עונת הבחירות בישראל נפתחת תמיד בטקס ציד. ציד ערבים, כמובן. הריטואל ידוע וקבוע: ועדת הבחירות הפוליטית המרכזית פוסלת מועמדים ורשימות ערביות, בית המשפט העליון מחזיר אותם למרוץ ורק אז מגיעה המנה העיקרית – התעמולה הארסית ובחירתו של מפיץ הרעל הגדול מכולם.
ובינתיים אנחנו ממשיכים לספר לעצמנו סיפור על חגיגה דמוקרטית, בלמים ואיזונים. רק סיפור, לא באמת.
השנה נשבר הטקס. נשיא בית המשפט העליון הודיע לסמי אבו שחאדה, יושב ראש בל"ד וחבר הכנסת לשעבר, שיש בהרכב רוב לפסילתו. ברוב נדיבותו וצביעותו הוא הציע שאבו שחאדה יפרוש ביוזמתו. הכול כשר כדי לחסוך מן השופטים את כתיבת הכרעת הדין המבישה.
השנה נשבר הטקס הקבוע. נשיא בית המשפט העליון הודיע לאבו שחאדה שיש בהרכב רוב לפסילתו. ברוב נדיבותו וצביעותו הוא הציע שאבו שחאדה יפרוש ביוזמתו. הכול כשר כדי לחסוך מהשופטים את הכרעת הדין המבישה
אבו שחאדה פרש, וחילץ את בית המשפט מן הצורך לנמק את התקדים המתועב. מה השתנה? מה הביא את בג"ץ להצטרף לקואליציית איתמר בן גביר? המאמר שכתב אבו שחאדה באוקטובר 2023 הוא תירוץ דל. בימים האפלים ההם נכתבו ונאמרו כאן דברים איומים ממנו, מפי "גדולי האומה" כמו גם מפי מי שעתרו עכשיו לפסול אותו.
ההסבר נמצא במקום אחר, בכמה תהליכים ארוכים שהבשילו יחד. ההשתלטות של "היהודית" על "הדמוקרטית" התרחשה בהדרגה. חוק ההדחה מ-2016 איפשר לתשעים חברי כנסת להדיח ממנה נבחר ציבור.
שנתיים אחריו נחקק חוק הלאום, שקבע כי מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי לבדו, הוריד את הערבית ממעמד של שפה רשמית והגדיר בחוק את ערביי ישראל כאזרחים סוג ב'.
בית המשפט העליון דחה את העתירות נגד החוק והעניק לו את ההכשר. אחר כך מונו טרוריסטים, גנבים, גזענים, שרלטנים ובורים לשליחי ציבור והאוויר הציבורי זוהם לחלוטין. כל צעד כזה צמצם עוד את גבולות הדמוקרטיה, עד שהאזרח הערבי (ובמידה מסוימת גם ההומניסט היהודי הליברלי) הפך לאורח בבית של עצמו.
פסילת אבו שחאדה היא השלב האחרון (בינתיים) של המהלך הזה. בית המשפט שאישר את חוק העליונות היהודית ב-2018 ממשיך במסע ההרס ופוסל עכשיו את הלא יהודים. הנחותים מהיהודים.
בית המשפט העליון דחה את העתירות נגד חוק הלאום והעניק לו את ההכשר. טרוריסטים, גנבים, גזענים, שרלטנים ובורים נבחרו לשליחי ציבור והאוויר הציבורי זוהם לחלוטין. פסילת אבו שחאדה היא השלב האחרון – בינתיים
מאז 2023 בית המשפט העליון נלחם על מעמדו, ולעיתים על עצם קיומו. ההפיכה המשטרית ביקשה לשבור אותו, ושרים מכהנים מאיימים בגלוי שלא לכבד את פסיקותיו. עכשיו ברור מה עושה מצור כזה לשופטים. מפחיד אותם עד כדי אובדן צלם השופט שבהם.
נדמה שהשופטים בחרו להרכין את הראש ולחכות לימים טובים יותר. בינתיים הם מפייסים את הבריון הממשלתי במטבע הסתה שהוא מכיר ואוהב: הציבור הערבי ונבחריו. המשפט הישראלי, שבפרשת כפר קאסם הניף בגאון את הדגל השחור מעל פקודה בלתי חוקית בעליל, החליף אותו בדגל לבן כנוע ורופס.
ומעל הכול, הכיבוש. שישים שנה בנו ממשלות ישראל את משטר ההתעמרות שמעבר לקו הירוק, ובית המשפט העליון סיפק להן בנדיבות תעודות כשרות משפטיות.
בית המשפט דן בריחוק משפטי צונן בתפיסות קרקע ובמחסומים, בעושק, בגזל, בגירוש ובהתעמרות. כל עתירה נבחנה כפיקסל בודד, כשהשופטים עוצמים עיניים לרווחה כדי לא לראות את התמונה עצמה.
לאורך השנים טיפחו השופטים את אשליית הטוב שבשני העולמות: בשטחים שולט השיקול הביטחוני, ובישראל הלגיטימית מושלת האזרחות. בלשון פשוטה, ההתנחלויות למתנחלים, ועסקים פתוחים בשבת ומצעד גאווה לתל אביבים.
נדמה שהשופטים בחרו להרכין ראש. בינתיים הם מפייסים את הבריון הממשלתי במטבע הסתה שהוא מכיר ואוהב: הציבור הערבי ונבחריו. המשפט הישראלי החליף את הדגל השחור המתנוסס בדגל לבן כנוע ורופס
האשליה הזאת קרסה בשבוע שעבר. היחס שהיה במשך דורות מנת חלקם של הפלסטינים בשכם ובחברון מופנה עכשיו אל הבוחר הערבי בגליל ובנגב. נחשפה האמת העירומה: הם יותר נתינים ופחות אזרחים שווים.
זה לב הדברים: שגרת ניהול העוולות שבית המשפט איפשר בשטחים במשך שישים שנה, חלחלה פנימה. האזרחים הערבים ואנשי שמאל יהודים כמוני עדיין זכאים להצביע. אבל הזכות להיבחר תלויה בחסדי הרוב, שבית המשפט רצע לו את אוזנו.
אחרי ה-7 באוקטובר הפכה ישראל לקהילת טראומה. בעיתות כאלה תפקידו של בית משפט הוא ליצור מרחק בין האסון לבין ההכרעה ולשמור על קור רוח מול הדם הרותח. בפרשה הזאת המרחק נמחק, ובית המשפט הצטרף אל המתלהמים.
את הבקשה הגיש השר בן גביר, עבריין מורשע, שיוצג על ידי מי שהורשע ברצח. ועדת הבחירות קיבלה אותה ברוב של שלושים מול ארבעה, ויושב ראשה, שופט העליון נעם סולברג, מתנחל לא חוקי בעצמו, הצביע בעצמו בעד הפסילה.
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שהימין מציג כדמות הליברלית המאיימת מכולן, תמכה, ושופטי העליון השלימו את המהלך. כל אחד מאלה מצא הזדמנות להוכיח את הפטריוטיות שלו, והמחיר שולם בחירויות של מישהו אחר.
לפני כמאה שנה כתב ההוגה הצרפתי ז'וליין בנדה על "בגידת האינטלקטואלים", אנשי הרוח שהפקירו את הערכים האוניברסליים לטובת יצרי האומה. עכשיו הגיע תורם של שופטי ישראל. בגידת השופטים הישראלים היא הרגע שבו המוסד האחרון שנשא כאן את דגל השוויון בפני החוק הצטרף לאספסוף. מערכת משפט נבחנת במקום שבו המשפט והקונצנזוס נפרדים זה מזה. ההגנה על המיעוט מפני עריצות הרוב היא סיבת קיומה. השבוע היא נכשלה במבחן.
"בגידת האינטלקטואלים" נכתב על אנשי הרוח שהפקירו את הערכים האוניברסליים לטובת יצרי האומה. בגידת השופטים היא הרגע שבו המוסד האחרון בישראל שנשא את דגל השוויון בפני החוק הצטרף לאספסוף
זאת המדינה שלי עכשיו. נאשם בפלילים עומד בראשה, עבריינים שריה ומסיתים נציגיה. לאופוזיציה שלה אין פוזיציה. ושופטיה רמוסים. ב-1979, כשבית המשפט העליון הורה לפנות את אלון מורה, אמר מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים". ארבעים ושבע שנים אחר כך אין כבר שופטים בירושלים. מה שהיה פעם בית הדין הגבוה לצדק הוא היום ועדת הקבלה של הכנסת. את אבו שחאדה פסלתם, אותי איבדתם.
אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו