מערכות בחירות בישראל מתנהלות בדרך כלל סביב אותה שאלה: איך נחלק את הכסף שכבר קיים. כמה יופנה לביטחון, לחינוך, לדיור ולתשתיות, אילו מיסים יעלו ואיפה אפשר יהיה לקצץ. אבל לממשלה הבאה תהיה שאלה כלכלית חשובה לא פחות: מאיפה יגיע מנוע הצמיחה הבא של ישראל?
בעולם מתחילה להיבנות עכשיו אחת מתעשיות התשתית הגדולות של העשור הקרוב. היא אינה נמל, כביש או שדה נפט. היא כוח מחשוב. בתחילת אוקטובר פורסם כי אמזון בוחנת מבנה מימון שבמסגרתו שבבי Nvidia בשווי של כ־8 מיליארד דולר יוחזקו באמצעות חברה ייעודית. משקיעים יממנו את הנכסים, ואמזון תמשיך להשתמש בהם באמצעות הסכם חכירה.
המהלך נשמע פיננסי, אבל הוא מספר סיפור גדול בהרבה. וול סטריט מתחילה להתייחס לכוח מחשוב כפי שהיא מתייחסת למטוסים, לנדל"ן ולתחנות כוח: כנכס שמייצר תזרים ולכן אפשר לממן, להשכיר ולשעבד אותו.
בעולם מתחילה להיבנות אחת מתעשיות התשתית הגדולות של העשור הבא. היא אינה נמל, כביש או שדה נפט. היא כוח מחשוב. וול סטריט מתחילה להתייחס לכוח מחשוב כפי שהיא מתייחסת למטוסים, נדל"ן ותחנות כוח
אמזון אינה לבד. עסקאות של עשרות מיליארדי דולרים נבנות סביב תשתיות AI. Nvidia עצמה חברה ל־BlackRock, ל־Apollo, ל־Blackstone, ל־Brookfield, ל־Goldman Sachs ול־KKR בפלטפורמות שנועדו לגייס יותר מ־500 מיליארד דולר של הון לתשתיות. מורגן סטנלי העריך כי עד 2028 התעשייה עשויה להזדקק לכ־1.5 טריליון דולר למימון תשתיות.
אלה כבר לא מספרים של תעשיית תוכנה. אלה מספרים של תעשיית אנרגיה.
מאחורי הענן יש מפעל
במשך שנים התרגלנו לחשוב על הכלכלה הדיגיטלית כעל משהו כמעט חסר משקל: תוכנה, ענן, אלגוריתמים ומידע. ה־AI מחזיר אותנו לעולם הפיזי. מאחורי כל מודל נמצאים אלפי שבבים. מאחורי השבבים נמצאים דאטה־סנטרים. מאחוריהם נמצאים חשמל, קרקע, מערכות קירור, מים, רשתות תקשורת והון. וככל שהביקוש ל־AI גדל, כוח המחשוב עצמו הופך לסחורה.
תחנת כוח מוכרת מגה־ואט. דאטה־סנטר מוכר שעות חישוב. אם ניתן לחתום על חוזים ארוכי טווח לרכישת כוח מחשוב, אפשר לממן את התשתית כנגד ההכנסות העתידיות שלה. זו הסיבה ש־Nvidia כבר מדברת על AI compute כעל קטגוריית נכסים שניתן להשקיע בה. וכאן נמצאת השאלה עבור ישראל.
אנחנו עדיין חושבים כמו לקוחות
הדיון הישראלי מתמקד בעיקר בשאלה כמה GPUs (שבבים המשמשים כוח מחשוב – המשאב הפיזי והתשתיתי שיוצר את היכולת להפעיל מערכות ובינה מלאכותית, ממש כפי שדאטה־סנטר מייצר "שעות חישוב") המדינה צריכה לרכוש וכיצד להבטיח שלחברות, לאקדמיה ולמערכת הביטחון תהיה גישה לכוח מחשוב. זו שאלה חשובה, אבל היא מתחילה מאותה הנחה: ישראל תהיה צרכנית של המשאב החדש. הממשלה הבאה צריכה לשאול שאלה אחרת: האם ישראל יכולה להפוך גם ליצרנית שלו?
לישראל יש תעשיית שבבים, חברות AI, הון אנושי, מערכת פיננסית מתקדמת ומאגרי גז טבעי. היא נמצאת גם במרחב שבו מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית מחזיקות בשניים מהמשאבים החשובים ביותר למהפכה הזו: אנרגיה והון. אבל כדי להפוך את היתרונות האלה לתעשייה, נדרשת החלטת ממשלה. לא עוד קרן AI ולא עוד תוכנית סבסוד נקודתית.
ישראל צריכה להגדיר כוח מחשוב כתשתית לאומית.
כדי להפוך את היתרונות של ישראל בתחום ה-AI לתעשייה, נדרשת החלטת ממשלה. לא עוד קרן AI ולא עוד תוכנית סבסוד נקודתית. ישראל צריכה להגדיר כוח מחשוב כתשתית לאומית
המשמעות היא לחבר לראשונה בין מדיניות ה־AI למדיניות האנרגיה, רשת החשמל, תכנון הקרקע, מערכות הקירור והמים, תקשורת והון פרטי. צריך לזהות מתחמים שבהם ניתן להקים תשתיות מחשוב בהיקפים גדולים, להבטיח מראש יכולת אספקת חשמל, ליצור מסלול תכנון ורישוי מהיר לדאטה־סנטרים ולבנות מסגרת שתאפשר לקרנות פנסיה, חברות ביטוח ומשקיעים פרטיים להשתתף במימון.
אבל צריך גם להציב יעד אחר לחלוטין. לא רק כמה כוח מחשוב זמין לישראלים, אלא כמה כוח מחשוב ישראל יכולה למכור לעולם.
מגז לחשמל, מחשמל ל־Compute
כאן יכולה להיווצר שרשרת ערך חדשה. ישראל מפיקה גז. הגז מייצר חשמל. החשמל מפעיל דאטה־סנטרים. הדאטה־סנטרים מייצרים כוח מחשוב. וכוח המחשוב נמכר לחברות AI בישראל ובעולם.
אפשר גם לחשוב אזורית. ישראל אינה צריכה להתחרות לבדה בכמויות ההון והאנרגיה של המפרץ. שיתוף פעולה שבו מדינות המפרץ מביאות הון ואנרגיה וישראל מביאה טכנולוגיה, תכנון שבבים, סייבר ויכולות AI יכול ליצור תשתית מחשוב אזורית. זהו בדיוק סוג ההחלטות שמערכת בחירות כמעט אינה עוסקת בהן.
אנחנו שואלים כמה כסף הממשלה הבאה תוציא. פחות שואלים מה היא תבנה כדי שהמשק יוכל לייצר יותר כסף בעוד עשור.
אפשר לחשוב אזורית. ישראל לא צריכה להתחרות בהון ובאנרגיה של המפרץ. שיתוף פעולה שבו המפרציות מביאות הון ואנרגיה וישראל מביאה טכנולוגיה, תכנון שבבים, סייבר ויכולות AI – ייצור תשתית מחשוב אזורית
במאה ה־20 מדינות שבנו בזמן תחנות כוח, נמלים ותשתיות אנרגיה יצרו לעצמן יתרון שנמשך עשרות שנים. בעידן ה־AI, כוח מחשוב עשוי להפוך לתשתית דומה. לכן אחת ההחלטות הכלכליות של הממשלה הבאה צריכה להיות פשוטה להגדרה, גם אם מורכבת לביצוע: להפוך את ישראל מצרכנית של כוח מחשוב למדינה שגם מייצרת ומייצאת אותו. כי הממשלה הבאה לא תחליט רק כיצד לחלק את התקציב הבא. היא יכולה להחליט מה ישראל תמכור לעולם בעשור הבא.
ד"ר בלה ברדה־ברקת היא עורכת דין, אנליסטית מאקרו־כלכלית וגאופוליטית ויועצת אסטרטגית, מייסדת Blue Pumpkin Strategic Intelligence Lab.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו