטמבר 2026 חלפו שבעה חודשים, ובאותו פרק זמן השתנתה הזירה הימית שסביבה נסובה השאלה: הדיווחים על הגעת כוחות חות'ים לבאב אל-מנדב הפכו את השאלה על רציפות ההובלה הימית לישראל משאלה תאורטית לשאלה תפעולית.

מה בדיוק פסל הדרג המקצועי, ומתי?

ב-15 בפברואר 2026 אישרו דירקטוריוני צים והפאג-לויד עסקה שבמסגרתה תירכש צים במלואה לפי 35 דולר למניה, שווי של כ-4.2 מיליארד דולר.

לפי מבנה העסקה, הפעילות הבינלאומית – ובכללה חוזי החכירה לכ-99 אוניות והקווים המרכזיים לאסיה ולארצות הברית – עוברת להפאג-לויד, ואילו קרן פימי רוכשת את הפעילות הישראלית עם 16 האוניות שבבעלות החברה, כפי שדווח ב-TheMarker.

התגובה הרגולטורית הייתה מיידית. כבר ב-16 בפברואר 2026 בחנה רשות החברות הממשלתיות פנייה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לצו מניעה, על רקע הטענה שהחברה לא עדכנה את הרשות בפרטי העסקה.

יומיים לאחר מכן גיבש מנהל הרשות, רועי כחלון, נייר עמדה שקבע כי הפיצול המוצע בין הרוכשת לקרן פימי אינו עולה בקנה אחד עם תנאי מניית הזהב, וכי ייתכן שהמדינה לא תוכל לאשר את העסקה. בנייר נכתב שהמתווה יוצר "חברה ישראלית נכה בשוק שנשלט על ידי ענקים".

זו לא נותרה עמדה בודדת. רשות הספנות והנמלים קבעה בחוות דעת למשרד התחבורה שצים ישראל במתכונת המוצעת "אינה מהווה חלופה תפקודית, אסטרטגית או לאומית", ותיארה אותה כישות תלויה, חסרת שליטה בנכסי הליבה ובלי פתרון עצמאי לשווקים קריטיים.

באוגוסט 2026 שלח ראש הרשות, צדוק רדקר, חוות דעת שנייה ובה חזר וקבע שאין מקום לאשר את העסקה במתכונת הקיימת.

מי מחזיק בהכרעה בפועל?

כאן עובר הקו שהדיווח על העסקה נוטה לטשטש. רשות החברות היא הגוף שמפעיל את מניית הזהב בשם המדינה, אבל ההכרעה עצמה אינה שלה.

בדיון שהתקיים במשרד האוצר בפברואר 2026 הובהר שההכרעה צפויה להתקבל בידי השר דוד אמסלם, הממונה על רשות החברות, בתיאום עם שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. שלושה שרים בממשלת בנימין נתניהו, ובידיהם שאלה שאינה מסחרית: אם תישבר רציפות ההובלה הימית לישראל, מי יפעיל את האוניות ובאיזו סמכות.

מאותו דיון ואילך, התיעוד הפומבי מראה גופים מקצועיים שמגבשים עמדות, מעבירים חוות דעת ומזמנים דיונים – ולא מראה החלטה של השרים. נכון ל-14 בספטמבר 2026 לא פורסמה הכרעה של הדרג הפוליטי, לחיוב או לשלילה, ולא אותרה התייחסות פומבית של מי משלושת השרים להתמשכות ההליך.

מה נשאר בידיים ישראליות לפי המתווה?

הוויכוח הציבורי נוטה להצטמצם למספר אוניות, וזו בדיוק הטעות. בדוח 20-F שהגישה צים לרשות ניירות ערך האמריקאית ב-9 במרץ 2026 נכתב כי בסוף 2025 הפעילה החברה 128 אוניות, וכי היא חוכרת את רוב הצי שלה.

במתווה העסקה עוברות האוניות שבבעלות החברה לפימי, ואילו הפעילות הבינלאומית – ובכללה חוזי החכירה – עוברת להפג-לויד.

כלומר, רוב היכולת התפעולית של צים מעולם לא הייתה מבוססת על בעלות, אלא על רשת: חוזי חכירה, קווים, נמלים, מכולות, צוותים, ביטוח, מערכות מידע ומימון. השאלה שהרגולטורים שאלו אינה כמה אוניות יישארו, אלא כמה מן הרשת תישאר בשליטה ישראלית – ורשות הספנות השיבה שהתשובה אינה מספקת.

למה 11 אוניות אינן צי?

תנאי מניית הזהב מפורטים בדוח צים עצמו. החברה מחויבת להישאר מאוגדת ורשומה בישראל, לקיים צי מינימלי של 11 אוניות כשירות לשיט בבעלותה המלאה – שלוש מהן לפחות כשירות להובלת מטען כללי; רוב חברי הדירקטוריון והיושב ראש חייבים להיות אזרחים ישראלים, וכך גם המנכ"ל; וכל העברה או הקצאה של 35% ממניות החברה ומעלה, או כל העברת שליטה, מחייבת הסכמה מראש ובכתב של מדינת ישראל.

אלה תנאי סף משפטיים, לא יכולת מבצעית. אונייה בלי קו, בלי מכולות, בלי צוות ובלי כיסוי ביטוחי אינה מפליגה.

המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה פרסם ב-16 בפברואר 2026 נייר עמדה הקורא למדינה להטיל וטו על העסקה, בטענה שכ-99% מסחר החוץ של ישראל עובר בים. ראש המכון, פרופ' שאול חורב, כתב שם כי מדינת ישראל אינה יכולה להפקיר את עורק החיים הימי שלה לחסדי השוק הגלובלי.

נייר העמדה מביא תקדים קונקרטי: חברת הספנות הסינית COSCO חדלה לפקוד את נמלי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל, משיקולים פוליטיים.

מניית הזהב אינה עוברת מעצמה

מניית הזהב אינה נכס שעובר אוטומטית לחברה הישראלית החדשה, והדבר מצוין בדוח של צים. לפי הדוח, האפאג-לויד התחייבה לפעול לקבלת שחרור בלתי הדיר וצמית של צים מכול הזכויות והחובות הנובעות ממניית הזהב.

השחרור אמור להתבצע בעסקה שבה תעביר האפאג-לויד לפחות 11 אוניות כשירות לפימי, או לשותף ישראלי כשיר אחר, ואותו שותף יחתום על הסכם נטילה מחייב מול מדינת ישראל שבו ייטול על עצמו את זכויות מניית הזהב וחובותיה.

הדוח מסייג במפורש שאין ודאות שהשחרור יתקבל – בזמן, אם בכלל, ובאילו תנאים. במילים אחרות, ההגנה המשפטית המרכזית שיש למדינה על ההובלה הימית שלה צריכה להתפרק ולהיבנות מחדש במהלך אחד, שתנאיו טרם סוכמו. ההכרעה שהשרים דוחים אינה אישור של עסקה מסחרית – היא קביעת התנאים שבהם ההגנה הזאת נבנית מחדש.

מה קרה בחודשים שבהם ההכרעה נדחתה?

בפברואר 2026 דיווחה נציגת רשות החברות בוועדת הכלכלה של הכנסת שהרשות פנתה לצים כמה פעמים בבקשה לקבל את פרטי העסקה. נציג דירקטוריון החברה השיב שצים ענתה למכתבים ומכינה את המסמכים הדרושים. במקביל, בדיון באוצר נטען שהמסמכים הנדרשים לבחינת העסקה לא הועברו למדינה, אף שההסכם כבר נחתם ודווח לבורסה.

במאי 2026 אישרו בעלי המניות של צים את העסקה ברוב גדול, והשלמתה נותרה תלויה באישור המדינה.

באוגוסט 2026 דיווח "גלובס" שרשות החברות הציבה אולטימטום לגופים השונים לקראת מרתון דיונים ושימוע, ושמסתמן רוב בממשלה נגד העסקה. באותו חודש נדחתה בחודש פגישת שמונת הגופים הממשלתיים שאמורים לחוות דעה, ומועד ההכרעה נקבע ל-9 בספטמבר 2026. נכון ל-14 בספטמבר 2026 לא אותר דיווח על תוצאות אותה פגישה.

הדחייה אינה בלתי מוגבלת. לפי הסכם המיזוג, כפי שמופיע בדוח צים, אם העסקה לא תושלם עד 17 בפברואר 2027 – או עד 30 ביוני 2027 אם יוארך המועד – כל אחד מהצדדים רשאי בנסיבות מסוימות שלא להמשיך בה, ובמקרים מסוימים תחויב צים בדמי ביטול של 150 מיליון דולר.

לחוסר ההכרעה יש אפוא תאריך תפוגה, ונכון ל-14 בספטמבר 2026 הוא מתקרב בלי שהדרג הפוליטי קבע עמדה.

התמונה המצטברת אינה של מדינה שלא ידעה. היא של מדינה שידעה, כתבה, חזרה וכתבה – ולא הכריעה.

מה השתנה בבאב אל-מנדב בזמן שההחלטה לא התקבלה?

הסיכון בבאב אל-מנדב אינו חדש, והוא מתועד בדוח צים עצמו: מאז אוקטובר 2023 תוקפים החות'ים כלי שיט העוברים במצר, מה שאילץ את החברה, כמו חברות ספנות אחרות, לנתב מחדש אוניות ולשנות את מערך השירותים שלה – הכרוך בלוחות זמנים ארוכים יותר ובעלויות הפעלה גבוהות יותר.

בדוח נכתב גם שהאיום מופנה במיוחד כלפי אוניות בבעלות או בזיקה ישראלית, וכלפי אוניות הפוקדות נמלים בישראל. עוד נכתב כי באוגוסט 2025 הודיעו רשויות הנמלים בטורקיה שכלי שיט בבעלות או בהפעלה של גורם הקשור לישראל לא יורשו לעגון בנמליה.

ב-10 בספטמבר 2026 דווח כי כוחות חות'ים, הנתמכים בידי איראן, השתלטו על עיר הנמל מוכא שבחוף הים האדום, וכי הגיעו לאי פרים (מיאון) שבמצר. בשלב הראשון היו הדיווחים על האי עצמו חלקיים ולא אומתו באופן עצמאי, ולאחר מכן דווח על סמך ארבעה מקורות בממשל התימני כי הכוחות הגיעו לאי.

באב אל-מנדב הוא המעבר שבין מפרץ עדן לים האדום, ודרכו עובר הנתיב לתעלת סואץ ולאירופה.

המצר לא נסגר. הפגם שבגללו נדרשת ההכרעה תועד בפברואר 2026 בידי רשות החברות ורשות הספנות, ובדוח צים עוד קודם לכן. מה שבאב אל-מנדב מוסיף הוא לוח זמנים: התנאים שעל בסיסם נבחנה העסקה בפברואר אינם התנאים של ספטמבר.

מה מציעות הרוכשות בהצעה המעודכנת, ומה זה מלמד?

ב-7 בספטמבר 2026 הודיעו הפג-לויד ופימי שיגישו עד סוף אותו חודש הצעה משופרת, במטרה "לחזק את העצמאות והביטחון הימיים של מדינת ישראל".

לפי ההודעה, במצב הקיים ניתן למכור עד 24% ממניות צים הנסחרת בניו יורק למשקיע זר פרטי בלי הודעה או אישור של המדינה; במתווה המשופר יופחת השיעור המקביל בצים ישראל ל-10%, ופימי תתחייב שלא להנפיק את מניות צים ישראל מחוץ לשוק הישראלי. עוד נכללו בהודעה חיזוק הקישוריות לאסיה, גישה למאגר המכולות הגלובלי של האפאג-לויד ותקציב להשקעה בכוח אדם ימי.

שני השיעורים אינם מודדים את אותו גוף: 24% מתייחסים לחברה הנסחרת בניו יורק, ו-10% לחברה הישראלית שתקום. אבל כיוון השינוי ברור, והוא מלמד דבר אחד: הפערים שהרגולטור סימן בפברואר היו ניתנים לסגירה במשא ומתן. מה שחסר לא היה כוח מיקוח – מה שחסר היה מי שיקבל החלטה ויציב תנאי סף.

מה המחיר של אי-הכרעה?

אי-הכרעה אינה מצב ניטרלי. היא מותירה את החברה, את עובדיה ואת הרוכשות בחוסר ודאות, ומותירה את המדינה בלי מסגרת מחייבת מול שעון מתקתק.

יו"ר ועד עובדי צים, אורן כספי, מסר ב-7 בספטמבר 2026:

"הפינג-פונג הזה מתנהל כבר 8 חודשים, כמה עוד זמן צריך? מהממשלה מצופה לייצר את האינטרס הישראלי, וחוסר היכולת לקבל החלטה – פוגע בכולם". אורן כספי, יו"ר ועד עובדי צים

זו ביקורת מתוך המערכת, לא מחוצה לה.

המחיר אינו מופשט. כמעט כל מה שמגיע לישראל מגיע בים: מזון, חומרי גלם, תרופות, חלפים וציוד. משפחה בישראל אינה מתעניינת במבנה התאגידי של חברת ספנות, אלא בשאלה אם המדף יתמלא כשנתיב שיט מרכזי יהפוך ליקר או למסוכן. התשובה לשאלה הזאת נקבעת בהחלטה שלא התקבלה.

שאלות לבוחר

מי צריך להחליט בעסקת צים? לפי הדיווח מפברואר 2026, ההכרעה נתונה לשר דוד אמסלם בתיאום עם השרים מירי רגב ובצלאל סמוטריץ'.

האם הגופים המקצועיים הציגו עמדה? כן. רשות החברות הממשלתיות בפברואר 2026, ורשות הספנות והנמלים פעמיים – האחרונה באוגוסט 2026.

עד מתי אפשר לדחות? לפי הסכם המיזוג, המועד האחרון להשלמת העסקה הוא ב-17 בפברואר 2027, וניתן להאריכו עד ל-30 ביוני 2027.

מה מנע קבלת החלטה במשך שבעה חודשים? לא אותר בפרסומים הסבר רשמי לדחיות מצד השרים המכריעים.

סיכום

שבעה חודשים אחרי שהרגולטור המקצועי קבע שמתווה מכירת צים אינו עומד בתנאי מניית הזהב, ההכרעה עדיין לא התקבלה. מה שנדרש מהדרג הפוליטי לא היה חוות דעת נוספת. שתי הרשויות המקצועיות אמרו את שלהן, ורשות הספנות אמרה זאת פעמיים.

אם שלושה שרים אינם מסוגלים להכריע במשך שבעה חודשים בשאלה שנוגעת לרציפות האספקה הימית של המדינה, מה הדבר מעיד על יכולת ההכרעה שלהם בשאלות שיעלו אחריה?

ואם ההגנה המרכזית שיש למדינה על ההובלה הימית שלה צריכה להתפרק ולהיבנות מחדש, מי קובע את התנאים שבהם היא תיבנה, ומתי?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.