בנימין נתניהו הפסיד. הוא נכנס עם 68 ויצא עם 53. חמישה-עשר מנדטים התאדו, והגוש שלו בשפל הגדול ביותר מאז חזרתו לשלטון. מולו נבחרו 67 חברי כנסת המשקפים דרישה ציבורית רחבה לשינוי.
זה אינו תיקו ואינו מבוי סתום, וכל ניסיון מסגור אחר הוא אותו פלייבוק עבש שנתניהו ממחזר כבר עשרים שנה: דה-לגיטימציה לכל תרחיש שעלול להוביל להפסדו.
אין צורך להקדיש לטענה הזאת זמן מסך. נתניהו הפסיד. עכשיו גוש השינוי צריך רק להחליט לנצח.
זה אינו תיקו או מבוי סתום, מסגור כזה הוא פלייבוק עבש שנתניהו ממחזר כבר 20 שנה: דה-לגיטימציה לכל תרחיש שיוביל להפסדו. אין צורך להקדיש לכך זמן מסך. נתניהו הפסיד. עכשיו גוש השינוי צריך רק להחליט לנצח
השינוי הגדול אינו מסתכם רק בהתרסקות גוש נתניהו, אלא גם בשיעור ההצבעה ההיסטורי בחברה הערבית. 800 אלף אזרחים שבמשך שנים שמעו כי אינם שייכים באמת למשחק הפוליטי החליטו להיכנס אליו בכל כוחם.
עצם ההצבעה בהיקף כזה בחברה הערבית היא הכרזה אזרחית דרמטית – הם כאן, הם חלק, והם דורשים להשתתף בתיקון המדינה שבה הם חיים.
זאת יד מושטת, וגוש שמתיימר לתיקון חייב לקבל אותה. הם קיבלו 67 קולות בכנסת, ותפקידם למצוא דרך להפוך אותם לרוב מתפקד. סירוב אפילו לנסות הוא גם רשלנות פוליטית פושעת (נתניהו בנעליכם כבר היה מארח את אחמד טיבי בבלפור ומכריז עליו כגדול הציונים), וגם עוול מוסרי שיעניק קבורת חמור לכל היומרות של "תיקון". אין שום דבר מתקן בגוש שמבטיח שינוי אך ממשיך לספור את אזרחי המדינה לפי המפתח של נתניהו.
בניית האמון הדרוש למהלך היסטורי כזה עשויה לקחת מעט זמן. מה שאסור לדחות הוא לקיחת השליטה בכנסת. הרוב של 67 חברי הכנסת נבחר זה עתה, ולפיכך נהנה מן הלגיטימציה הציבורית הישירה והעדכנית ביותר שאפשר לקבל.
פה גם המקום להזכיר שעל אף ניסיונות הסירוס של ממשלת נתניהו, הכנסת היא רשות נפרדת ועצמאית, וסמכותה לחוקק אינה מותנית בהקמת ממשלה חדשה. הרוב בה רשאי – ואף חייב – לבחור מייד יושב ראש חדש, לקבוע את סדר היום ולהקים את הוועדות הנדרשות. אמיר אוחנה עצמו אמר לפני הבחירות שאם יהיו 61 קולות להחלפתו, יהיה לגיטימי לעשות זאת. כעת יש 67.
את הרוב יש להפוך לרוב מתפקד. סירוב אפילו לנסות הוא רשלנות פוליטית פושעת (נתניהו כבר היה מארח את טיבי בבלפור ומכריז עליו כגדול הציונים), וגם עוול מוסרי שיעניק קבורת כלב לכל היומרות של "תיקון"
אין צורך לנחש כיצד נתניהו היה נוהג. הוא לא היסס. אחרי בחירות 2022, עוד לפני שהשביע ממשלה, נתניהו דאג להחליף את יו"ר הכנסת מיקי לוי ביריב לוין והתחיל לקדם את חוקי איתמר בן גביר ואריה דרעי. זה אינו הזמן למשש את הדופק הציבורי ולבקש אישור נוסף. הציבור הצביע, הרוב ניתן, וההזדמנות לקחת בחזרה את הכוח הפוליטי מונחת על השולחן. קחו אותה.
הצעד הראשון של הרוב החדש מובן מאליו עד כדי כך שמביך אפילו לכתוב אותו: להקים מייד ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר. אחרי המחדל החמור בתולדות המדינה אין כאן דילמה ואין שום חלופה לחקירה עצמאית ובעלת סמכויות מלאות של הכשלים המדיניים, הביטחוניים והמערכתיים שהובילו אליו.
במקביל לבחירת יושב ראש חדש, הרוב צריך לקחת את השליטה בוועדה המסדרת, להקים ועדה מיוחדת ולהעביר בשלוש קריאות תיקון לחוק ועדות חקירה, שיאפשר לכנסת להקים ברוב של 61 ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר וימסור את מינוי חבריה לנשיא בית המשפט העליון.
במשך שלוש שנים הראה סקר אחר סקר רוב ברור, גדול ועקבי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. משפחות שכולות, משפחות חטופים, ניצולים ולוחמים דרשו את המובן מאליו: אמת.
הבחירות הפכו סוף־סוף את הרוב הציבורי הזה לרוב פרלמנטרי של מפלגות שהתחייבו להקים את הוועדה, ואסור להמר שתגיע הזדמנות נוספת. החמצתה תהווה הפרת הבטחה בלתי נסלחת לבוחרים, ובעיקר לקורבנות ולמשפחותיהם, ומחדל ביטחוני נוסף – בזבוז ההזדמנות ללמוד מן הכשלים שלנו כדי שלא יחזרו על עצמם.
אין צורך לנחש כיצד נתניהו היה נוהג. הוא לא היסס. זה אינו הזמן למשש את הדופק הציבורי ולבקש אישור נוסף. הציבור הצביע, הרוב ניתן, וההזדמנות לקחת בחזרה את הכוח הפוליטי מונחת על השולחן. קחו אותה
גם כאן, הניסיון לפסול את קולות האזרחים הערבים אינו רק גזעני אלא מנותק מן האסון עצמו. מחבלי חמאס לא בדקו את מוצאם של קורבנותיהם. עוואד דראושה נשאר ב"נובה" לטפל בפצועים גם כשהתבקש להתפנות, ונרצח לצידם. יוסף אל-זיאדנה חזר אל התופת וחילץ שלושים צעירים בזמן שקרוב משפחתו נרצח וארבעה מבני משפחתו נחטפו.
רופאים, אחיות ואנשי צוות ערבים טיפלו בפצועים בבתי החולים. גם הם זכאים לדעת כיצד הופקרה המדינה, מי אחראי לכך ואיך מונעים את האסון הבא. קולותיהם אינם כתם על הלגיטימיות של ועדת החקירה. הם מחזקים אותה.
במקביל צריך הרוב החדש להתחיל לפרק את חוקי ההפיכה המשטרית ולהשיב לכנסת את תפקידה כבלם על הממשלה, ולא כפס ייצור לחקיקה המשרתת אדם אחד. אין הכרח לפתור ביום אחד כל מחלוקת חוקתית, אבל יש הכרח להבהיר מייד שהכיוון השתנה. עידן החוקים הפרסונליים, ריסוק שומרי הסף והכפפת מוסדות המדינה לצרכים אישיים ומגזריים הסתיים.
הפיתוי של גוש השינוי יהיה לנהוג בזהירות, לא לדרוך על ביצים, לחפש הסכמה נוספת ולחשוש שכל הפעלת כוח תוצג כלא לגיטימית. אלא שהדה-לגיטימציה תגיע ממילא בכל פעם שמישהו ינסה לקחת מידיו כוח. זהו מלכוד נתניהו: לו מותר להפעיל כוח ללא היסוס. הם צריכים להתנצל על עצם הניסיון להשתמש ברוב שקיבלו. אסור ליפול בו שוב. לגיטימיות אינה נוצרת מכך שמשאירים את הכוח בידי מי שהפסיד, היא נוצרת מהפעלתו בהתאם לחוק ולמנדט הבוחר.
הפיתוי של גוש השינוי יהיה לנהוג בזהירות, לא לדרוך על ביצים, לחפש הסכמה נוספת ולחשוש שכל הפעלת כוח תוצג כלא לגיטימית. אלא שהדה-לגיטימציה תגיע ממילא בכל פעם שמישהו ינסה לקחת מידיו כוח. מלכוד נתניהו
אין כאן קריאה לנקמה או לחיקוי שיטותיו של נתניהו. יש כאן דרישה לאמץ את אותו אינסטינקט פוליטי בסיסי שהוא מעולם לא שכח. לזהות הזדמנות, לנצל רוב, לתפוס את מנופי הכוח החוקיים ולהשתמש בהם כדי לממש את ההבטחות לבוחרים. 67 חברי כנסת קיבלו הזדמנות נדירה להתחיל לתקן מדינה פצועה. יש את הקולות, יש את המנגנון, ויש את הלגיטימציה. הם אינם זקוקים לברכתו של נתניהו כדי לעשות זאת. הם זקוקים רק לאומץ להחליט שניצחו.
בנצי סיקורה מנהל קשרי הממשל במכון זולת לשוויון וזכויות אדם. הוא חוקר ומקדם מדיניות, יועץ פלרמנטרי, פוליטי ודיפלומטי בעברו, וחבר במפלגת הדמוקרטים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו