מצטיין או מתקרבן - הייחודיות היהודית, השיח המזרחי ואיזנקוט

ההתרסה כלפי גדי איזנקוט כי אינו מרוקאי אותנטי, הציפה תהייה: מהי זהות מזרחית. האם מזרחיות מתחילה בטענות לקיפוח וחתירה להתחשבן עם הנחשבים לאליטות?

האם איזנקוט, פרופ' שלמה בן עמי, דן חלוץ, זוכה פרס נובל סרג' הרוש ומצטיינים רבים אחרים מבני המזרח וצפון אפריקה, שהישגיהם משייכים אותם לאליטה, איבדו את מזרחיותם?

 האם אלה יחידי סגולה או שאחרים תעו בדרך ואיבדו מאפיין רב-דורי, משותף ליהודי אירופה וליהודי המזרח, שהיווה מפתח להישרדות ולהצלחה – בתמצית: אל תתלונן, תצטיין.

האם איזנקוט, פרופ' שלמה בן עמי, דן חלוץ, זוכה פרס נובל סרג' הרוש ומצטיינים רבים אחרים מבני המזרח וצפון אפריקה, שהישגיהם משייכים אותם לאליטה, איבדו את מזרחיותם? האם אלה יחידי סגולה?

העם היהודי שרד באופן מופלא אלפי שנים. היהודים הצטיינו במדע ובמחקר, בפילוסופיה, בספרות, ביזמות, במסחר ובפיננסים, ותפסו עמדות השפעה, הרבה מעבר לשיעורם בעולם ובקהילות שבהן חיו. כך בולט שיעור היהודים זוכי פרסי נובל – אף שהם 0.2% מאוכלוסיית העולם, הם מהווים מעל 20% מהזוכים. הישרדות היהודים כלאום לאורך ההיסטוריה והישגיהם האישיים יוצאי הדופן, הם תופעה מרתקת. מקורה של התופעה אינו ייחוד גנטי, ההסבר הוא בסוציאליזציה – תרבות חיים, מוסדות ונורמות דתיות, קהילתיות ואישיות שהביאו ליצירת הון אנושי ורשתות מעצימות.

ההסבר לכך טמון בכמה סיבות:

1. דת על-מקומית

תנועות אוכלוסייה מסיבות כלכליות, אקלימיות ופוליטיות התקיימו במשך אלפי שנים במרחב הסהר הפורה, בין מסופוטמיה למצרים. גם היהודים נדו במרחב זה ולעיתים השתקעו בכמה מרכזים.

רבים מהמהגרים, שבאו מדתות בעלות אופי מקומי, השתלבו בדת המקומית במקום הגירתם. לא כך היהודים, שכבני דת מונותאיסטית, המבוססת על אמונה באל מופשט, יכלו לקיים זהות דתית המנותקת מהמרכז הפולחני.

האליטה שהוגלתה לבבל עם חורבן המקדש הראשון ואובדן האוטונומיה השלטונית, התיישבה בעיקר במקום מרכזי, שהוגדר כבר בתנ"ך כיישוב קבע, ולא כחניית ביניים עד לשיבה.

הישרדות היהודים כלאום לאורך ההיסטוריה והישגיהם האישיים יוצאי הדופן, הם תופעה מרתקת, שמקורה אינו ייחוד גנטי. ההסבר הוא בסוציאליזציה – תרבות חיים, מוסדות ונורמות דתיות, קהילתיות ואישיות

במאות הבאות הפכה בבל למרכז דתי יהודי בולט. מרכז חשוב אחר התפתח במצרים, ובמשך הדורות עלו וירדו מרכזים אחרים. אתוס הנדודים ללא איבוד זהות ליווה את היהודים ממיתוס אברהם ויציאת מצרים ועד ימינו.

2. אוריינות וקהילה לומדת

החל בסוף ימי בית ראשון, ובעיקר לאחר עיצוב היהדות מחדש על ידי רבן יוחנן בן זכאי וחכמי יבנה לאחר חורבן הבית השני, אופיינו היהודים באוריינות, בהיקף שלא הוכר בעמים אחרים עד לעת החדשה. מקורה בקריאת התורה ובלימוד קהילתי, ובנורמה של הוראת קרוא וכתוב לילדים. מיומנות קריאה וכתיבה והרגלי למידה פיתחו פוטנציאל אישי שאינו תלוי מיקום, הון אנושי שאפיין את היהודים בריכוזיהם במרחב הים התיכון ובהמשך בעולם כולו.

3. מקצועות מבוססי ידע

ככל שהתרחקו היהודים מהארץ, עברו בהדרגה מחקלאות למלאכה, למסחר, לכספים ולעיסוקים תלויי השכלה וידע. התהליך, שנחקר בהרחבה על ידי הפרופסורים צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני והוצג בספרם "המיעוט הנבחר" (2013), אפשר להם להיות עצמאים, ובני מעמד הביניים בפזורות.

4. רשת על-מקומית

הפיזור הגאוגרפי של היהודים והקשר הדתי-זהותי הקלו על יצירת שיתופי פעולה. מפגש בבתי כנסת בין יהודים שלא הכירו, והתפללו יחד בעברית, יצר תשתית לבניית יחסי אמון. ההלכה היהודית סיפקה "תשתית משפטית" משותפת ומסגרות שיפוטיות. כך נוצרה בפועל רשת שאפשרה פעילות חובקת עולם.

החל בסוף ימי בית ראשון, ובעיקר לאחר עיצוב היהדות מחדש על ידי רבן יוחנן בן זכאי וחכמי יבנה לאחר חורבן הבית השני, אופיינו היהודים באוריינות, בהיקף שלא הוכר בעמים אחרים עד לעת החדשה

היהודים היו זרים ושונים מהאוכלוסיות המקומיות בארצות מושבם. בתקופות שונות, בגלים, הם חוו רדיפות, פגיעות, הרג וגירוש. הם סבלו והתאבלו על הפגיעות, אבל לא התמקדו בהתקרבנות וברחמים עצמיים, אלא במאמץ להיחלץ. הם למדו לקרוא את המציאות ולהתאים את עצמם.

מצוידים בהון אנושי בר-ניוד, בהצטיינות מקצועית וברוח יזמית, הם יכלו לשנות, להתחיל מחדש, לשקם פגיעות ואף לשנות מיקום אם נדרש. סטנדרט זה והנורמות האישיות הנגזרות התקיימו בכל רחבי העולם, באירופה לחלקיה, ובצפון אפריקה ובארצות המזרח התיכון. במשך אלפי שנים, היהודים למדו והפנימו: אם תתאמצו – תשרדו ותצליחו.

הרבה מהשיח המזרחי בישראל בעשורים האחרונים איבד את האתוס היהודי של אחריות אישית, השכלה ומאמץ כבסיס להצלחה. קשיי הקליטה בארץ ותחושת העוול שמונפה ממניעים פוליטיים, שינו את המיקוד.

אכן, הביקורת מוצדקת וגם הכעס מובן. הגירה והיקלטות הן טראומטיות תמיד. עליות בני המזרח היו קשות במיוחד. רבים מבני המזרח והמגרב השתייכו למעמד הביניים בארצות מוצאם והיו בעלי מקצוע מיומנים, אך בארץ הפרופיל המקצועי שלהם לא התאים לנדרש.

המדינה הדלה, בצעדיה הראשונים, התקשתה בקליטה נכונה של העולים. רבים מהקולטים הגיעו, בעיקר מאירופה, רק כמה שנים לפניהם, וגם קליטתם לא הושלמה. בין הקבוצות היו הבדלים תרבותיים, זרות וחשש. נטיית המדינה הצעירה לאימוץ תרבות מערבית-אירופית חידדה את הפער ויצרה ביטויי אי הבנה והתנשאות.

היהודים היו זרים מהאוכלוסיות המקומיות בארצות מושבם. הם חוו רדיפות, הרג וגירוש. הם סבלו והתאבלו, אך לא התמקדו ברחמים עצמיים, אלא במאמץ להיחלץ. הם למדו לקרוא את המציאות ולהתאים עצמם

לאור הצורך הביטחוני הדחוף, נשלחו עולים רבים ליישוב אזורי הספר כדי למלא משימות לאומיות-חלוציות. הדבר נעשה ללא הכנה מספקת להסברת הצרכים ולבניית מוטיבציה. כך במקום ליצור גאווה על שילובם באתוס החלוצי הלאומי, המשימה נחוותה כהכתבה שרירותית, ונצברו כעסים על ההרחקה מהמרכז וממוקדי הכוח. בחינוך, בשירותים ובתשתיות נוצרו פערים שהמדינה לא הצליחה ולא התאמצה דיה למהר ולסגור.

מדיניות כור ההיתוך ששאפה לאחד לאומה אחת קהילות רבות שנאספו בארץ, הייתה שאפתנית מדי. קידום "ישראליות" אחידה התאים יותר ליוצאי אירופה מאשר לעולים המזרחים, שתרבויותיהם ומסורותיהם הוחלשו. הייתה שגיאה בדחיפה זו, במקום בנייה הדרגתית של זהות מחברת, מכבדת מסורות, המכילה קהילות כמעטפת חברתית.

עטיפת ספרו של פרופ' שמעון שטרית "תמיד לראות אור"

ניתוח חשוב מפרספקטיבה רחבה של קליטת העלייה מציג פרופ' שמעון שטרית בספרו "תמיד לראות אור" (2026). לשטרית, יליד מרוקו, שגדל במעברות ובעיר פיתוח, נקודת תצפית מאוזנת, כמי שהגיע לצמרת האקדמית הבינלאומית ולעמדות ציבוריות ופוליטיות מרכזיות. שטרית מכיר בנסיבות שהביאו לשגיאות בקליטה, אך דורש מאמץ לאומי לתיקון, לשוויון במשאבים, ולהעדפה מתקנת לסגירת פערים. במישור הציבורי, הוא מציע הכרה מכילה במסורת, כיבוד והערכה למפעלם החלוצי של עולי המזרח ולתרומתם לבניית המדינה. אולם, דרישותיו מהמדינה והחברה אינן מונעות ממנו להציג את עמדתו הקוראת לפרטים ולמשפחות המחנכות לאמץ את דרכו, לקחת אחריות, להתאמץ ולהצליח.

לראשונה מאז קום המדינה קם מנהיג לאומי מרקע מזרחי. לא רק ראש מפלגה או פוליטיקאי – מנהיג מחנה ציבורי רב-מפלגתי רחב, ומועמד מוביל לראשות הממשלה. יש לכך משמעות שאינה פוליטית, זה מודל שיוכל להשפיע על השיח, על האתוס, על הדימוי העצמי והשאיפות של המזרחים, לזקוף את ראשיהם ולהפנים כי אין מעליהם תקרת זכוכית וכי מי שלוקח אחריות, מתאמץ ומצטיין יוכל להצליח.

לראשונה מאז קום המדינה קם מנהיג לאומי מרקע מזרחי. לא רק ראש מפלגה או פוליטיקאי – מנהיג מחנה ציבורי רב-מפלגתי רחב, ומועמד מוביל לראשות הממשלה. יש לכך משמעות שאינה פוליטית

המדינה תצטרך לעשות מאמץ חריג לסגירת פערים בהקדם. אבל האחריות אינה רק של המדינה; הציבור המזרחי צריך לדרוש את המגיע לו, אך בד בבד לחזור ולהאמין באתוס היהודי לדורותיו: אחריות, לימוד, מאמץ והצטיינות. לא להתקרבן – להצטיין.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.