ההצבעה שתחרוץ את גורל הבית השלישי

שנים ארוכות של עצימת עיניים, שעליהן נוספה בשנים האחרונות שורה של אירועים מכוננים, הביאו את ישראל למצב שבו היא עומדת בפני סיכון ממשי של חורבן. לא בגלל אויב מבחוץ, אלא בגלל תהליך פנימי שהולך ומשנה את אופייה.

החופש, הדמוקרטיה והליברליות שאפיינו את ישראל המשגשגת נתונים כיום תחת איום של קיצוניות דתית, שעלולה להכחיד את הישגיה של המדינה ולסכן את עצם קיומה.

הבחירות הקרובות יכריעו את סיכויי השרידות של מדינת ישראל.

מה הוא הנס הישראלי?

עד לא מזמן הייתה ישראל בגדר נס של ממש: מדינה חסרת משאבי טבע, שהגיעה להישגים פורצי דרך במדע, בטכנולוגיה, באמנות ובתרבות, ועם מספר זוכי פרס נובל שאינו עומד בשום פרופורציה לגודלה.

"אומת הסטארט-אפ" לא נולדה במקרה.

היא נולדה מתוך חברה פתוחה: מוסדות דמוקרטיים, חופש מחשבה, מערכת חינוך שלימדה לשאול שאלות, צבא עם שותפים שווים בנטל. בזה בדיוק הבדילה ישראל את עצמה משכנותיה האוטוריטריות ומוכות הפנאטיות הדתית.

Workers from the high-tech sector protest against the Israeli government's planned judicial overhaul, in Tel Aviv, on March 9, 2023. Photo by Tomer Neuberg/Flash90 *** Local Caption *** הפגנה<br />דמוקרטיה<br />תל אביב<br />ימין<br />מהפכה<br />משפטית<br />שמאל<br />בעד<br />נגד<br />הייטק<br />ההיטק

לישראל הייתה גאווה לאומית ותחושת לכידות שכל מדינה מערבית יכלה להתקנא בהן.

בעיתות חירום, כשבמדינות אחרות הסתמנה בריחה החוצה, ישראלים תפסו את המטוס הראשון הביתה כדי להתייצב ולשרת את מדינתם.

הדמוקרטיה לא הייתה מותרות. היא הייתה המנוע של כל זה. אלא שבשנים האחרונות הדמוקרטיה הישראלית מאוימת, הליברליות נרדפת בגלוי, נציגי הממשלה מטילים בפומבי ספק במחויבותם למגילת העצמאות, ותחושת הלכידות שאפיינה את החברה הישראלית נשחקה עד דק.

האויב הגדול ביותר של הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל של ימינו הוא הפוליטיזציה הקנאית של הדת.

מתנחלים מתכנסים לחגוג את חנוכת בית הכנסת החדש במאחז חומש שבגדה המערבית. 16 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

האם הדתיים של היום שונים מאלה של פעם?

כיום אין בישראל אף מפלגה דתית דמוקרטית-ליברלית. זה לא היה תמיד כך. המפלגה הדתית לאומית (המפד"ל) ייצגה עד 1967 ציונות דתית מתונה וממלכתית, שראתה בעצמה שותפה מלאה במפעל הציוני ובדמוקרטיה הישראלית.

וכמה סמלי שהאות "ב", שהתנוססה על פתקי ההצבעה של המפד"ל, תשמש בבחירות הקרובות את "עוצמה יהודית" של בן גביר.

גם הזרם המזרחי-מסורתי היה מתון. היו אלה שומרי מסורת רחוקים מפנאטיות דתית, שלא נזקקו למפלגה מגזרית משלהם.

אבל הזמנים השתנו והציבור הדתי הלך והקצין. חלק ניכר ומשפיע מהיהדות הדתית-לאומית של היום הפך לאויבת הליברליות. יש בה כבר מי שמכריזים על כך בפה מלא, ומחנכים לכך את הדור הבא.

השר בצלאל סמוטריץ' מבקר בלשכה של ח"כ צבי סוכות בחווארה, 6 באוקטובר 2023 (צילום: רעי חדי)

הרב יגאל לוינשטיין, ממייסדי מכינת "בני דוד" בעלי – ספינת הדגל של הציונות הדתית – הסביר זאת באופן הברור ביותר:

למה נראה פה שפרצה מלחמת תרבות? זה בגלל שפה מישהו החליט להפוך את אופייה של המדינה למדינה בעלת אופי ליברלי, כשלמרכיב היהודי אין אמירה ברשות הרבים. למה הציונות הדתית היא האויב הכי גדול של העולם הליברלי? כי אנחנו מדברים על יהדות ברשות הרבים, והם רוצים להכניס את היהדות לרשות היחיד, לבית הכנסת. הדגם האמריקאי הוא הדגם האידיאלי – יש מדינה וכל אחד יאמין במה שהוא רוצה בבית הכנסת שלו. לכן הציונות הדתית היא האויב הכי גדול של המדינה הליברלית.
מתוך ההרצאה "משטר דמוקרטי אל מול שלטון דמוקרטי" (51:52)

הזרם המזרחי-מסורתי, מצידו, אימץ בתיווך פוליטיקאים מושחתים את דפוסיהם של החרדים הקיצוניים ביותר.

ואילו הציבור החרדי, בהשפעת רבנים קיצוניים השולטים בקהילותיהם ביד רמה, היה ונשאר קהילה מתבדלת, ואף אנטי-ציונית באופן מוצהר.

אלפי חרדים מחסידות גור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי שליד כפר יונה שבמרכז הארץ, במחאה על כליאתם של תלמידי ישיבה שלא התייצבו לצו גיוס. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

התהליך הזה התרחש כיוון שמערכת החינוך ירדה מהפסים. במקום מערכת חינוך ממלכתית אחת, הממשלה והכנסת אפשרו לאורך השנים את התפתחותן של מערכות חינוך נפרדות, אוטונומיות בלתי מבוקרות, המחנכות בפועל נגד ערכי מגילת העצמאות, נגד עקרונות הדמוקרטיה, ובחלקן גם נגד השתלבות בשירות הצבאי ובשוק העבודה.

בעשרים השנים האחרונות מממנת מדינת ישראל מערכות חינוך החותרות תחת המשך קיומה כדמוקרטיה ליברלית מתפקדת.

העובדה שמדינת ישראל אפשרה לכל זה לקרות היא ליקוי מאורות חמור, שניתן להסבירו רק בשיקולי כוח פוליטיים.

האם הליכוד של היום שונה מהליכוד של פעם?

הליכוד, שהייתה בעבר מפלגה ליברלית במהותה, השתנתה כמעט לחלוטין ואיננו עונה כיום על שום קריטריון ליברלי.

חברי הכנסת טלי גוטליב ויוליה מלינובסקי והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר משתתפים בדיון בבית המשפט העליון בירושלים בעתירות נגד חוקי אונר"ו שאושרו בכנסת. 3 באוגוסט 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שימו לב להרכב הקואליציה הנוכחית: הציונות הדתית ועוצמה יהודית (14 מנדטים), ש"ס (11) ויהדות התורה (7) – יחד 32 מנדטים של מפלגות חרדיות וחרד"ליות, שאינן מסתירות את חתירתן למדינה דתית קיצונית ואנטי-ליברלית.

גם בין חברי הכנסת של הליכוד יש כמה חרד"לים וחרדים, וכל השאר מוכנים לשתף איתם פעולה ולהיכנע לדרישותיהם כדי לשרוד בשלטון.

הממשלה הנוכחית נשלטת על ידי קואליציה שרובה המוחלט מורכב מגורמים דתיים קיצוניים, חלקם אף אנטי-ציוניים, השואפים למדינת הלכה.

השאר הם חברי כנסת של הליכוד, שמזמן כבר איננו מפלגה ליברלית.

הכיוון האנטי-ליברלי והדתי הקיצוני שהממשלה מובילה מחסל בהדרגה את מה שהיה פעם היתרון הישראלי המובהק, ומצמצם במהירות מדאיגה את הפער שהיה קיים בין ישראל לבין שכנותיה – אותו פער שהיה הבסיס לכל הישג ישראלי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משתתף באירוע קמפיין של הליכוד לקראת הבחירות הכלליות הקרובות, בתל אביב. 17 בספטמבר 2026 (צילום: Flash90)

ואם לא די בכך, הוסיפו לתמונה ראש ממשלה ששרידותו הפוליטית, המשפטית והאישית תלויה בגוש הדתי הקיצוני הזה – וגוש זה מכתיב את שיקוליו.

השילוב הזה – מערכת קבלת החלטות לאומית שהאלמנט הדתי הפנאטי הוא חלק בלתי נפרד ממנה, יחד עם הנהגה שנשענת עליו ופועלת מתוך שיקולי הישרדות אישיים – הוא מתכון לאסון של ממש.

מערכת קבלת החלטות שבה שיקולים אסטרטגיים נגזרים משיקולים דתיים מתאימה אולי לאיראן. היא אינה מתאימה לישראל משגשגת, ואינה תחליף לקבלת החלטות רציונלית.

מי ששכח מוזמן להיזכר במערכת קבלת ההחלטות של בר כוכבא ורבי עקיבא במהלך המרד נגד הרומאים בשנים 132–136, שהובילה לאסון לאומי. בעקבותיו, ובאופן סמלי במיוחד, שינו הרומאים את שם הארץ מ"יהודה" ל"סוריה פלשתינה".

קשה שלא להשוות זאת למערכת קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל הנוכחית, שמאריכה מלחמות משיקולים קואליציוניים-דתיים, אינה יוזמת שום צעד מדיני ומקדמת חוקי השתמטות לחרדים בשעה שצה"ל קורס תחת הנטל.

מערות המסתור של בר כוכבא בתל גודר (צילום: תמר הירדני, ויקיפדיה)

מה התרחישים האפשריים לעתיד ישראל?

התרחיש הפסימי

הממשלה הנוכחית – הדתית-פנאטית, האנטי-ליברלית והאנטי-ציונית – תקבל מנדט להמשיך בדרכה, בין אם בתרחיש שבו גוש נתניהו ינצח בבחירות ויזכה לרוב גם בכנסת הבאה, ובין אם הבחירות יסתיימו ללא הכרעה, אף גוש לא יוכל להרכיב ממשלה, ובינתיים נתניהו יישאר רה"מ. 

• במישור הבינלאומי, מעמדה המעורער של ישראל בעולם יחמיר. סנקציות נוספות וקשות יוטלו עליה ויציבו בפניה אתגרים הולכים וגוברים.
• הדמוקרטיה תספוג מכות נוספות, זכויות האזרח תיפגענה, התקשורת תאוים והכפייה הדתית תתגבר.
• תתחיל הגירה משמעותית של הציבור המשרת והעובד, שיאבד תקווה לחיות במדינה התואמת את ערכיו – בעיקר משפחות עם ילדים וצעירים בעלי כישורים המבוקשים בעולם. זהו הציבור הנושא כיום, הלכה למעשה, את המדינה על גבו.
• הקושי והנטל על הנשארים יגדלו, ויעודדו גם אותם להצטרף לעוזבים. ייווצר מעגל קסמים הרסני, שיפר לחלוטין את האיזון החברתי והכלכלי בישראל.

אלפי חסידי גור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי שליד כפר יונה במחאה על מעצר עריקים. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

התוצאות העלולות להתרחש:

• היחלשות משמעותית של תעשיית ההייטק – הקטר של המשק הישראלי – והגברת הלחץ על הכלכלה.
• הידרדרות במערכת הבריאות, הסובלת כבר כיום מבריחת רופאים, ופגיעה בשירות לאזרח.
• האקדמיה, הנתונה כבר כעת במצור, תאבד מוחות רבים ואת מקומה המוביל בעולם.
• הצבא יאבד חלק מעמוד השדרה שלו, שלא יימצא לו תחליף – לא כמותי ולא איכותי.

סופו של התהליך עלול להיות קריסת הכלכלה והצבא גם יחד. מכאן, הדרך להשמדה פיזית בידי אויבים חיצוניים ולחורבן תהיה פתוחה לרווחה.

מתנחלים תוקפים רכב של NBC ב-29 באוגוסט 2026 (צילום: צילום מסך)

התרחיש האופטימי

גם החלפת השלטון, שהיא תנאי הכרחי למניעת התרחיש הפסימי, אינה מבטיחה הצלחה.

השינויים הנדרשים הם עמוקים, וייתקלו בהתנגדות עזה מצד ציבור גדול בחברה הישראלית.

חיזוק המוסדות הדמוקרטיים יהיה הכרחי, אבל השינוי המשמעותי ביותר נדרש במערכת החינוך.

ממשלה חדשה תידרש לביטול מוחלט של האוטונומיות החינוכיות הבלתי מפוקחות ולהכפפתן לחינוך ממלכתי משותף.

זהו תהליך קשה וממושך, שיעורר התנגדות פוליטית וחברתית עזה – ופירותיו, גם אם הכול יתנהל כשורה, יבשילו רק בעוד כעשרים שנה.

מצבנו כה חמור, שגם החלפת השלטון כשלעצמה אינה ערובה להצלה.

לוחם אש מההגנה האזרחית הפלסטינית מכבה שרפה שכילתה מכוניות ועצי זית במגרש גרוטאות, בעקבות מתקפה שבוצעה לכאורה בידי מתנחלים ישראלים בכפר עין יברוד, מצפון-מזרח לרמאללה שבגדה המערבית. 4 באוקטובר 2026 (צילום: Zain JAAFAR / AFP)

כל מצביע ישראלי חייב להפנים שהצבעה בעד המשך השלטון הקיים, הנשען על גורמים דתיים פנאטיים, אנטי-ליברליים ואנטי-ציוניים, היא הצבעה בעד הפיכתה של ישראל למדינה דתית קיצונית, מוחרמת בידי רוב מדינות העולם – וצעד גדול לקראת חורבן ממלכת ישראל השלישית.

הדמוגרפיה עדיין לא גזרה את דיננו סופית, אבל כל שנה נוספת של עצימת עיניים מקרבת אותנו לתהום: מחיר ההיחלצות הולך ותופח, וחלון הזמן מתכווץ.

השאלה העומדת בפני החברה הישראלית איננה עוד "האם צריך לשנות כיוון?" – היא הפכה זה מכבר לשאלה: "האם עוד נותר לנו זמן?"

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית