בשנת 2014 נפל דבר בישראל. בתום כמה שנים של מחלוקת ציבורית סוערת, שרת הבריאות דאז יעל גרמן (יש עתיד) הורתה לבטל את חובת הפלרת מי השתייה. 12 שנים אחרי שהוספת הפלואור למים הפכה לחובה חוקית (ב־2002), היא הופסקה ברוב היישובים בארץ. הוספת הפלואור עולה כסף, ואם לא חייבים – לא מוסיפים.
ההחלטה של גרמן התקבלה בניגוד חד לעמדת אנשי המקצוע במשרד הבריאות ובעיקר אנשי בריאות השן. הם טענו שבהיעדר פלואור במי השתייה תהיה עלייה בתחלואת העששת בקרב ילדים.
למגינת ליבם של תומכי ההפלרה גרמן הייתה קשובה יותר לדעתם של גורמים מחוץ למשרד, שהעלו נימוקים בריאותיים והדגישו שמה שמוסיפים למים הוא חומצה פלואורוסיליצית – חומר תעשייתי שהוא תוצר לוואי של תעשיית הדשנים.
12 שנה אחרי הפסקת חובת ההפלרה, קבוצה של מומחים ישראלים בתחום בריאות השן פרסמה לאחרונה מחקר שממנו עולה כי הפסקת ההפלרה גרמה לעלייה בהיקף תחלואת העששת בקרב ילדים
נוסף על כך, מתנגדי ההפלרה נופפו בטיעונים מתחום האתיקה. לטענתם, אין למדינה זכות מוסרית להוסיף תרופה למים שרוב האנשים ששותים אותם בריאים ואינם זקוקים לה.
לאחר שגרמן עזבה את המשרד, ב־2015–2016, נעשו ניסיונות להחזיר את חובת ההפלרה, אבל הם נתקלו בקשיים תקציביים ובירוקרטיים ולא הבשילו.
אסור להקל ראש בעששת. זו אחת המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר בקרב ילדים ברחבי העולם. היא נגרמת כשחיידקים מפרקים סוכרים מהמזון ופוגעים באמייל של השן. בהיעדר טיפול העששת עלולה להתפשט ולגרום לכאב, לזיהום ולאובדן שיניים.
12 שנה אחרי הפסקת חובת ההפלרה, קבוצה של מומחים ישראלים בתחום בריאות השן פרסמה לאחרונה מחקר שממנו עולה כי הפסקת ההפלרה גרמה לעלייה בהיקף תחלואת העששת בקרב ילדים בני 12 בישראל.
לדברי החוקרים, להפסקת ההפלרה יש גם היבט חברתי־כלכלי מובהק: בני השכבות החלשות נפגעים ממנה יותר מהשכבות המבוססות, ומצוקתם רק מחמירה משום שטיפולי שיניים הם יקרים מאוד.
בקרב ילדים בני 12 ביישובים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך, שבהם המים לא הופלרו, היקף תחלואת העששת היה יותר מכפול מזה שנמצא בקרב ילדים ממעמד גבוה
המחקר, שנערך על ידי שישה חוקרים ומומחי בריאות השן מהאוניברסיטה העברית ומשיבא, פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Israel Journal of Health Policy Research. הוא מבוסס על ממצאי טיפולי שיניים שקיבלו 28 אלף ילדים וילדות בני 12 במרפאות "מכבידנט" בשנים 2014–2022, תוך השוואה בין יישובים שבהם עדיין התבצעה הפלרה של המים לכאלה שלא, והשוואות בין שכבות סוציו־אקונומיות ובין מגדרים.
בהתאם לרישומי הטיפולים, הילדים סווגו לפי מדד DMFT, שנחשב אינדיקציה מהימנה למצב בריאות השן. במדד הזה נספרות שיניים נגועות בעששת, שיניים שיש בהן סתימה ושיניים חסרות בגלל עששת.
תוצאות: מדד העששת עלה באופן מובהק לאחר הפסקת ההפלרה, במיוחד באוכלוסיות ממעמד חברתי־כלכלי נמוך. בקרב ילדים בני 12 ביישובים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך, שבהם המים לא הופלרו, היקף תחלואת העששת היה יותר מכפול מזה שנמצא בקרב ילדים ממעמד חברתי־כלכלי גבוה.
ביישובים שבהם המים הופלרו, הפערים בין הקבוצות החברתיות־כלכליות היו מצומצמים במידה ניכרת. המשמעות: הפסקת ההפלרה פוגעת בעיקר בילדים מהשכבות החלשות. יכולת כלכלית מאפשרת לרכוש משחות שיניים או מי פה עם פלואור או פשוט להקפיד על אורח חיים בריא יותר, ובכך לחפות במידה רבה על היעדר הפלואור במי השתייה.
התמונה חזרה על עצמה בהשוואה בין בנות לבנים: בקרב בנות נמצאו ערכי DMFT גבוהים יותר מאשר אצל הבנים (כלומר לבנות יש נטייה מוגברת ללקות בעששת), והפערים בין המגדרים היו מובהקים יותר בקבוצות שנחשפו למים לא מופלרים.
המסקנה של החוקרים ברורה: "הפלרת מי השתייה", הם כותבים, "נותרת אמצעי יסוד בבריאות הציבור, שאין לו תחליף מבחינת יכולתו לספק לכלל האוכלוסייה מניעה יעילה, בטוחה, שוויונית וחסכונית של עששת"
המסקנה של החוקרים ברורה: "הפלרת מי השתייה", הם כותבים, "נותרת אמצעי יסוד בבריאות הציבור, שאין לו תחליף מבחינת יכולתו לספק לכלל האוכלוסייה מניעה יעילה, בטוחה, שוויונית וחסכונית של עששת. חידוש חובת הפלרת מי השתייה חיוני כדי לצמצם את ההתרחבות של פערי בריאות הפה, הפוגעים באופן לא מידתי בילדים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך ובבנות".
פרופסור נדב דוידוביץ', מומחה בבריאות הציבור מאוניברסיטת בן גוריון וממרכז טאוב, לא מופתע מתוצאות המחקר. "זו הייתה טעות חמורה להפסיק את ההפלרה", הוא אומר, "ממש בכייה לדורות. זה צעד שפוגע באנשים במעמד כלכלי נמוך יותר, שלא יקנו משחות שיניים עם פלואור.
"כבר כשזה נעשה ידענו שנצטער על זה כי ברגע שאתה מפסיק להפעיל את מערך ההוספה של הפלואור, להקים אותו מחדש זה לא משהו שקורה בלחיצת כפתור".
מתנגדי ההפלרה הציגו טענות על הנזקים שהיא עלולה לגרום, למשל פלואורוזיס – כתמים לבנים או חומים על השיניים שנוצרים עקב עודף פלואוריד.
"זה עניין של מינון, והיום יודעים בדיוק את המינון הדרוש ואין בעיה לדאוג שהריכוז יהיה בטווח הבטיחות.
"זה כמו עם ההתנגדות לחיסוני הקורונה. זה לא שאין בעייתיות עם החיסונים, אבל הסכנה מהמחלה עצמה גדולה לאין שיעור. זה מאבק פסאודו־מדעי שהושפע מאנשים כמו רוברט קנדי, שהיום הוא שר הבריאות בממשל טראמפ".
"רוב המים שאנחנו שותים מותפלים, חסרים בהם מגנזיום, יוד ופלואור וצריך להוסיף את כל החומרים האלה. אם אסור להוסיף למים כלום, אולי גם לא נוסיף כלור ונמות מדיזנטריה?"
יש טענה עקרונית, לפיה אין למדינה זכות להוסיף תרופה למים שכל הציבור שותה. מי שזקוק לתרופה שייקח אותה בעצמו.
"זו הסתכלות רומנטית מיושנת כאילו מים הם לגמרי טבעיים ואסור להוסיף להם שום דבר. זה כבר מזמן לא המצב. היום רוב המים שאנחנו שותים מותפלים, חסרים בהם מגנזיום, יוד ופלואור וצריך להוסיף את כל החומרים האלה. אם אסור להוסיף למים כלום, אולי גם לא נוסיף כלור ונמות כולנו מדיזנטריה?
"פלואור זה לא תרופה, הוא נמצא במים אבל בישראל בדרך כלל המינונים שלו לא מספיקים. אני לא יודע למה אנשים נתפסו דווקא לדבר הזה, כאילו אנחנו במערב הפרוע במאה ה־18. כנראה שוכחים שאז, כשהמים היו טהורים כביכול, הם גרמו להרבה אנשים למות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו