המדינה משקיעה בישיבות החרדיות, אך לא תקבל מכך שום תשואה

השאלה מה לומדים בישיבות החרדיות ובכוללים נשמעה פעם כמו עניין פנימי של הציבור החרדי. אבל כיום זוהי שאלה שמשפיעה על סדר היום הכלכלי, הפוליטי והביטחוני של כל אזרחי המדינה.

מערכת חינוך אינה רק מקום שבו מעבירים ידע. היא המקום שבו מקנים כישורי למידה, שהופכים בהמשך לכישורי חיים – אלה שקובעים אם אדם יוכל להתפרנס, להשתלב ולתרום לחברה שבה הוא חי. מערכת חינוך אחראית גם להקניית ערכים אזרחיים בסיסיים ולהוראת עקרונות הדמוקרטיה.

כאשר מערכת חינוך שלמה, הממומנת בידי המדינה, מוותרת מראש על המשימות האלה, התוצאה אינה נשארת בין כותלי בית המדרש. לכן השאלה מה לומדים בישיבות אינה שאלה של סקרנות, אלא שאלה על עתידה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.

מה לומדים בישיבות חרדיות?

נערים חרדים לומדים ב"ישיבות קטנות", רווקים חרדים בוגרים לומדים בישיבות גבוהות, וגברים חרדים נשואים לומדים בכוללים. הלימודים מתקיימים כל היום, והתלמידים בישיבות גבוהות ובכוללים מקבלים קצבאות מהמדינה ומתורמים, המאפשרות להם ללמוד בלא לעבוד. 

תלמידי ישיבת קמיניץ בירושלים, 22 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ברוב הישיבות והכוללים החרדיים לומדים רק דבר אחד: מסורת יהודית-דתית עתיקה, בעיקר תלמוד – מהבוקר עד הלילה. התלמוד כולל את הגמרא והמשנה (שיחד, לצד ספרי המדרשים והאגדות, מהווים את "התורה שבעל פה").

מדובר באסופות ספרים שכתבו התנאים (חז"ל) והאמוראים – רבנים ומלומדים שחיו במאות הראשונות לספירה. את המשנה חיברו התנאים במאה הראשונה והשנייה וערך רבי יהודה הנשיא בסביבות שנת 200; את הגמרא חיברו האמוראים במאה השנייה עד החמישית. הגמרא מפרשת את ספרי המשנה, ואלה מפרשים את חמשת חומשי התורה שבתנ"ך. 

האמונה היהודית-אורתודוקסית היא ש"תורה שבעל פה" התקבלה במעמד הר סיני יחד עם חומשי תורה שבכתב, וחז"ל רק אספו, סידרו וביארו את התושב"ע. עוד גורסת האמונה האורתודוקסית שהגמרא היא הפרשנות הלגיטימית היחידה של המשנה, שהיא הפרשנות היחידה של התורה. ואילו המחקר ההיסטורי רואה בשלוש אסופות הספרים – התנ"ך, המשנה והתלמוד – יצירות שונות שנכתבו בידי אנשים רבים במשך אלפי שנים, עם סתירות ביניהן.

כך או כך, הגמרא מנוסחת בצורת שאלות ותשובות: האמוראים שאלו שאלות והקשו קושיות מורכבות על הסוגיות העולות מהמקרא ומהמשנה, והשיבו עליהן באופן מתוחכם ומורכב. הגמרא והמשניות מכילות מידע רב על נושאים תורניים והלכתיים והלימוד בהן דורש לוגיקה מפותחת. אבל אלה ספרים עתיקים, שאין בהם כל ידע מדעי מודרני ומידע על העולם המודרני והמדינה המודרנית.  

העמוד הראשון בתלמוד הבבלי, מהדורת וילנה (צילום: לא ידוע, אושר לפרסום כ-Public Domain)

איך נראה יום בישיבה?

בישיבות ובכוללים השונים לומדים במשרה מלאה, ותוכן הלימוד במסגרות רבות דומה למדי.

לפי כתבות בתקשורת החרדית, הציר המרכזי הטיפוסי בישיבות חרדיות וכוללים הוא לימוד התלמוד הבבלי עם פירושים של רש"י ותוספות. הלימוד מתבצע בשתי שיטות: "עיון" – ניתוחים מדוקדקים של קטעים קצרים, ו"בקיאות" – מעברים מהירים על חומר בהיקף רחב. לצד הגמרא והמשנה לומדים הלכה (ספרים מאוחרים כמו "שולחן ערוך" ו"משנה ברורה", ופסיקות רבנים, המפרשים את המשנה והגמרא לצורך קיום מצוות). כחצי שעה ביום מוקדשת ללימודי מוסר.

להלן סדר יום טיפוסי לישיבה:

ברבות מהישיבות היוקרתיות ממשיכים גם ל"סדר לילה" מאוחר – עד חצות ואף לאחר מכן – במיוחד לפני מבחנים.

האם יש מקצועות שלא לומדים בישיבות חרדיות?

ברוב הישיבות החרדיות לא לומדים מתמטיקה, מדעים, אנגלית, היסטוריה, אזרחות – ואפילו לא תנ"ך.

בחדר ובתלמוד התורה (המקבילים של גן הילדים ובית הספר היסודי) עוד נלמדים עברית, חשבון ולעיתים אנגלית – בהיקף מצומצם בהרבה מבבית ספר ממלכתי. גם איכות ההוראה שם נמוכה: לפי דוח מבקר המדינה, כ-95% מהמורים למתמטיקה במוסדות החרדיים לבנים לא למדו בעצמם מתמטיקה לבגרות.

מגיל "ישיבה קטנה", 13–14, לימודי החול – וגם התנ"ך – נעלמים כמעט לחלוטין. התוצאה מפתיעה: בוגרי ישיבות ליטאיות רבים מכירים את התורה ופירושיה במשנה ובגמרא לעומק, אבל ספרי הנביאים והכתובים כמעט זרים להם.

אילוסטרציה: ישיבת פוניבז' בבני ברק, 27 בפברואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ב-2013 (בזמן שיאיר לפיד היה שותף בכיר בקואליציה ושימש כשר האוצר בממשלת נתניהו) נחקק חוק שחייב לימודי ליבה בכל מוסד מתוקצב. ב-2016 החוק בוטל. בחלק ממערכת החינוך החרדית – זאת שנמצאת בפיקוח חלקי של משרד החינוך ומקבלת תקציב גדול – אמורים ללמד לימודי ליבה; בחינוך החרדי העצמאי אין לימודי ליבה לבנים.

כך או כך, לפי סקירת המכון הישראלי לדמוקרטיה על השנים 2014–2024, לימודי ליבה בחינוך החרדי לבנים (פרט לחינוך הממלכתי-חרדי) כמעט לא קיימים.

ואילו בבתי הספר החרדיים לבנות (כמו רשת "בית יעקב") ובמוסדות הציונות הדתית נלמדת תוכנית כמעט מלאה של לימודים רגילים, כולל בגרויות.

כמה עולה החינוך החרדי למדינה?

החינוך החרדי אינו חינוך דל תקציב. התקציב לתלמיד במוסד חרדי "מוכר שאינו רשמי" עמד ב-2021 על יותר מ-15 אלף שקל, לעומת כ-11 אלף שקל לתלמיד במוסד מקביל בחינוך הממלכתי (החילוני). התקציב הזה אינו כולל את המימון הממשלתי לישיבות גבוהות וכוללים, ואת הקצבאות ללומדים בהם. בתקציב המדינה לשנים 2023–2024 אושרה תוספת של 3.5 מיליארד שקל לחינוך החרדי.

תלמידי ישיבה לומדים בישיבת חברון בירושלים. 28 באוגוסט 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הפער ניכר גם ברמת משק הבית. מחקר של פורום קהלת מצא שמשק בית חרדי ממוצע מקבל מהמדינה כ-4,000 שקל בחודש יותר ממה שהוא משלם לה, ואילו משק בית יהודי לא-חרדי משלם לה כ-6,000 שקל בחודש יותר ממה שהוא מקבל.

המשמעות: פער של כ-10,000 שקל בחודש בין שני סוגי משקי הבית – מודל שאינו בר-קיימא, בפרט לנוכח הגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית.

האם ההשקעה מתורגמת לתעסוקה?

לא. לפי שנתון החברה החרדית 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור התעסוקה של גברים חרדים ירד ל-53.3% בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025, לעומת 86.5% בקרב גברים יהודים לא-חרדים ב-2024. כמעט מחצית מהגברים החרדים בגיל העבודה אינם עובדים – ושיעור זה כמעט לא השתנה בעשור האחרון.

הבעיה אינה רק כלכלית. מערכת החינוך החרדית נהנית מאוטונומיה כמעט מלאה, ובחלק ממוסדותיה – במיוחד אלה של חסידות סאטמר, המתנגדת לקיומה של המדינה, אך גם בישיבות מתונות יותר – מחנכים את הדור הצעיר ברוח השוללת את קיום מדינת ישראל. ערכי הדמוקרטיה לא נלמדים בישיבות החרדיות כלל.

חרדים חוסמים את כביש 4 במחאה נגד גיוס לצה"ל ונגד מעצר עריקים משתמטים חרדים, 28 באפריל 2026 (צילום: פלאש90)

האם עיון בגמרא מקנה כישורי חיים?

הטענה הנפוצה היא שהגמרא "מחדדת את השכל", ולכן מי שלמד בישיבה יוכל להצליח גם באקדמיה.

נתוני ההשכלה הגבוהה סותרים את הטענה הזו. לפי דוח מבקר המדינה מ-2019, 76% מהגברים החרדים שהתחילו מכינה קדם-אקדמית לא סיימו תואר, לעומת 53% מהנשים החרדיות.

לפי ניתוח שפורסם בזמן ישראל, רק 4% מהגברים החרדים בני 25–49 מחזיקים בתואר אקדמי, לעומת 31% בקרב יהודים לא-חרדים – וזאת למרות השקעה של 1.7 מיליארד שקל בשילוב חרדים באקדמיה.

מי שבילה את שנות העשרים שלו בפלפול מגיע לאקדמיה בלי מתמטיקה, בלי מדעים ובלי אנגלית – וזהו מתכון לכישלון.

ירון ידען, לשעבר ראש כולל, בדק בספרו "חז"ל בראי אחר" (2022) את אימרות חז"ל, ומצא רבים מהן שמנציחות עמדות שאינן קבילות מוסרית כיום. על אלה נמנות, בין השאר, דין "יפת תואר", המתיר לחייל לקחת לו שבויה ולאנוס אותה, או סוגיות במסכת יבמות הדנות, בלשון טכנית וקרה, במעמד ההלכתי של אונס ילדים קטנים ופעוטות, שלפי חלק מהפרשנויות מעניק לו לגיטימציה.

הרב משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקה, מעביר שיעור בישיבה בירושלים, 22 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

סוגיות אחרות אינן מעשיות ובוודאי אינן רלוונטיות לחיים המודרניים. במסכת פסחים נידון מה דין הבית אם עכבר לבן נכנס ובפיו חמץ, ועכבר אפור יצא ובפיו חמץ. במסכת ביצה נחלקים בית שמאי ובית הלל בדינה ההלכתי של ביצה שנולדה ביום טוב.

במסכת מועד קטן מתוארות בפרטי פרטים מידות גופו של פרעה. ובמסכת בבא מציעא נשאלת השאלה כיצד הולידו שני חכמים שמנים ילדים, כשכרסיהם חוצצות בינם לבין נשותיהם.

יש לציין כי בגמרא אין מתודה פילוסופית סדורה: אין בה חיבור שיטתי הפותח בהגדרת מושגים ובונה מהם מסקנות לפי סדר לוגי מוצהר. המתודה התלמודית בנויה על העלאת סוגיות שנראות אקראיות, והדיון מתקדם בדרך כלל באמצעות הצגת פתרונות אפשריים והרחבה לסוגיות סמוכות.

רוב הסוגיות הן הלכות טכניות, או סוגיות משפטיות שאולי היו רלוונטיות לפני 1,500 שנה, אך ברובן אינן רלוונטיות כיום. חלקן בלתי מוסריות, לפי הגדרות המוסר ההומניסטי המודרני, המקובלות גם במדינת ישראל, לפחות לפי חלק מהפרשנויות.

ח"כ משה גפני (משמאל) מבקר בביתו של מנהיג הליטאים הרב דוב לנדו, 17 במאי 2026

לסיכום: אי אפשר להמעיט בהצלחתה של הגמרא לשמש "מדורת שבט" לחיים היהודיים. אבל יש להכיר בכך שמדובר בטקסטים ארכאיים, שהרלוונטיות שלהם לחיים במאה ה-21 קלושה.

לטקסט התלמודי יש ערך היסטורי ופולקלוריסטי מובהק. אפשר ללמד את הגמרא כספרות, כתיעוד של דרך חשיבה, כמאגר של דימויים, ניבים ודמויות שעיצבו את הדמיון היהודי, וגם כספר דת מחייב לצורך היכרות עם המצוות והבסיס של ההלכה – אבל אין בה בסיס מספק להתנהלות בחיי היומיום של זמננו.

הפיכת לימוד הגמרא למרכז חייה, חינוכה ואף פרנסתה של קהילה שלמה היא מסוכנת. מדובר בהשקעה כלכלית וחברתית עצומה, שתוצאותיה הן ניתוק מהמציאות ובניית אורח חיים שאינו בר-קיימא – לא לקהילה שבוחרת בו, ולא לחברה שנושאת את הקהילה הזו על גבה.

טבלת נתונים מסכמת

שאלות נפוצות

מה לומדים בישיבה חרדית?

ברוב הישיבות והכוללים החרדיים לומדים כמעט רק מסורת יהודית-דתית עתיקה – בעיקר גמרא מהתלמוד הבבלי, עם רש"י ותוספות – לצד הלכה ומעט מוסר. מגיל 13–14 לימודי החול לבנים נעלמים כמעט לחלוטין.

האם בישיבות החרדיות לומדים תנ"ך?

חמשת חומשי התורה נלמדים מגיל צעיר (עם פרשנות צמודה של התלמוד ורש"י), אבל ב"ישיבה קטנה" (תיכון) וב"ישיבה גדולה" (גבוהה, למבוגרים), ספרי הנביאים והכתובים כמעט נעדרים מסדר היום.

האם הישיבות מחויבות בלימודי ליבה?

לא. החוק המחייב כל מוסד המקבל תקציב ממשלתי ללמד לימודי ליבה בוטל ב-2016. ברובם הגדול של מוסדות הלימוד החרדיים לבנים לימודי הליבה הם דלים מאוד ומגיל 14 והלאה אינם קיימים. 

בנימין נתניהו לצד חברי הכנסת החרדים יצחק גולדקנופף ומשה גפני לפני ההצבעה במליאת הכנסת על חוק יסוד לימוד התורה, 1 ביולי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם לימוד גמרא מכין לאקדמיה ולשוק העבודה?

לא. רק 4% מהגברים החרדים בני 25–49 מחזיקים בתואר, ושיעור התעסוקה שלהם עומד על כ-53% – וחלק לא קטן מהם מועסקים במקצועות מגזריים, כמו הוראה במערכת החינוך החרדית והשגחת כשרות.

האם התמונה זהה אצל בנות ובציונות הדתית?

לא. בסמינרים חרדיים לבנות ובמוסדות הציונות הדתית נלמדת תוכנית כמעט מלאה, כולל בגרויות במתמטיקה ובאנגלית.

טבלת מקורות

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית