אדוה לוטן: למה צריך לחייב בלימודי ליבה?

ספטמבר	אוקטובר 2026
				1	2	3
4	5	6	7	8	9	10
11	12	13	14	15	16	17
18	19	20	21	22	23	24
25	26	27	28	29	30	31

בקצרה:

בשנת הלימודים התשפ"ד למדו 85% מהבנים החרדים בגילי חטיבת הביניים והתיכון ב"ישיבה קטנה", ללא לימודי ליבה.
בתשפ"ד קוזז התקציב של 6% ממוסדות הבנים החרדיים על אי-עמידה בחובת לימודי ליבה.
ב-2022 הרוויח גבר חרדי בממוצע כ-49% משכר גבר יהודי לא חרדי.
רק 18% מהגברים החרדים בני 18–24 למדו אנגלית.
בתרחיש שבו שילוב החרדים בכלכלה נשאר כמו היום, צפויה בעתיד פגיעה של כ-160 מיליארד שקל בתוצר (10% מהתוצר).

למדינה יש אחריות לספק חינוך ראוי לכל הילדים, והיא כוללת יותר מתקציב. המדינה אמורה לוודא שהילדים יקבלו חינוך ולאכוף את החובה הזאת על הורי התלמידים ובתי הספר שלהם. חינוך ראוי אמור לכלול לימוד בסיסי של מתמטיקה, אנגלית, מדעים, היסטוריה, גאוגרפיה, אזרחות וחינוך גופני. כלומר, כל מה שנכלל בתוכנית לימודי הליבה.

המבצר

תיעוד המלחמה שהכריזה ממשלת נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית

345

אירועים מתועדים

תיקים

19,469

מקורות מקושרים

לפרויקט המלא

בפועל, הבנים החרדים לומדים רק מעט מלימודי הליבה, אם בכלל. מהלכי חקיקה עקומים שהובילו ממשלות נתניהו יצרו מצב שהחוק אינו מחייב חלק מבתי הספר החרדיים ללמד לימודי ליבה; וגם במערכות חינוך חרדיות שנמצאות תחת פיקוח משרד החינוך והסטנדרט של לימודי הליבה אמור לחול עליהן, המדינה כמעט לא אוכפת אותו.

את התוצאה משלמים הילדים החרדים. היא נמדדת בידע, בכישורים, בשכר ובתעסוקה החסרים של הגברים החרדים הבוגרים. מחיר כבד נופל גם על החברה הישראלית כולה.

מה אחריות המדינה כלפי חינוך הילדים?

חינוך כללי הוא תנאי בסיסי לקיומן של חברה ומדינה מודרניות וחובת המדינה להעניק חינוך לכל ילד נחשבת כיום בעולם למוסכמה בסיסית. החינוך היסודי ניתן בחינם או כמעט בחינם בכל מדינות העולם, והוא חובה כמעט בכל העולם, למעט ארבע מדינות מתפתחות, שגם הן מתאמצות להנגיש ולעודד חינוך לכל הילדים.

חוק חינוך חובה בישראל, שנחקק ב-1949 מגדיר את מטרות החינוך וחובת המדינה בחוק, הן

"להקנות ידע ומיומנויות היסוד שיידרשו לתלמידים בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית… להבטיח שוויון הזדמנויות לכל ילד… להנחיל ערכי אהבת האדם, העם והארץ, הנאמנות למדינה, ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והכבוד לזכויות האדם ולערכים דמוקרטיים".

מורה חיילת מלמדת בכיתה א' בבית הספר שבמושב דובב, 1970. (צילום: צילום: משה מילנר, לע"מ)

תוכנית הליבה, המכונה גם תוכנית היסוד, היא תוכנית לימודים שמשרד החינוך קבע לכל בתי הספר. מטרת תוכנית הליבה היא הגדרת מכנה משותף לכל מוסדות החינוך, שנועד לגשר על פערים בחברה ולהבטיח לכידות חברתית.

החינוך בישראל מתחלק למערכות חינוך נפרדות ("זרמים") שהוקמו עוד לפני הקמת המדינה. ב-1953 עבר בכנסת חוק החינוך הממלכתי שנועד לבטל את שיטת הזרמים. בפועל בוטל רק זרם אחד – "זרם העובדים", שמוזג בחינוך הממלכתי.

בתי הספר הממלכתיים-דתיים, החרדיים ובתי הספר הערביים של הכנסיות המשיכו להתנהל באופן אוטונומי; אליהם נוספו אחר כך בתי הספר האנתרופוסופיים והדמוקרטיים. אבל כל בתי הספר נמצאים תחת פיקוח הדוק של משרד החינוך ומלמדים לימודי ליבה – פרט לרשתות החינוך החרדיות.

רשתות החינוך החרדיות מקבלות הכרה ותמיכה תקציבית לפי החוק, אך חלקן אינן נמצאות בפיקוח כלל ("חינוך עצמאי") וחלקן תחת פיקוח לקוי ורופף. וברובן הגדול הבנים כמעט שאינם לומדים לימודי ליבה, ומגיל 13 הם לא לומדים ליבה בכלל.

פרופ' אמנון רובינשטיין ב-2013 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

לאורך השנים הוגשו מספר עתירות לבג"ץ נגד המדיניות הזו. המפורסמת בהן היא העתירה שהגישה קבוצת עותרים בהנהגת שר החינוך לשעבר, פרופסור אמנון רובינשטיין, נגד הכנסת.

העתירה ביקשה לבטל את הפטור של ה"ישיבות הקטנות" (המקבילות לחטיבות ביניים) מלימודי ליבה. העתירה נדחתה משום שנקבע כי החוק אינו פוגע בזכויות חוקתיות באופן המצדיק את ביטולו, וכי יש לכבד את האוטונומיה החינוכית והתרבותית של המגזר החרדי לשמר את אורח חייו.

שופטי המיעוט סברו שמניעת לימודי ליבה פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות לחופש עיסוק, לאוטונומיה אישית וליכולת להשתלב בשוק העבודה. השופטת עדנה ארבל, שהייתה במיעוט, ראתה בחוק שלילה של ידע בסיסי שילדים צריכים כדי לבחור את דרכם ולממש אוטונומיה אישית.

ב-2013 נחקק חוק שהתנה מתן תקציבים ממשלתיים לבתי הספר (כלומר, את קיומם) בלימודי ליבה, בדומה לחוקים הקיימים במדינות אחרות. מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד הצטרפה לקואליציה ולממשלה בראשות בנימין נתניהו, וזה היה התנאי של לפיד להצטרפות. ב-2015 יש עתיד עזבה את הקואליציה וב-2016 החוק בוטל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, היושב ליד ח"כ יצחק גולדקנופף, במהלך ההצבעה בקריאה ראשונה על חוק יסוד לימוד תורה במליאת הכנסת, 1 ביולי 2026 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

עם זאת, החוק החדש כן הטיל חובת לימודי ליבה על חלק מרשתות החינוך החרדיות – אלה שמקבלות תקציב ממלכתי מלא, ובראשן רשתות החינוך הקשורות לש"ס ("אל המעיין") וליהדות התורה ("החינוך העצמאי"). לצידן, נותרו עשרות רשתות קטנות של תלמודי תורה ("מוסדות הפטור") שהחוק מחייב אותן בלימודי ליבה רק עד גיל 13, וגם זה בהיקף מוגבל.

כך או כך, גם במוסדות החינוך העל-יסודיים החייבים בלימודי ליבה הפיקוח רופף ולימודי הליבה דלים וחסרים. זאת, למעט רשת החינוך הממלכתית-חרדית שבה יש לימודי ליבה מלאים.

האם המדינה צריכה לתת עצמאות למוסדות חינוך חרדיים?

קיים מתח בין חובת המדינה להבטיח חינוך סדיר, מלא וראוי לכל ילד לבין הזכות של ההורים והקהילה לאוטונומיה בחינוך הילדים.

הרבנים ואנשי החינוך החרדים, ותומכיהם, רואים בדרישת ליבה "כפייה פטרנליסטית" שפוגעת כביכול באוטונומיה החינוכית. אבל לימודי ליבה אינם פוגעים באוטונומיה החינוכית – עובדה היא שרשתות חינוך אוטונומיות אחרות, כולל החינוך החרדי-ממלכתי, מלמדות אותם. אדרבה – היעדר לימודי ליבה פוגע בזכות הבסיסית של הילד לקבל כלים לבחור את דרכו כשיגדל.

תלמידים בתלמוד התורה תורת שלום בבית שמש, 28 באוגוסט 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בעתירה לבג"ץ של אנשי החינוך בהובלת רובינשטיין נגד הכנסת בבקשה להורות על חיוב ליבה, השתתפו גם בוגרי ישיבות קטנות ומוסדות חרדיים שלא למדו בהם ליבה. הם טענו שהיעדר לימודי ליבה פגע בזכות שלהם (התלמידים) לחינוך, באוטונומיה שלהם ובזכותם לקבל מיומנויות בסיס לחיים עצמאיים ולתעסוקה. עוד טענו לפגיעה בתחושת ההשתייכות החברתית. הם ביקשו להעניק לכל ילד בישראל כלים להתמודד עם חייו העצמאיים.

בתגובה לעתירה טענה הכנסת שאין בהיעדר לימודי ליבה פגיעה בזכויות חוקתיות: לשיטתה, לא הוכרע אם הזכות לחינוך נכללת בכבוד האדם, וגם אם כן, מדובר רק בגרעין הבסיסי שלה, שאותו התלמידים מקבלים בחינוך היסודי, שבו החוק אינו פוטר מליבה. עוד טענה הכנסת שהעתירה היא פטרנליסטית ושהחוק נועד להכיר באוטונומיה התרבותית-חינוכית של הקבוצה החרדית.

משרד החינוך טען שלהורי הבנים החרדים יש בחירה בין מסגרות חינוך, ובהן מסגרות עם לימודי ליבה, ושהוא מעדיף דיאלוג ואוטונומיה קהילתית על פני צעד חד של כפייה. איגוד מנהלי הישיבות טען ש"הלימוד בישיבה מצייד את הלומדים בכלים להשתלבות תעסוקתית" – טענה שאינה עומדת במבחן העובדות.

שופטי בג"ץ נדרשו להכריע בשאלה, האם היעדר ליבה, כלומר – פגיעה בזכות היסוד לחינוך – מהווה פגיעה בערכים החוקתיים המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שטענו העותרים. שופטי הרוב קבעו שלא.

תלמוד תורה שנוסד על ידי הרב שמואל שטרן בירושלים, 9 באוגוסט 2021 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אבל בלי קשר לשאלות העולות מהפסיקה, הבעיה היא בחוק עצמו, שאינו מחייב לימודי ליבה לכול, וגם באכיפה של החוק על המוסדות שכן חייבים ללמד ליבה.

כשמדובר על אוטונומיה, יש לזכור שהציבור החרדי אינו אחיד. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2021, בקרב 564 חרדים, תמכו 34% בכך שהבנים ילמדו אנגלית בבית הספר, ו-57% התנגדו.

מהי תוכנית הליבה והאם היא זהה בכל זרמי החינוך?

המדינה נמנעה במשך שנים מלהגדיר מהי בדיוק הליבה. חוק חינוך ממלכתי קבע ב-1953 שהשר יקבע תוכנית יסוד לכל מוסד רשמי. תקנות מאותה שנה דרשו ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר, מוסדות חרדיים) ללמד בבתי ספר יסודיים 75% ממנה. אבל לגבי המוסדות האלה לא נקבעה תוכנית כזו במשך עשרות שנים.

רק לאחר סדרת עתירות לבג"ץ הגדיר משרד החינוך תוכנית ליבה. ב-2004 קבע בג"ץ שאין להזרים כספים למוסדות שלא מקיימים את התנאים שבחוק. גם אחרי שהוגדרה הליבה, היא נקבעה באופן שונה למוסדות חרדיים ולמוסדות ממלכתיים.

תלמידי ישיבה לומדים בישיבת חברון בירושלים. 28 באוגוסט 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

את היקף הליבה בחינוך היסודי החרדי קבע משרד החינוך בחוזר מנכ"ל רק ב-2011. הקביעה מחייבת בין 55% ל-100% מתוכנית הליבה הממלכתית, לפי סוג המוסד החרדי: 100% ברשתות החינוך החרדיות הגדולות (העצמאית ו"מעיין החינוך התורני"), 75% במוכש"ר ו-55% במוסדות פטור.

לגבי העל-יסודי, נקבע, למשל, כי בכיתות ז'–ח' בבית ספר ממלכתי יש ללמד תשע שעות שבועיות במדעים; מוסד חרדי שמחויב בליבה נדרש ללמד ארבע שעות שבועיות במדעים; מוסד חרדי מוכש"ר ופטור אינו חייב ללמד ליבה בכיתות הללו בכלל.

הישיבות הקטנות – שבהן לומד רוב מוחלט של הבנים החרדים מגיל 13 – מוגדרות כ"מוסדות תרבותיים ייחודיים" ואינן מחויבות בליבה כלל.

היקף לימודי הליבה משתנה בחברה החרדית בין בנות ובנים. לפי המכון לדמוקרטיה, בשנת הלימודים תשפ"ד (2023/24) למדו כ-86% מהבנות החרדיות ברשתות חינוך המחויבות ב-100% ליבה. לימודי הבנות דומים במידה רבה ללימודים בבתי ספר שאינם חרדיים, אף כי יש פערים גדולים ברמת ההוראה בין קבוצות חברתיות.

נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)

גם בתיכון לומדות הבנות בסמינרים, שבהם נלמדים מקצועות חול לצד קודש. בחלק מהסמינרים ניגשות התלמידות לבחינות בגרות.

ואילו רוב הבנים לומדים ליבה מצומצמת, ורק עד כיתה ח'. ביסודי, היקף הליבה תלוי בסוג המוסד: בתשפ"ד למדו 44% מהבנים במוסדות פטור, שמחויבים רק ב-55% מהליבה, וכ-42% ברשתות שמחויבות ב-100%.

מחקר של המכון מצא שהיקף הלימודים קטן במיוחד באנגלית ובמדעים בכיתות ז'–ח'. לפי המחקר, אחרי כיתה ח' עוברים 85% מהבנים לישיבה קטנה, שבה אין כלל לימודי חול ויש פטור מלא מליבה. זאת, אף שכ-60% מתקציב הישיבות הקטנות מגיע מתקציב המדינה.

האם המדינה אוכפת את לימודי הליבה בחינוך החרדי?

לפי דוח מבקר המדינה משנת 2020, הבקרות בבתי הספר היסודיים החרדיים החלו רק ב-2019 והן חלקיות ומוגבלות. המפקחים מסתמכים על דיווחי המוסדות על מערכת השעות, ולא על מדידה של מה שנלמד בפועל בכיתות.

שוטרים ומפגינים, שלקחו חלק במחאה שנערכה בעקבות מאמצי הרשויות לגייס חרדים לצה"ל, בירושלים, 30 באוקטובר 2025 (צילום: Fadel SENNA / AFP)

בדיקת הליבה נעשית לפי אשכולות ולא לפי מקצוע, כך שבית ספר נחשב כעומד בתוכנית הליבה גם כשמקצוע מסוים בה כמעט לא נלמד בו. כלומר, המדינה לא מודדת בעצמה מה לומדים התלמידים ולא מפקחת על כך בשטח, ולכן קשה לדעת אם הסטנדרט שקבעה מתקיים.

גם מדידה כמעט שאין. מבחני המיצ"ב, שמודדים הישגים בבתי הספר, מתקיימים בחינוך החרדי רק בכיתה ה', בעברית ובמתמטיקה, ורק בחלק מבתי הספר. לפי מבקר המדינה, החינוך העצמאי ומוסדות הפטור, שמלמדים 66% מתלמידי היסודי החרדי, מתנגדים להשתתף בהם. המדינה מסרה לבג"ץ שאף תלמיד בחינוך העצמאי לא נבחן במיצ"ב.

הכלי העיקרי שהמדינה יכולה להפעיל לאכיפת לימודי תוכנית הליבה הוא קיזוז (קיצוץ) תקציבים. לפי המכון לדמוקרטיה, למרות שיש אינדיקציות רבות לכך ששיעור ניכר ממוסדות החינוך לבנים בחינוך החרדי אינם מלמדים לימודי ליבה כנדרש, בפועל, המדיניות של משרד החינוך היא למעט מאוד בהפעלת קיזוזים.

בתשפ"ד בוצע קיזוז בכ-6% מכלל מוסדות הבנים החרדיים ובכ-15% ממוסדות הרשתות. לפי המכון, במוסדות הפטור והמוכש"ר, שבהם לומדים כמחצית מהבנים בחינוך החרדי היסודי, משרד החינוך אינו אוכף כלל את חובת לימודי הליבה.

ילדים חרדים חוזרים הביתה בירושלים מתלמוד תורה, ב-18 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה הנזק לילדים בוגרי החינוך החרדי מהיעדר ליבה?

חינוך ללא תוכנית הליבה יוצר פער עצום בכישורים, בשכר ובתעסוקה, ומשפיע על היכולת של תלמידים בחינוך החרדי להשתלב בחברה בישראל.

כישורים. בסקר המיומנויות הבין-לאומי PIAAC, שנערך ב-2022–2023, קיבלו החרדים ציון של 246 באוריינות מתמטית, לעומת 258 אצל יהודים שאינם חרדים. הפער קיים רק בקרב גברים ועומד על 21 נקודות, ובקרב נשים חרדיות לא נמצא הבדל בחשבון לעומת נשים יהודיות שאינן חרדיות. בסקר הקודם לא נמצא פער בין החרדים ליהודים שאינם חרדים.

בסקר של המכון לדמוקרטיה מדצמבר 2021 אמרו 54% מהגברים החרדים בני 45 ומעלה שלמדו אנגלית בבית הספר; בקרב בני 35-44, רק 40% למדו אנגלית; רק 20% מבני 25–34 למדו אנגלית; ורק 18% מבני 18–24.

תעסוקה ושכר. לפי שנתון החברה החרדית של המכון, רק 53% מהגברים החרדים היו מועסקים ב-2025.

ב-2022 הגברים החרדים ם עבדו 36.5 שעות בשבוע בממוצע, לעומת 45 שעות אצל גברים יהודים שאינם חרדים. שכרם הממוצע היה 9,929 שקל – כ-49% משכר גבר יהודי לא חרדי. שכר האישה החרדית היה כ-67% משכר אישה יהודית לא חרדית. לפי המכון, רק 16% מהתלמידים החרדים זכאים לתעודת בגרות, לעומת 85% בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

עוברים ושבים בבני ברק, 2 במרץ 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

השכלה. רק 4% מהגברים החרדים בני 25–49 הם בעלי תואר אקדמי כלשהו, לפי דוח מצב החברה החרדית 2024 של המכון החרדי למחקרי מדיניות. לפי מבקר המדינה, בקרב גברים חרדים שהחלו ללמוד ב-2017 השלימו תואר ראשון (עד שנתיים מהזמן התקני) כמעט 70%, לעומת 77% בקרב גברים שאינם חרדים.

לתואר יש תשואה: לפי מרכז טאוב מ-2013, שיעור התעסוקה של גברים חרדים בני 25–64 עם תואר היה 71%, לעומת כשליש בקרב מי שאין להם תואר. אבל לפי דוח מצב החברה החרדית 2024, שכרם הממוצע של גברים חרדים בעלי תואר עלה בעשור האחרון בכ-4% בלבד, לעומת כ-38% אצל גברים יהודים שאינם חרדים בעלי תואר.

החברה משלמת על הפער הזה מחיר כלכלי כבד. לפי המכון לדמוקרטיה, אם רמת השילוב של החרדים בכלכלה תישאר כמו היום, הפגיעה בתוצר תגיע לכ-10%, כ-160 מיליארד שקל בשנה, עד 2050.

אבל את המחיר משלמים קודם כל הילדים החרדים עצמם, שמסיימים את לימודיהם כשהם בפער גדול מבחינת המיומנויות והידע הנדרשים כדי שתהיה להם יכולת להמשיך להשכלה גבוהה ולפרנס את עצמם בהצלחה.

אלפי חסידי גור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי שליד כפר יונה במחאה על מעצר עריקים. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

האם היעדר לימודי ליבה משפיע על יחס החרדים למדינה?

לפי מחקר של לי כהנר מ-2018, 61% מתלמידי הישיבות הלומדים ב"משרה מלאה" אינם מרגישים חלק מהמדינה, לעומת 45% מהחרדים שעובדים. החוקר אסף מלחי המצטט אותה מסביר שרוב החרדים מעדיפים לשמור על אופייה המבודד של הקהילה ולא להשתלב בזרם המרכזי, והזהות הדתית והיהודית דומיננטית מאוד אצלם.

לפי סקר של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית מ-2023, 44% מהחרדים סבורים שהחברה החרדית צריכה להמשיך בהתנהלות הנוכחית ו-14% תומכים בהפרדה רבה עוד יותר מהחברה הכללית, לעומת 32% שתמכו בהגברת המעורבות בחברה הישראלית. 73% אמרו שתחושת הגורל המשותף שלהם עם החברה הישראלית התחזקה בגלל המלחמה.

קבוצת עבודה במסגרת כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך ב-2022, בהובלת אתי בינדר, המפקחת הכוללת במחוז החרדי במשרד החינוך, בחנה את נושא החינוך האזרחי בחינוך החרדי. החינוך האזרחי עוסק בהכרה במעגלי השייכות השונים של הפרט ובחיבור בין זהות אישית (לאומית, דתית, תרבותית) לזהות אוניברסלית, המושתתת על פלורליזם וסובלנות כלפי זהויות שונות.

חינוך אזרחי כולל חינוך לדמוקרטיה והקניית מיומנויות שמאפשרות לחיות במרחב משותף במסגרת מדינה דמוקרטית.

אילוסטרציה: תלמידי תיכון עושים מבחן בגרות בבית ספר בתל אביב (צילום: אבשלום ששוני/פלא/ש90)

הכוונה אינה רק למקצוע האזרחות, שהוא חלק מתוכנית הליבה בחטיבת הביניים ובתיכון ונלמד בחלק מהמוסדות החרדיים בצורה מותאמת. חינוך אזרחי הוא מכלול של תכנים, ערכים ומיומנויות שאינם נלמדים במסגרת מקצוע אחד מוגדר, אלא משולבים בחינוך החברתי-ערכי בבתי הספר ובמקצועות הלימוד מתחום מדעי הרוח והחברה.

קבוצת העבודה תיארה שלושה חסמים להטמעת חינוך אזרחי בחינוך החרדי: חסם חברתי שמתבטא בפערים בין חלקי החברה, שתורמים לחוסר היכרות, לדעות קדומות ולהדרה; חסם ערכי, כיוון שערכי השוויון והדמוקרטיה אינם בבסיס העקרונות של החברה החרדית; וחסם ארגוני הנובע מקיום שתי מערכות חינוך מקבילות ללא קשר ביניהן.

הפיקוח הרופף שמקיים משרד החינוך על מה שנלמד במוסדות החרדיים מעלה סימני שאלה רבים לגבי החינוך האזרחי שמתקיים בפועל במוסדות אלו. הפער ביחס לחינוך האזרחי במוסדות החרדיים לעומת המוסדות הממלכתיים משפיע גם הוא על השתלבותם של בוגרי ובוגרות החינוך החרדי כחלק מהחברה האזרחית בישראל.

שאלות העולות מן הנושא

האם המדינה אוכפת את לימודי הליבה בבתי ספר חרדיים?

כמעט לא, גם במוסדות שהחוק כן מחייב ללמד ליבה. בתשפ"ד בוצע קיזוז בכ-6% מכלל מוסדות הבנים החרדיים, ואין כמעט פיקוח על מוסדות פטור ומוכש"ר.

תלמידי ישיבה. אילוסטרציה (המצולמים לא קשורים למאמר) (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כמה מהבנים החרדים לומדים ליבה בחטיבת הביניים ובתיכון?

מעט מאוד. 85% מהבנים בגילי העל-יסודי למדו בתשפ"ד בישיבות קטנות שבהן לא מלמדים ליבה. הישיבה הקטנה פטורה מליבה מכוח חוק משנת 2008.

האם הבנות החרדיות נפגעות פחות מהיעדר ליבה?

כן, לפי נתוני השכר. שכר אישה חרדית היה כ-67% משכר אישה לא חרדית בנתוני 2022, לעומת כ-49% אצל גברים.

מה המחיר הכלכלי של היעדר לימודי ליבה אצל החרדים לחברה כולה?

לפי המכון לדמוקרטיה, אם השילוב של החרדים בכלכלה יישאר כמו היום, הפגיעה בתוצר תגיע לכ-160 מיליארד שקל בשנה עד 2050, שהם כ-10% מהתוצר.

מקורות

אדוה לוטן היא יועצת אסטרטגיה וארכיטקטורה עסקית במקצועה, מתמחה באדפטציה של ארגונים לעידן הדיגיטלי, מרצה ומנחה. בעבר מנכ"לית ויו"ר עמותת "מדעת – למען בריאות מושכלת", העוסקת בקידום קבלת החלטות בריאותיות על בסיס מידע אמין

תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו

היעדר ליבה פוגע בילדים החרדים

המדינה מממנת חינוך חרדי בלא לימודי ליבה ● 85% מהבנים החרדים בגיל העל-יסודי לומדים בישיבה קטנה ללא שעה אחת של מתמטיקה, אנגלית, מדע ואזרחות