אבי אבות הקונספציה

בשבועות הקרובים תוקם כנראה ועדת חקירה ממלכתית. זה יהיה חיוני לחברה הישראלית, טקס ותהליך פוליטי, מוסרי ונפשי חשוב לציבור וליחידים בציבור, שאולי יוכל להביא מעט ריפוי לחלק מנפגעי המלחמה והמשפחות. האם ניתן לצפות מהוועדה לצלול לעומק הגורמים המבניים שרק תיקונם ימנע את המעידות הבאות?

צפוי שדוח הוועדה, שיתפרסם לאחר תהליך ממצה וממושך, יתקבל בחמיצות אצל חלקים רבים בציבור ויהיו שידחו אותו לחלוטין. במחלוקת הנדונה כבר שלוש שנים, יהיו רק בודדים שדוח הוועדה ישנה את דעותיהם. כך קורה בחברות שסועות, ובעיקר כאשר האירוע הנחקר כבר הפך מזמן לנושא פוליטי.

מידע מפורט על אירועי 7 באוקטובר, מה שקדם להם, ובמיוחד מה שהתרחש אחריהם, נאסף, נחקר, פורסם ונדון במשך שלוש השנים; בתחקירים, לרבות במערכות הביטחון, בספרים, כתבות ודיונים.

צפוי שדוח הוועדה יתקבל בחמיצות אצל רבים ויהיו שידחו אותו לחלוטין. במחלוקת הנדונה כבר שלוש שנים, רק בודדים ישנו את דעתם בעקבותיו. כך קורה בחברות שסועות, ובעיקר כשהאירוע הנחקר הפך מזמן לנושא פוליטי

כנראה שרק מעט מידע חדש יונח בפני הוועדה, שתעסוק בעיקר באימותים, בעדויות המעורבים ובניתוח. הוועדה, תבחן מי ידע, מתי ידעו, מה נעשה במידע ומה הצעדים שננקטו.

למרות רושם של מחלוקות, קיימת בציבור הסכמה לגבי רוב העובדות. היעדר ההסכמה הוא בקשר בין ה"אחראי" לבין ה"אשם". מוסכם כי הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, אחראית למדיניות הביטחון והחוץ של ישראל ולמימושה, ובפרט המדיניות כלפי חמאס, העברת כספים לעזה והגישה לגבי הכלה, הטבות כלכליות, תגובות ותקיפות.

מוסכם גם כי ארגוני המודיעין בצבא ובשב"כ כשלו בהערכת המידע שאספו, וכנגזר מכך, כשל הצבא בהיערכותו. הוועדה תתקשה לקבוע עד כמה השפיע הדרג המדיני על הערכות אלו. היא תתקשה גם להתייחס לטענה הנגדית כי גופי הביטחון היו דומיננטיים והשפיעו על הדרג המדיני, או לאמוד את ההשפעה ההדדית.

גופי הביטחון וגם הדרג המדיני הכירו את תוכנית "חומת יריחו" עוד מ-2018; גורמי המודיעין קיבלו וצפו בסימנים שונים, נחשפו למסמכים, ראו אימונים והכנות, אך כל זה לא התקבץ להתרעה כוללת ולהיערכות הצבא. היה מידע, אך לא היו הבנה והתייחסות רציניות.

כולם מחפשים תשובה לשאלה – איך קרה שלמרות שידענו, לא היינו מוכנים וערוכים. היכולת להשפיע על העתיד ולמנוע תרחישים דומים טמונה בהבנה ובשינוי שתי מגמות עומק – כשל תודעתי – הזלזול באויב, וכשל תרבותי ארגוני של מערכת הבטחון.

למרות רושם של מחלוקות, קיימת בציבור הסכמה לגבי רוב העובדות. היעדר ההסכמה הוא בקשר בין ה"אחראי" לבין ה"אשם". מוסכם כי הממשלה, בראשות נתניהו, אחראית למדיניות הביטחון והחוץ של ישראל ולמימושה

הכשל התודעתי – זלזול באויב

חמאס הוא ארגון טרור רצחני שביצע ב-7 באוקטובר ואחריו מעשי זוועה בלתי נתפסים. היותם של אנשי חמאס מרצחים שפלים אינה הצדקה לעיוורון ולהתעלמות מיכולות האויב.

רשעות אינה טיפשות, ולא מנעה מקצוענות. חמאס תכנן במשך שנים בדקדקנות את ההתקפה על ישראל, הם אספו מידע מפורט, כולל שפע מהרשתות החברתיות, כתוצאה מכשלי משמעת ביטחון שדה, על בסיסי צה"ל ועל היישובים, על צירי תנועה ועל דפוסי הפעולה של הצבא. הם בחנו את המכשולים ותכננו דרכים לנטרל ולעקוף אותם, בנו יכולת מבצעית ותרגלו בגלוי לקראת הביצוע.

ההתנשאות, תחושת העוצמה והעליונות, וההנחה כי הטכנולוגיה תפתור כל אתגר – יצרו מלכודת מחשבתית. הדרג המדיני והמודיעיני פעלו כאילו אנחנו מבינים את האויב יותר טוב ממנו, וכי כוונותיו הן הצהרות ריקות.

הדרג המדיני הניח כי חמאס, בניגוד לאידאולוגיה המוצהרת שלו, יעדיף את קיום שלטונו ושיפור מצבו הכלכלי על פני מהלך צבאי. הזלזול העמוק ביכולות הביא לתוצאה הצפויה – אף שהיה לגופי המודיעין מידע מפורט על תוכניות חמאס והכנותיו לפעולה, התייחסו לכך בביטול – חמאס אינו מסוגל, זו פנטזיה והתלהמות ריקה ולא תוכנית ממשית ובת ביצוע.

לא ברור איך גופי המודיעין, שהכירו את התוכניות ואת ההתארגנות הצבאית של חמאס, כלל לא הביאו בחשבון אפשרות של התקפה כמבצע צבאי בחזית רחבה.

ההתנשאות, תחושת העוצמה והעליונות, וההנחה כי הטכנולוגיה תפתור כל אתגר – יצרו מלכודת מחשבתית. הדרג המדיני והמודיעיני פעלו כאילו אנחנו מבינים את האויב יותר טוב ממנו, וכי כוונותיו הן הצהרות ריקות

מערך המודיעין צבר במשך השנים הישגים מרשימים בחדירה למדינות ולארגוני אויב והגיע למידע שהזין וכיוון תקיפות. אך מודיעין תומך התקפה אינו המודיעין להכוונת הערכה והיערכות הגנתית. ייתכן שדווקא ההצלחות במודיעין התקפי סחררו וגרמו להחמצה בהערכה האסטרטגית, בדומה למה שקרה במלחמת יום הכיפורים.

הזלזול באויב הוא ליקוי עמוק וקשה, הוא מצב נפשי. המדינה וכוחות הביטחון צריכים להיערך בהנחה שאויבינו עלולים להיות שווים או אולי עולים עלינו באיכותם. רק כך ניתן למנוע את ההערכות השגויות, את הקונספציות חסרות הבסיס ואת ההיערכות הלקויה.

הכשל התרבותי-ארגוני – השקיעה לבינוניות

מערכת הבטחון הגיעה לשקיעה איכותית והפכה לארגון נוטה לבינוניות, המתנהל בשגרה כבדה ובמיעוט בקרה.

ב-06:29 התפרצה אל פני השטח הזנחה של שנים. הצבא נתפס שאנן ולא ערוך, מקובע ובתפקוד חלקי. הצבא התייחס רק לתחזיותיו, ולא נערך לתרחישים שהוערכו כ"בלתי סבירים".

הבסיסים הקרובים לגבול עזה נבנו מראש כמחנות ולא כמוצבים, ללא היערכות להגנה מול אפשרות תקיפה נרחבת או מצומצמת. המבנה הכתיב התנהגות, החיילים לא תפקדו כמי שמוצבים בקו החזית, לא קיימו כוננות עם שחר, ולא היו מצוידים וחמושים כנדרש.

מערכת הביטחון שקעה לבינוניות. ב-06:29 התפרצה אל פני השטח הזנחה של שנים. הצבא נתפס שאנן ולא ערוך, מקובע ובתפקוד חלקי. הצבא התייחס רק לתחזיותיו, ולא נערך לתרחישים שהוערכו כ"בלתי סבירים"

ב-7 באוקטובר הייתה כמחצית מהסד"כ בחופשת חג ולא כמצופה מארגון לוחם המתפקד סביב השעון. בשעת המבחן היו חלק מהמפקדים חסרי תושייה ויצירתיות. למשל, בהשתהות כוחות במשך שעות ליד גדרות קיבוצים, כשמעבר לגדר מתרחשת תקיפה אכזרית, ובמקום לנקוט יוזמה ולפעול חיכו להנחיות מגבוה.

הכשלים המתוארים אינם בעיות נקודתיות, זו תוצאה של קריסת התרבות הארגונית: האם מודל מסלולי הקידום דיכא יוזמות וחשיבה עצמאית? האם הרוטציה המהירה והפז"מים המקוצרים פגעו ביסודיות ובהתמקצעות? האם הפוליטיקה הפנים-ארגונית תמרצה נאמנות למערכת ולשרשרת הפיקוד על חשבון חשיבה ביקורתית? האם החתירה לקידום חייבה התיישרות לפי הנורמות ודחיקת בעיות מהותיות, שהובילו ליהירות ולזלזול באויב וביכולותיו?

זה אינו כשל של מספר מפקדים או כמה נהלים, זו כל המערכת המייצרת את המפקדים ואת דפוסי העבודה. לריפוי הדרוש למניעת כשלים חוזרים, נדרש בדק בית יסודי ושינוי עמוק של התרבות הארגונית.

ישראל צריכה לרפא שתי מחלות קשות: להשתחרר מהיוהרה ולהבין שהאויב יכול להיות חכם ומקצוען ולהיערך לכך; ובמקביל, לבנות מחדש את הצבא כמערכת דינמית, שואפת למצוינות ולשינוי מתמיד.

זה אינו כשל של מספר מפקדים או כמה נהלים, זו כל המערכת המייצרת את המפקדים ואת דפוסי העבודה. לריפוי הדרוש למניעת כשלים חוזרים, נדרש בדק בית יסודי ושינוי עמוק של התרבות הארגונית

במדינת הסטארט-אפ יש ממי ללמוד, החברות המצליחות הן אלו שלא עוצמות עין, בוחנות בלי הרף מה קורה בסביבה העסקית והטכנולוגית, ומחדשות את עצמן בכל פעם שהן מזהות איום או שינוי. כמו שניסח אנדי גרוב, ממייסדי אינטל – רק הפרנואידים שורדים. בנושאי ביטחון זה נכון שבעתיים.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.