ההשתלטות על הרובע המוסלמי בעיר העתיקה היא חלק ישיר מהאג'נדה שהובילה לחגיגת ההקפות באתר הנובה ושל ההפרדה בכיכר דיזנגוף – והסכנה שבה חורגת הרבה מעבר לחומות.
* * *
יותר מכל קבוצה אחרת, הקהילות הדתיות והחרדיות רגישות לשמור על המרחב הציבורי שלהן סגור בפני חדירה של קבוצות אחרות, כי הן מעריכות מאוד את שמירת הרוח והערכים שלהן נקיים מהשפעה זרה.
אם אתה חילוני, או אפילו סרוג, נראה אותך מנסה למצוא דירה במאה שערים, או מתהלך שם בלבוש שלא כמנהג המקום. אם אתה חילוני, נראה אותך עובר ועדת קבלה של התנחלות דתית.
לפיכך, דווקא משום שקבוצות אלה מודעות לרגישות הגבוהה של השמירה על המרחב שלהן, יש לבחון בחומרה יתרה את הניסיונות שלהן לחדור ברגל גסה למרחבים הקהילתיים של הקבוצות האחרות.
דווקא משום שקבוצות חרדיות וסרוגות מודעות לרגישות הגבוהה של השמירה על המרחב שלהן, יש לבחון בחומרה יתרה את הניסיונות שלהן לחדור ברגל גסה למרחבים הקהילתיים של הקבוצות האחרות
לחגוג את ההקפות דווקא באתר הנובה, לעשות הפרדה בין המינים דווקא בכיכר דיזנגוף, לחדור עם דוכנים דתיים דווקא לבתי הספר החילוניים, להקים גרעינים תורניים דווקא בשכונות ערביות, דווקא בשיח' ג'ראח – כל התרבות הדווקא הזאת, דווקא לעצבן, דווקא להרגיז, דווקא לצער, היא סימן ההיכר של היהדות הפוליטית, יהדות חדשה אשר לא ידעו אבותינו, בבחינת מה ששנוא עליך – דווקא תעשה לחברך.
סכנה מיוחדת של תרבות הדווקא מצויה בחדירה לתוך השוק המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים. אם הריאקציה לדווקא בשיח' ג'ראח או בכיכר דיזנגוף בתל אביב מוגבלת בהיקפה, וההקפות בנובה מוגבלות לשיברון לבן של המשפחות השכולות, הרי ההשתלטות על השוק המוסלמי בעיר העתיקה, כשהיא מלווה בהשתלטות על המרחב של מסגד אל-אקצא, עלולה לגרור ריאקציה אזורית. היא עלולה לבוא מכיוון טורקיה, ולהצית מלחמת קודש לחידוש הח'ליפות העות'מאנית.
מסעי הצלב התעוררו באירופה כדי להציל את ירושלים משבי האסלאם; מסעי הסהר עלולים לפרוץ כדי להציל את אל-אקצא משבי היהודים.. ולא רק זאת: כישלון המשפחה ההאשמית – שמעמדה המיוחד במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים מעוגן בהסכם השלום מ-1994 – להגן על ירושלים, עלול להביא לקריסת השלטון הירדני. אם זה יקרה, אז כל הגדה המזרחית תהפוך לעזה חדשה, שכל אחד יוכל לירות עלינו טילים מחצר ביתו ברבת עמון או באירביד. רק אז נצטער שלא שמרנו על מי ששמר עלינו.
מסעי הצלב התעוררו באירופה כדי להציל את ירושלים משבי האסלאם. מסעי הסהר עלולים לפרוץ כדי להציל את אל-אקצא משבי היהודים
לחגוג הקפות דווקא בנובה, להפריד דווקא בדיזנגוף, להחדיר דוכן דתי דווקא לבית ספר חילוני, להקים גרעינים תורניים דווקא בשכונות ערביות – תרבות הדווקא, דווקא לעצבן ולצער, היא סימן ההיכר של היהדות הפוליטית
לא צריך טלסקופ כדי לראות איך הממשלה מנסה בכל כוחה לעורר אינתיפאדה בגדה והתקוממות של ערביי ישראל. נקווה שהיא לא תספיק לעשות זאת עד הבחירות ב-27 באוקטובר, אבל כאשר בוחנים את המצב בעיר העתיקה בירושלים, הסכנה לטווח קצת יותר ארוך ברורה ומוחשית.
ראשית כל, רואים איך תנועת נעם של הרב טאו תופסת אחיזה ברובע המוסלמי. את השלטים שלה רואים בכל מקום. מדוע דווקא נעם? חלק מן התשובה מוסדי: ישיבת עטרת ירושלים (עטרת כהנים), השוכנת בלב הרובע, מזוהה זה שנים עם הקו של ישיבת הר המור והרב צבי ישראל טאו. אבל ככל הנראה נוצרה בפועל גם חלוקת עבודה בין נעם לבין הרבנים של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. בעוד הללו, ובראשם הרב דב ליאור, מנהיגה הרוחני של עוצמה יהודית, דוגלים בעלייה להר הבית ובבניית המקדש, הרב טאו מתנגד לעלייה להר. לפיכך חסידי הרב ליאור באים לעצבן את המתפללים המוסלמים במרחב של מסגדי אל-אקצא, ואנשי נעם קיבלו את תפקיד הדווקא במרחב המוסלמי של השוק הישן.
ועדת הבחירות המרכזית פסלה בסוף ספטמבר את רע"מ ואת הרשימה המשותפת, ובית המשפט העליון ביטל את הפסילה פה אחד ב-2 באוקטובר. הראשונה שביקשה לפסול את רע"מ הייתה דווקא נעם – היום "נעם לישראל", המתמודדת ברשימה עצמאית – בטענה שרע"מ אינה מכירה באמת בישראל כמדינה יהודית.
בימים כאלה יש לשאול את אותה שאלה לגבי נעם עצמה, שבפרסומיה הופיעו מאמרים נגד הדמוקרטיה. מנהיגה הרוחני, הרב טאו, אמר לרבנים ערב בחירות 2021 כי הוא רוצה מדינה שמתנהלת כולה על פי התורה; יושב הראש שלה, אבי מעוז, הסביר כי חלום הדורות היה מדינה יהודית – לא מדינת כל אזרחיה, וגם לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שבשמו ביקשה נעם לפסול אחרים, מדבר על מדינה "יהודית ודמוקרטית" – שתי המילים גם יחד. מפלגה שמניפה את דגל ביטול הדמוקרטיה – האם אין לבחון את כשירותה להתמודד בבחירות של מדינה יהודית ודמוקרטית?
סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שבשמו ביקשה נעם לפסול אחרים, מדבר על מדינה "יהודית ודמוקרטית". מפלגה שמניפה את דגל ביטול הדמוקרטיה – האם אין לבחון את כשירותה להתמודד במדינה יהודית ודמוקרטית?
ניסיתי לקשור שיחות עם סוחרי העיר העתיקה, וגיליתי אצלם חשש משיחות עם עיתונאים. "המשטרה עוקבת וממררת את החיים למי שהיא מגדירה כעושה צרות. מסי ארנונה ומס הכנסה הם כלי נשק נגדנו", כך הם אומרים בחשש רב, ועם מבטים פוזלים לצדדים.
השוק המוסלמי, כמו השוק הנוצרי במערב, התחיל לשקוע עם הקורונה ועם עצירת התיירות לישראל באבחה חדה. כאשר התחיל להתאושש, עם ניצני הנורמליזציה של ישראל עם העולם הערבי, באה המלחמה הבלתי נגמרת וסתמה עליו את הגולל. בימי המלחמה עם איראן, נסגרו השווקים כליל בהוראת הרשויות, בנימוק שאין מרחבים מוגנים בין החומות. אפשר לראות, בלי קשר להשתלטות היהודית, שורות ארוכות של חנויות סגורות. כיכר השוק ריקה.
הדבר מעורר כמובן את תיאבונן של אגודות הרכישה, ובראשן עטרת כהנים, לרכוש עוד ועוד נכסים. כבר היום מתגוררים ברובע המוסלמי, לפי ההערכות, כאלף יהודים בעשרות מתחמים, וכבר עכשיו יש תנועת הגירה של ערבים מבתיהם שבתוך החומות לשכונות שמחוצה להן.
הדיירים היהודים שנכנסים פנימה אינם דוגלים בשכנות טובה. כאשר הסתובבנו בסמטאות השוממות של הרובע המוסלמי בחול המועד סוכות, עברו בהן קבוצות של עולי רגל יהודים עם מדריכים. היטיתי אוזן למדריכים. כמובן, התרבות הערבית והמוסלמית – יוק. רק היהודית.
ומכיוון שאתרי המורשת היהודיים ברובע המוסלמי מעטים, ממלאים את החסר בהיסטוריה של פיגועי הטרור, כאשר התושבים הערבים של הרובע הם בבחינת טרוריסטים. ההיסטוריה של המקום, כפי שאוזני יכלה לקלוט מפי מדריכי הקבוצות, היא מה שכבר נרכש ומה שעתיד להירכש.
בפי מדריכי הסיורים היהודים ברובע המוסלמי, אין שם תרבות הערבית והמוסלמית. ומשום שמעטים אתרי המורשת היהודיים ברובע, ממלאים את החסר בהיסטוריית פיגועי הטרור, כשהתושבים הערבים בבחינת טרוריסטים
זהו תהליך ארוך נשימה, אבל בחג הסוכות הזה נראה כי אצה הדרך. ללא סיבה נראית לעין נסגרו רחובות בתואנת ביטחון החוגגים היהודים, ולפי דיווח ב"הארץ" הורתה המשטרה – בניגוד לשנים קודמות – לעשרות סוחרים בשוק הכותנה, המוביל אל אחד משערי הר הבית, לסגור את חנויותיהם לכל ימי החג. זאת כדי לאפשר תפילות יהודיות מול ההר.
האם המהומה שפרצה ביולי 2017 סביב המגנומטרים, שהוצבו בשערי העיר העתיקה לאחר רצח שני שוטרים והוסרו כעבור פחות משבועיים תחת לחץ ההמונים, עמדה לנגד עיני סוגרי הרחובות?
באוקטובר 2015 פרצה בתוך חומות העיר העתיקה אינתיפאדת הסכינים, כאשר שני יהודים, הרב נחמיה לביא ואהרן בנט, נרצחו בדקירות ברחוב הגיא, בלב השוק הערבי, והרחוב נסגר מסיבות ביטחון אמיתיות.
לפי המידע שבידיי, היו אלה הסוחרים שהבהירו בהמשך לארגוני הטרור שלא יסכימו לטרור בסמטאותיהם, והם אלה שהוציאו את הסכינאים מתוך החומות. האם כעת הסכינאים יחזרו? שאלנו סוחרים על סכנת חידוש האינתיפאדה, והם ענו: "אף אחד לא צפה את האינתיפאדות. הכול יכול להיות".
ההתנכלויות לכנסיות בירושלים והיריקות על אנשי דת נוצרים הן חלק מתופעת הדווקא. דו"ח מרכז רוסינג מנה בשנת 2025 לבדה 61 תקיפות של אנשי דת ונושאי סממנים נוצריים ו-52 פגיעות ברכוש כנסייתי. כך, בנוסף לסכנות מן העולם המוסלמי, היהדות הפוליטית מסכנת גם את יחסינו עם הנצרות, ובעיקר את בסיס כוחה של ישראל בארצות הברית – האוונגליסטים.
ההתנכלויות לכנסיות בירושלים והיריקות על אנשי דת נוצרים ופגיעה ברכוש כנסייתי הן חלק מתופעת הדווקא. כך, בנוסף לסכנות מן העולם המוסלמי, היהדות הפוליטית מסכנת גם את יחסינו עם הנצרות
ההשתלטות על הרובע המוסלמי היא חלק בלתי נפרד מן ההשתלטות על אתר הנובה ועל כיכר דיזנגוף, ומטרתה להשתלט על ישראל ולהפוך אותה למדינת הלכה בסגנון הרבנים טאו ודב ליאור. מי שלא מאמין – התשובה גם היא בעיר העתיקה: שלטים נגד האינטרנט והקולנוע.
מי שחושב שההשתלטות על העיר העתיקה היא עניינם של הערבים בלבד – טועה. זהו עניינו של כל אחד ואחד מאיתנו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו