כתב תביעת לשון הרע שהגיש ראש שב"כ לשעבר רונן בר חושף בפני הציבור הישראלי את עומק התהום שנפערה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין צמרת מערכת הביטחון עוד לפני פרוץ המלחמה. מן הדברים מצטיירת תמונה קשה של חוסר אמון עמוק, עוינות ונתק בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני.
מדובר בעדות מטרידה על מנהיג הפועל מתוך חשדנות ופרנויה, מתבצר בעמדותיו ומסרב להקשיב להערכותיהם המקצועיות של האנשים המופקדים על ביטחון המדינה.
היחסים העכורים, שהחלו עם חזרתו של נתניהו לשלטון בדצמבר 2022, לא הוגבלו לרמטכ"ל ולראש שב"כ. גם שר הביטחון דאז יואב גלנט מצא את עצמו בעימות מתמשך עם ראש הממשלה. וכפי ששמענו לפני ימים אחדים, אפילו המזכיר הצבאי הצמוד לנתניהו לא זכה לאמונו.
כתב התביעה אינו מחדש הרבה מבחינה עובדתית, אך כשהדברים נקראים ברצף, נחשפת תמונה מזעזעת של מנהיג שאוטם את אוזניו בפני אזהרות ואינו מעוניין לשמוע את מה שלא נוח לו
כתב התביעה אינו מחדש הרבה מבחינה עובדתית, אך כשהדברים נקראים ברצף, נחשפת תמונה מזעזעת של מנהיג שאוטם את אוזניו בפני אזהרות ואינו מעוניין לשמוע את מה שלא נוח לו. נתניהו ממשיך לטעון, גם שנים לאחר מכן, שלא הזהירו אותו ושלא ידע על האיום המתקרב לישראל. אלא שקשה לטעון שלא הוזהר, כשסירב בעקביות להקשיב לאזהרות.
בתוך המציאות הרעילה הזאת, שבה ראש שב"כ נאלץ לחזר על הפתחים באמצעות מקורבו של נתניהו, יעקב ברדוגו (כפי שנחשף אתמול ב"חדשות 12"), וכשצמרת מערכת הביטחון כולה מתבוססת בביצה של חשדנות ועוינות, ספגה ישראל את המתקפה האכזרית והקשה בתולדותיה.
נתניהו רצה אולי שראשי מערכת הביטחון יתיישרו עם כל עמדותיו, ואולי אף יגבו אותו בנושא ההפיכה המשטרית. הוא העדיף שלא יתריעו מפני השבר המעמיק בחברה הישראלית, ואולי גם שיעצמו עיניים לנוכח ההפגנות ברחובות.
ייתכן שנתניהו ציפה מהרמטכ"ל הרצי הלוי להפעיל יד ברזל נגד אנשי המילואים שאיימו להפסיק להתנדב. אלא שהרמטכ"ל חשש כי התמודדות נוקשה מדי עם אותם קצינים וחיילי מילואים תכפיל ואף תשלש את מספר המסרבים להתנדב.
ומה עשה נתניהו לנוכח כל אלה? הוא המשיך להאשים את בכירי צה"ל ושירותי הביטחון, במקום לנסות להתמודד עם המשבר הפוליטי, החברתי והצבאי שהלך והחריף והתפשט לכל חלקי החברה הישראלית. גם את זה הוא לא ראה, ונדרשה לו התרעה ממוקדת?
אילו הפעיל שיקול דעת בסיסי, במקום לחפש ללא הרף על מי להטיל את האחריות, אילו הצליח לרגע להרים את הראש מהעיסוק האובססיבי בעצמו ובעתידו הפוליטי, ייתכן שהיה מסוגל לבלום את המשבר
אילו הפעיל שיקול דעת בסיסי, במקום לחפש ללא הרף על מי להטיל את האחריות, אילו הצליח לרגע להרים את הראש מהעיסוק האובססיבי בעצמו ובעתידו הפוליטי, ייתכן שהיה מסוגל לבלום את המשבר, או לכל הפחות להתעמק בהתרעות שהונחו בפניו. אבל נתניהו נותר בשלו. "אני חושב שיש הפרזה בזה", אמר כשנשאל במפורש על האיומים שעליהם התריעה מערכת הביטחון.
וכך פרצה המלחמה, כשהנהגת המדינה ומערכת הביטחון מסוכסכות ומפולגות, וראש הממשלה אינו נותן אמון בבכירי המערכת.
הציבור הישראלי שלח את בניו ובנותיו להילחם בקרבות, בעוד נתניהו המשיך, כבר בראשית המלחמה, לתקוף את המפקדים המופקדים על ניהול הלחימה, על חיי החטופים ועל שלומם של החיילים ברצועת עזה.
קשה לשכוח את הציוץ הלילי שפרסם נתניהו כבר ב־29 באוקטובר 2023 נגד צמרת הצבא ושב"כ. כעבור שעות אחדות, בעקבות הסערה שעורר, מחק את הציוץ. אבל גם לנוכח אויב אכזר בחר נתניהו לתקוף את מפקדי כוחות הביטחון. עם משבר אמון כה חריף, פלא שלא הושג "הניצחון המוחלט" (או ניצחון בכלל?).
לאורך המלחמה נמשכה העוינות של נתניהו כלפי ראשי מערכת הביטחון. במקום לשקם את האמון ולשדר לציבור מסר של אחריות ואחדות בשעת חירום, הוא המשיך להטיח האשמות ולהעמיק את הקרע.
ההתכתשויות הגיעו לשיאן בהודעות הפיטורים המכוערות: תחילה של שר הביטחון יואב גלנט, ב־5 בנובמבר 2024, בדיוק ביום הבחירות לנשיאות ארה"ב (אולי כדי שהפיטורים החריגים לא יזכו לתשומת לב רבה), ובהמשך של ראש שב"כ בר, במרץ 2025.
את כתב התביעה של בר נגד נתניהו ראוי לקרוא גם ככתב אישום ציבורי על מערכת היחסים ההרסנית בצמרת המדינה. מכל שורה ופסקה בכתב התביעה עולה זעקה
את כתב התביעה של בר נגד נתניהו ראוי לקרוא גם ככתב אישום ציבורי על מערכת היחסים ההרסנית בצמרת המדינה. מכל שורה ופסקה בכתב התביעה עולה זעקה. ראש ממשלה שאינו נותן אמון בחומר המודיעיני הגולמי, שאינו סומך על הבכירים המקיפים אותו ומשוכנע שכולם עשו יד אחת כדי לפגוע בו פוליטית.
אולי במקום להעמיק בביוגרפיות של וינסטון צ'רצ'יל, כדאי לנתניהו לקחת לידיו את המחזה "מקבת" של שייקספיר, על שליט שנסחף על ידי שאפתנות עיוורת וחושד בסובבים אותו, עד שבסופו של דבר לא נותר לו אפילו אדם אחד שעליו הוא יכול לסמוך, משום שהוא עצמו אינו נותן אמון באיש.
התביעה של בר הוגשה בעקבות דברים שפרסם נתניהו ב־28 בספטמבר 2026, ובהם הכפיש את בר בחריפות.
נתניהו האשים את בר ב"פשעים" וטען כי אף שבר קיים שיחות טלפון רבות בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר, החליט "שלא להתקשר ולעדכן את ראש הממשלה, לא להתריע לכיתות הכוננות ולכוחות צה"ל בשטח, לא לפנות את מסיבת הנובה, ורק לשלוח צוות טקילה מצומצם (מה שמוכיח שהוא ידע על סכנה אמיתית)".
כלומר, לפי נתניהו, בר ידע על הסכנה ובחר במכוון שלא להזהיר. כמובן, לבר אין קשר להעברת התרעות לכיתות הכוננות, למתן הנחיות לכוחות צה"ל בשטח או לפינוי מסיבה אזרחית. לא מדובר רק בהטלת אחריות למחדל, אלא בייחוס החלטה מודעת להפקיר אזרחים וחיילים לגורלם.
הקונספירציות הגלומות בדבריו של נתניהו מתחברות בקו ישיר להאשמותיה המופרכות של רעייתו שרה נגד יאיר גולן, אחד האנשים שיצאו לשטח ב־7 באוקטובר כדי לחלץ אזרחים
הקונספירציות הגלומות בדבריו של נתניהו מתחברות בקו ישיר להאשמותיה המופרכות של רעייתו, שרה נתניהו, נגד יאיר גולן, אחד האנשים שיצאו לשטח ב־7 באוקטובר כדי לחלץ אזרחים. שרה נתניהו טענה כי גולן היה "מלובש" מראש, כרמז לכך שידע על המתקפה העומדת להתרחש.
הקונספירציות שמפיצים בני הזוג נתניהו אינן מנותקות מהחשדנות העמוקה שאפיינה את יחסיו של ראש הממשלה עם בכירי מערכת הביטחון עוד לפני המלחמה. אותו דפוס בדיוק שב ועלה השבוע בריאיון של נתניהו לתוכנית "הפטריוטים" ב"ערוץ 14".
נתניהו טוען שמסתירים ממנו מידע במכוון, הפעם בנוגע לזהותו של מי שנפגש לכאורה עם שר המודיעין המצרי, שעל פי הטענה מטוסו נחת בישראל ימים אחדים לפני 7 באוקטובר.
"רוצה לראות את הדיפ סטייט שלנו? אני שואל אותם. ריבונו של עולם. אני ראש ממשלת ישראל. היה פה שר מודיעין של מצרים. בילה פה 59 דקות על הקרקע. אני רוצה לדעת עם מי הוא נפגש. אני לא יודע. אני פונה שוב לגורמי הביטחון, האכיפה. כל הגורמים. יש מצלמות. יש תיעוד. אני רוצה לדעת עם מי הוא נפגש. אני רוצה לדעת את האמת. כי מישהו שנפגש איתו ומנסה לטפול את זה עליי".
נתניהו, כראש ממשלת ישראל, יכול היה לברר את הפרטים באמצעות גורמים מוסמכים. במקום זאת, הוא בחר להציג את הפרשה כעוד ראיה לקיומם של כוחות נסתרים הפועלים נגדו ומנסים להפליל אותו
אתמול פורסם ב"כאן 11" כי המטוס המדובר כלל לא היה של שר המודיעין המצרי, אלא של שני אנשי עסקים מצרים. עד לרגע זה לא ברור איזה מהפרסומים נכון, אך יום קודם לכן טען נתניהו כי שר המודיעין המצרי היה על המטוס.
נתניהו, כראש ממשלת ישראל, יכול היה לברר את הפרטים באמצעות גורמים מוסמכים. במקום זאת, הוא בחר להציג את הפרשה כעוד ראיה לקיומם של כוחות נסתרים הפועלים נגדו ומנסים להפליל אותו.
מה יקרה אם אחרי הבחירות הקרובות יאבד נתניהו אמון גם ברמטכ"ל אייל זמיר, בראש המוסד רומן גופמן ובראש שב"כ דוד זיני? כבר ראינו אותו בעבר מפנה עורף לבכירים שמינה בעצמו (רוני אלשיך, אביחי מנדלבליט ואחרים).
מה יקרה אם ראשי מערכת הביטחון הנוכחיים ימסרו לו הערכות שלא יישאו חן בעיניו? לפרנויה אין סוף. האם גם אותם יאשים בהסתרת מידע, בקנוניה או בניסיון להפילו?




תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו