רבים חזרו ביממה האחרונה על הקלישאה הפוליטית מבחירות 96' שבגלגולה הנוכחי מנוסחת כ"הלכנו לישון עם איזנקוט וקמנו בבוקר עם ביבי". אבל האמת היא שהלכנו לישון עם פלונטר פוליטי וקמנו עם פלונטר פוליטי סבוך עוד יותר.

בינתיים רוב הערפל התפזר והמציאות הפוליטית החדשה הולכת ומתבהרת לנגד עינינו. נכון שחסרה עדיין ספירת המעטפות הכפולות וגם ערעורים שונים על ספירות חלק מהקלפיות, אבל המפה כבר לא תשתנה בצורה דרמטית. מנדט או שניים אולי יזוזו ממקום למקום, אך לא צפויים להציג לנו מפה פוליטית שונה בתכלית מזו שאנו רואים הבוקר.

משכן הכנסת בירושלים. 29 באוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

וזה הדבר החשוב ביותר שצריך להיאמר אל מול כנסת ישראל החדשה: ארבע שנים פעלה כאן ממשלה שמתנגדיה טענו שמאז השבעה באוקטובר אין לה מנדט ציבורי לקבל החלטות על גורל המדינה. ביום שלישי התברר שזה נכון.

לממשלה היוצאת אין ולא היה בארבע השנים האחרונות רוב בציבור הישראלי ואפילו לא רוב בציבור הציוני. בחירות אוקטובר 2026 – שהיו במידה רבה משאל עם על ארבע השנים האחרונות – הוכיחו את זה בצורה חותכת וחד משמעית.

ועדיין, נדמה שישראל נכנסה הבוקר לדרך ללא מוצא. או בניסוח מדויק יותר: למוצא ללא דרך.

פעילים חוסמים כבישים במהלך הפגנה בתל אביב בקריאה להקמת ממשלה שתכלול מפלגות ערביות. 28 באוקטובר 2026 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

המוצא הוא שיתוף פעולה בין מפלגות גוש השינוי הציוניות למפלגות הערביות. הרשימה המשותפת ורע"ם השיגו בבחירות 2026 תוצאה היסטורית. המצביעים הערבים אכן נהרו לקלפיות על מנת להחליף את הממשלה שהכבידה עליהם את ידה, ושתחת שלטונה והזנחתה האלימות השתוללה בישובים הערבים, פורעים יהודים השתוללו בגדה המערבית וצה"ל הותיר ברצועת עזה הרס בלתי נתפס.

קורה ביממה האחרונה דבר מדהים ובלתי נתפס בישראל: המפלגות הערביות מושיטות לישראל הליברלית יד ואומרות: לא תוכלו לנצח במאבק על דמותה של ישראל בלעדינו. שתפו איתנו פעולה ונעזור לכם להציל את ישראל.

אבל המפלגות הליברליות הישראליות לא עשויות מקשה אחת – ומלבד הדמוקרטים, שאר חברי גוש השינוי יתקשו עד מאוד לשתף פעולה עם המפלגות הערביות, שאף הן כידוע לא עשויות מקשה אחת.

הערבים נהרו לקלפיות כדי להעיף מהשלטון את ממשלת נתניהו ובעיקר את איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' שהתעמרו בהם.

בתקשורת הישראלית מתמקדים כרגיל בשאלה האם הח"כים הערבים מוכנים לגנות את חמאס ולקרוא לו ארגון טרור, ופחות שמים לב לעובדה המדהימה, ששתי מפלגות ערביות גדולות בישראל – שיסיימו את הבחירות עם 18-19 חברי כנסת – מוכנות לשתף פעולה אחרי ארבע שנות מלחמה שהסתיימה בהחרבת רצועת עזה, עם גוש בהובלת רמטכ"ל לשעבר וראש שב"כ לשעבר, ולצידו מפלגה בהובלת שני ראשי ממשלה לשעבר, מפלגה בהובלת אלוף בצה"ל במיל' ומפלגה בהובלת פוליטיקאי שאחראי לקמפיין "או נאמנות או אזרחות".

לא בטוח שמפלגות גוש השינוי מסוגלות לבצע את הקפיצה הנחשונית הזו. סביר להניח שלא.

ראש הממשלה נתניהו מבין היטב את המשמעות הפוליטית של תוצאות הבחירות הללו. הוא גם זיהה מהר מאוד את הסכנה ונערך לקראתה בדרכו, שכוללת כמו תמיד מנגנון הסתה מתוחכם וחסר מעצורים.

אין לנתניהו בעיה לטעון טענות שסותרות זו את זה, לפעמים בתוך אותו משפט, שאותו ניתן לסכם כך: נתניהו טוען כעת שהבחירות שאותן הוא ניצח בגדול נגנבו ממנו על ידי רשימות ערביות שבעצם קיומן מוכיחות שישראל היא מדינה דמוקרטית ולא מדינת אפרטהייד, ולכן אסור לשבת איתן בשום אופן ומי שיעשה את זה הוא בוגד.

גדי איזנקוט, מנהיג ישר! ואדם ישר, קרא לציבור להצביע "דרך" וסיים את הבחירות כמפלגה הגדולה בגוש וכמפלגה השנייה בגודלה בישראל. כעת מוטלת עליו האחריות ההיסטורית להציג מהי הדרך שאותה הוא מציע לישראל ואיך היא שונה מהדרך שהובילה אותנו עד הלום.

לנתניהו ולאיזנקוט ולכולם ברור שהליכה לבחירות נוספות ב-2027 היא קטסטרופלית לגוש השינוי שלא יוכל לחזור על ההישג שהתקבל השבוע. ולכן – סביר להניח שזה בדיוק מה שיקרה. נתניהו יחתור לשם. הוא כבר חותר.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט נועם סולברג, מ"מ מנכ"ל הוועדה דין ליבנה וראש שב"כ דוד זיני בפגישה על טוהר הבחירות, 17 במאי 2026 (צילום: ועדת הבחירות המרכזית)

הסיפור המרכזי הבוקר סביב הבחירות הוא מכתב ששלח יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, לראש שב"כ דוד זיני ובו הוא קורא לו לחקור "חשדות חמורים להשפעה פסולה בבחירות באמצעות מימון זר של גורמים הפועלים נגד האינטרס של ישראל". סולברג לא מפרט במכתב את טיבן של החשדות.

סולברג כותב לזיני כי "נוכח העובדה שמדובר בחשדות הנוגעים לגורמי חוץ – יש חובה לחוקרם… נוכח זה אני מנחה אותך לעשות כל שבידך, לרדת לחקר עניינם של החשדות ולעשות שימוש בסמכויות שירות הביטחון הכללי כדי לאתר ראיות לביסוס החשדות או להזימן. רק כך נוכל להבטיח את אמון הציבור בהליך הבחירות ואת טוהר ההליך הדמוקרטי".

עוד לפני שסולברג כתב את מכתבו ועוד לפני שזיני הורה על חקירת שב"כ ועוד לפני שהתבררו החשדות ונמצאו הראיות – ראש הממשלה והליכוד ניצלו את כל כלי התעמולה שעומדים לרשותם ביממה שקדמה לבחירות וביממה שאחריה כדי לטעון תחת כל עץ ובכל אולפן של ערוץ 14 שהערבים גנבו את הבחירות במימון זר ממקורות עלומים.

וכך מי שעשו ועדיין עושים הכול על מנת למסמס ולמנוע את חקירת טבח השבעה באוקטובר מתגלים עכשיו כחסידי שקיפות וחקירה מהירה, שמטרתה כבר סומנה מראש.

יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט מסמן לתומכיו במטה הבחירות לאחר פרסום תוצאות מדגמי הבחירות הראשונים, בתל אביב. 28 באוקטובר 2026 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

השאלה שנישאת כעת בפי כל היא "מה יהיה?" והתשובה הקצרה עליה היא "אי אפשר לדעת". יש יותר מדי סימני שאלה גם על החלטותיהם של המנהיגים וגם על שאלות הרות גורל כמו האם אנו ערב סיבוב מלחמה נוסף עם איראן.

"לוח הזמנים הצפוי לתקיפה באיראן מתקדם בינתיים בהתאם להערכות המוקדמות, תחת קצב ושליטה מוחלטים של ארצות הברית", כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, "השלב הקריטי הראשון בתוכנית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ צלח. הבחירות בישראל כבר מאחוריו, ללא תקיפה ישראלית מקדימה באיראן, ועכשיו ממתינים בבית הלבן לבחירות האמצע ביום שלישי הבא.

"הערכה היא שטראמפ לא ימתין הרבה, אלא אם תהיה פריצת דרך כלשהי במגעים עם איראן. כרגע הסיכוי לכך נראה קלוש".

יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי של "הארץ", כותב הבוקר כי לאיזנקוט נותר יתרון אפשרי אחד: קבלת המנדט מהנשיא וניצול הזמן לפעולות דרך הכנסת. אבל ברור שחלון ההזדמנויות הפוליטי הזה תלוי בהתפתחויות בזירה הצבאית-ביטחונית, ואלה נשלטות על ידי ראש הממשלה נתניהו.

"רק בישראל מערכות בחירות מסתיימות בתבוסה לשני הצדדים", מאבחן ורטר הבוקר, "אך עבור גוש נתניהו הייאוש הוא לרוב יותר נוח. מנהיג הגוש אינו מתייסר בבעיות מוסר או ערכים. כל השותפים כשרים ונאים בעיניו. עבריינים, כהניסטים, גזענים, אנטי-ציונים בהגדרה שאינם מכירים במדינה, מגדפים את צה"ל, מכשירים השתמטות המונית, בזים לחיילים שנהרגו ומכנים אותם נאצים – לכולם יש מקום באוהל הדוד ביבי".

נתניהו שואב עידוד וביטחון – ובצדק מבחינתו – מהעובדה שהליכוד סיימה את הבחירות כמפלגה הגדולה ביותר בישראל עם 26-27 מנדטים. הוא יטען מכאן והלאה שהתוצאה הזו מסירה ממנו את כתם השבעה באוקטובר. זה כמובן קשקוש. אין לנו כלים לדעת עכשיו איך תיראה התקופה הזו בהיסטוריה ואיך יזכרו אותה בני הדורות הבאים.

כל מה שאנחנו יכולים לעשות הבוקר זה להתמקד בנתונים המוחלטים: לגוש נתניהו היו בבחירות 2022 64 מנדטים וכעת יש לגוש רק 53 מנדטים – ירידה דרמטית של 17.2%. לליכוד היו בבחירות הקודמות 32 מנדטים וכעת 26 – ירידה של 18.8%.

ש"ס נחתכה ב-36.4% והבוקר כבר מסתובבות שמועות והערכות שאריה דרעי מתכוון לפרוש. הציונות הדתית ועוצמה יהודית איבדו 7.1% מכוחן. ובמקביל, התמיכה ב"הדמוקרטים" של יאיר גולן עלתה ב-100%, התמיכה ברע"ם של מנסור עבאס עלתה ב-40% והתמיכה במפלגה המשותפת של חד"ש-תע"ל זינקה ב-140%.

אם מישהו ינסה לשכנע אתכם שהבחירות האלה הסתיימו בניצחון גדול של הימין הישראלי ובתבוסה של השמאל – שלחו אליו את אדוה דדון. מדובר בנוכל.

בנימין נתניהו, מאי 2008