הפסילה הגורפת של המפלגות הערביות היא טעות ביטחונית, לא רק מוסרית

בקצרה:

■ זהות, לא התנהגות: הפסילה הגורפת של המפלגות הערביות פוסלת את הערבים על מה שהם, לא על מה שהמפלגות עושות.

■ חזון המייסדים: ז'בוטינסקי והרצל ראו את הערבים כשווים ליהודים בחיים הציבוריים של המדינה. כך גם מגילת העצמאות.

■ תקדים יהודי: פוליטיקאים יהודים נפסלו באירופה ובאמריקה רק בגלל יהדותם, והפחד מהם לא התממש.

■ הנתונים: כשני שלישים מאזרחי ישראל הערבים חשים שייכות למדינה; רובם המוחלט הזדעזעו מאירועי ה-7 באוקטובר; 77% הצביעו בבחירות לכנסת ה-26.

■ השיקול הביטחוני: מי שחושש מעימות עם הערבים צריך לרצות בשילובם, כי ההדרה היא שעלולה לממש את האיום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש עיריית נצרת עלי סלאם במשרד ראש הממשלה בירושלים, 13 בינואר 2016 (צילום: Haim Zach/GPO)

פסילה גורפת של מפלגות ערביות על בסיס זהות, ולא על בסיס התנהגות, משחזרת את האפליה של פוליטיקאים ממיעוטים שונים בעולם, ביניהם פוליטיקאים יהודים באירופה ובאמריקה. הנתונים מראים שרוב אזרחי ישראל הערבים בחרו שוב ושוב במסגרת האזרחית הישראלית. הניסיון העולמי מוכיח שהדרת מיעוטים מייצרת את האיום שממנו חוששים, בעוד ששילוב מקנה יציבות.

מתי החלה הפסילה הגורפת של המפלגות הערביות?

חלק גדול מהציבור היהודי ומהפוליטיקאים המייצגים אותו מחזיקים בעמדה נוקשה שלפיה אסור לממשלה להישען על מפלגות ערביות, למרות שהן נבחרו באופן לגיטימי בידי אזרחי המדינה.

זוהי העמדה המוצהרת של כל גוש תומכי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמאוימים מהאפשרות שגוש השינוי ירכיב קואליציה עם הרשימה המשותפת ורע"ם, אך גם של חלקים גדולים מגוש השינוי, במיוחד יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. 

העמדה הזו מתייחסת לזהות של בוחרי המפלגה והנציגים שלה בכנסת, ולא לעמדותיה או למעשיה.

יו"ר הרשימה המשותפת יוסף ג'בארין, ח"כ אחמד טיבי וחבר הרשימה המשותפת סאמי אבו שחאדה משתתפים באירוע השקת קמפיין הבחירות של המפלגה לקראת הבחירות לכנסת, בתל אביב. 5 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

הטאבו הזה לא היה קיים תמיד. מפלגות ערביות היו חלק מממשלות רבות של מפא"י ומפלגת העבודה מאז ימי הקמת המדינה. הטאבו נולד ב-1993, כשממשלת רבין נשענה מבחוץ על תמיכת המפלגות הערביות כדי להעביר את הסכמי אוסלו.

באופוזיציה בהובלת בנימין נתניהו טענו אז ש"רוב התלוי בקולות ערבים הוא רוב לא יהודי" וחסר לגיטימציה. כך הוצגה לראשונה ההסתמכות על נבחרי ציבור ערבים כפסולה. 

פסילה קטגורית המכוונת אל כלל הציבור הערבי ונבחריו מהווה הכללה גזענית פסולה. לכן, הפוליטיקאים הפוסלים את המפלגות הערביות טוענים כי הפסילה "אינה קשורה לזהות הלאומית שלהן", אלא מתבססת על עמדות אידאולוגיות מוצהרות שלהן.  

נתניהו ותומכיו טוענים כי במפלגות הערביות "תומכים בטרור", "תומכים באויבי ישראל" ו"רוצים להחליף את ישראל בפלסטין". נתניהו אמר כי המפלגות הערביות "מאדירות מחבלים צמאי דם". לאחרונה מצהירים בליכוד ובמפלגות הימין הקיצוני כי המפלגות הערביות "גנבו את הבחירות בסיוע זר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית שמש, שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות ביום הבחירות לכנסת. 27 באוקטובר 2026 (צילום: יעקב לדרמן/פלאש90)

הטיעונים הללו הם מופרכים, שקריים לחלוטין וסותרים את העובדות. הח"כים במפלגות הערביות, ביניהם יו"ר רע"ם מנסור עבאס, היו"ר הקודם של הרשימה המשותפת איימן עודה ויו"ר תע"ל ד"ר אחמד טיבי, גינו בעקביות ובחריפות במשך כל השנים פיגועי טרור נגד אזרחים יהודים בישראל, את הטבח ב-7 באוקטובר (שבו נרצחו ונחטפו גם ערבים ישראלים) ואת חמאס וקוראים לסיים את שלטון חמאס בעזה (בניגוד לנתניהו, שמתנגד להחלפת חמאס ברשות הפלסטינית).

כל המפלגות הערביות תומכות בפתרון שתי המדינות – מדינת ישראל ולצדה מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. זהו פתרון שגם מרבית הציבור היהודי תמך בו לפני ה-7 באוקטובר, וגם ראשי ממשלת ישראל, כולל נתניהו, הצהירו כי הם מחויבים לו. ניתן כמובן לא להסכים עם הפתרון הזה – אך מי שתומך בו אינו "שואף להשמדת ישראל", כיוון שהוא כולל את קיומה.

 טיעון נוסף, שאינו שקרי, של המתנגדים בקואליציה ובאופוזיציה לשילוב המפלגות הערביות, הוא שהן אינן ציוניות ומתנגדות לצביונה של המדינה כ"מדינה יהודית", כולל חוק השבות וחוקים ותקנות נוספים המבדילים בין ערבים ליהודים. 

חרדים חוסמים כביש במחאה על כליאתם של תלמידי ישיבה שלא התייצבו לצווי גיוס לצה"ל, במחלף יבנה בכביש 4. 18 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אבל גם המפלגות החרדיות מגדירות את עצמן כ"לא ציוניות", והציבור שהן מייצגות מחרים ומבזה את סמלי המדינה ומשתמט בגלוי משירות בצה"ל. ובכל זאת, המפלגות החרדיות היו שותפות ברוב הממשלות מאז 1977. הסיכוי להרכבת קואליציה ללא המפלגות הערביות והחרדיות נמוך מאוד. וממילא, בקואליציה בישראל תמיד יש מפלגות עם תפיסות עולם שונות ומחלוקות עמוקות ביניהן.

יש סיבות טובות לחששות הביטחוניים של כולנו, במיוחד מאז הטבח ב-7 באוקטובר. יש יהודים-ישראלים רבים שמרגישים פחד ואי-אמון גורף כלפי בני המיעוט הערבי מאז הטבח, ויש מקום להכיר בכך ולהבין את החרדות למרות שלגבי רובם המוחלט של הערבים הישראלים הן אינן מבוססות ומוצדקות. 

אבל הפחד לבדו הוא מדריך רע לפעולה. יש מקום לבדוק את עמדותיהם של הפוליטיקאים הערבים ביחס לטרור בכלל ול-7 באוקטובר בפרט. ובמקרים הנדירים של נבחרי ציבור שמצדיקים טרור יש מקום לפסול אותם. ואכן, מפלגות גוש השינוי הצטרפו לדרישה לפסול את התמודדותו של יו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה, שכתב פוסט נבזי שהשתמעו ממנו הצדקות לחמאס (אף שהוא לא הצדיק את מעשי הרצח והטרור), ובעצת שופטי בג"ץ הוא החליט לא להתמודד.

אבל יש לזכור שההשפעה של חברי הכנסת הערבים היא קטנה וממילא הם לא יכהנו בתפקידים ביטחוניים רגישים, כמו ועדת החוץ והביטחון. ויש לזכור גם שרוב הטענות המוטחות בהם בתקשורת ובמערכת הפוליטית אינן מוצדקות. איש מחברי הכנסת הערבים המכהנים, הוותיקים והחדשים, אינו תומך טרור; הח"כ היחיד שהורשע בתמיכה בטרור הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

איתמר בן גביר מפונה בכוח על ידי המשטרה לאחר שקרא קריאות גנאי נגד רם עמנואל במהלך אירוע בר מצווה של בנו בכותל, 27 במאי 2010 (צילום: ערוץ 12, צילום מסך)

נתניהו – האיש שאחראי יותר מכל אחד אחר לאסון ה-7 באוקטובר – רוכב על הפחד ומנצל אותו לצרכיו. המטרה שלו היא להדיר את המפלגות הערביות מתוך אינטרס פוליטי ואישי שלו שלא יצטרפו לקואליציה שתחליף אותו בשלטון. למטרה הזאת אין קשר לביטחון המדינה ולחששות האמיתיים של כולנו.

איך ראו מייסדי הציונות את מקום המיעוט הערבי?

אבות הציונות ראו את מקום המיעוט הערבי אחרת לגמרי. זאב ז'בוטינסקי, האב האידאולוגי של הליכוד והימין, קבע בטיוטת החוקה של התנועה הרוויזיוניסטית מ-1934:

"בכל ממשלה שבה ראש הממשלה הוא יהודי, תפקיד סגן ראש הממשלה יוצע לערבי, ולהפך…הערבים יהיו שווים ליהודים בכל תחומי החיים הציבוריים של המדינה".

גם בנימין זאב הרצל, מייסד התנועה הציונית, תמך בשילוב ערבים בממשלה ובכל מוסדות המדינה. הרצל כתב בספרו "אלטנוילנד" שבו תיאר את המדינה היהודית:

"איננו שואלים לאיזה גזע או דת אדם משתייך. אם הוא אדם, די לנו בכך".

עקרון שוויון הזכויות מופיע כמובן גם במגילת העצמאות. בנוסף לעיקרון הכללי, במגילה נכתבה קריאה מפורשת לערבים בישראל:

אנו קוראים – גם בתוך מתקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

ראש הממשלה דוד בן גוריון קורא את מגילת עצמאות ישראל, ביום הכרזת המדינה, במוזאון תל אביב בשרות' רוטשילד. 14 במאי 1948 (צילום: זולטן קלוגר/אוסף התצלומים הלאומי)

הפסילה הגורפת סותרת אפוא את החזון של מייסדי הציונות, ימין ושמאל כאחד, ואת מסמך היסוד של המדינה – מגילת העצמאות.

איך התייחסו בעולם לפוליטיקאים יהודים אזרחי המדינה?

אותה שיטה של פסילה קולקטיבית הופנתה במשך דורות כלפי פוליטיקאים ומדענים יהודים שהיו אזרחים נאמנים של ארצם. ארגונים אנטישמיים מאשימים יהודים בנטייה ל"נאמנות כפולה" למדינות שונות. כיום היהודים מואשמים בנאמנות לישראל; בעבר, פעילים אנטישמים האשימו יהודים בעולם המערבי בנאמנות לברית המועצות, ויהודים בבריה"מ הואשמו בנאמנות לארצות הברית.

אבל האשמות כאלה נחשבות במדינות דמוקרטיות ללא-לגיטימיות. בצרפת ב-1936, כשליאון בלום נבחר לראש הממשלה הראשון מהשמאל, קם חבר הפרלמנט ז'אווייה ואלא והתנגד למינויו בנימוק ש"זו הפעם הראשונה שצרפת עומדת להיות מונהגת בידי יהודי". יושב ראש הפרלמנט דאז, אדוארד אריו, קטע אותו וקבע ש"אלה דברים שאסור להשמיע מעל במת הפרלמנט הצרפתי".

מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, מועמד מוביל לתפקיד הסגן של קמלה האריס, 29 ביולי 2024 (צילום: Matthew Hatcher / AFP)

בארה"ב של 2024, בבדיקת ההתאמה לתפקיד סגן הנשיא, שאלה היועצת המשפטית דנה רמוס את מושל פנסילבניה ג'וש שפירו אם "היה אי פעם סוכן של ממשלת ישראל". שאלתה פורסמה בדיעבד ועוררה גינויים חריפים של בכירים בממשל, פוליטיקאים אמריקאים רבים והליגה נגד השמצה. מבקריה של רמוס טענו שהפנתה אליו את השאלה בשל היותו יהודי, כלומר, מתוך אנטישמיות. 

מעבר לדוגמאות מן העולם הפוליטי, אנחנו, היהודים, חווינו במשך מאות רבות של שנים פסילה והדרה גורפת רק בשל מוצאנו. אפשר לצפות שנהיה רגישים יותר ונימנע ממעשים דומים.

בכל המקרים שבהם פוליטיקאים יהודים הגיעו לתפקידי מפתח, הפחד שהניע את ההתנגדות לא התממש. הביקורת שעלתה אחר כך הייתה ביקורת פוליטית רגילה, מאותו סוג שסופג כל מנהיג.

ברונו קרייסקי, היהודי שכיהן כקנצלר אוסטריה במשך 13 שנה, ניהל מדיניות עצמאית וביקורתית כלפי ישראל, והיה הראשון במערב שאירח את יאסר ערפאת. הזהות היהודית לא ניבאה את מדיניותו. נבחר ציבור צריך להישפט על מעשיו ועמדותיו, לא על מוצאו.

ג'ונתן פולארד בשדה התעופה עם נחיתתו בישראל. מאחור מזכיר הממשלה צחי ברוורמן (צילום: חשבון הטוויטר של ראש הממשלה)

היו מקרים מעטים וקיצוניים שבהם יהודים אכן פעלו נגד מדינתם-שלהם. היהודי-האמריקאי ג'ונתן פולארד אכן ריגל למען ישראל. בארה"ב של שנות ה-50, מספר מדענים יהודים בכירים בארה"ב הורשעו בריגול למען ברית המועצות.

אבל לשאול כל יהודי אמריקאי אם הוא "סוכן זר" נחשב כיום מעליב ובלתי מתקבל על הדעת.

האם כל ביקורת על המפלגות הערביות היא פסילה גזענית?

ניתן לפסול קואליציה עם מפלגות ערביות ספציפיות או לבקר אותן. ההבחנה המרכזית חייבת להיות בין מבחן ההתנהגות והעמדות לבין מבחן הזהות. ביקורת לגיטימית על מפלגה ערבית צריכה להתמקד במצע שלה, במעשיה או בהתבטאויות של חבריה – בדיוק כמו כל ביקורת על כל מפלגה יהודית. מנגד, פסילה מראש של כלל המפלגות הערביות בשל זהותן היא פסולה.

רע"ם בראשות מנסור עבאס הייתה שותפת בקואליציה של הממשלה הקודמת בראשות נפתלי בנט. היא מיקדה את עשייתה בנושאים אזרחיים, סיוע לאזרחים ערבים בנושאים יומיומיים ומאבק בפשיעה בחברה הערבית. הפסילה הגורפת מתעלמת מעובדות אלו, כמו גם מהעובדה שמפלגות ערביות מתנגדות באופן גורף לטרור. זוהי ההוכחה שהפסילה נעשית לפי זהות ולא לפי התנהגות.

יו"ר מפלגת רע"ם מנסור עבאס, יחד עם חבר המפלגה יואב סגלוביץ', מגיע להגיש את רשימת המפלגה לוועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות הכלליות, במשכן הכנסת בירושלים. 7 בספטמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

באשר לחשש מפני חשיפת שרים ערבים למידע ביטחוני רגיש – המערכת כבר כוללת מנגנונים מבניים מוגדרים: הדיונים הביטחוניים הרגישים מתקיימים בקבינט המדיני-ביטחוני המצומצם, שחברי הכנסת הערבים ממילא לא דורשים ולא שואפים להיות חברים בו. 

מה חושבים ועושים אזרחי ישראל הערבים עצמם?

אינספור סקרים מראים בעקביות כי רוב מוחלט של ערביי ישראל מרגישים חלק ממדינת ישראל ובוודאי לא היו רוצים לראות אותה מושמדת במלחמה (שבה גם הם ייפגעו), מתנגדים לטרור נגד יהודים, סולדים מחמאס ומתנגדים להמשך שלטונו בעזה, והזדעזעו מהטבח ב-7 באוקטובר בו נרצחו ונחטפו גם עשרות ערבים ישראלים, שחלקם נלחמו בחמאס בגבורה ביום הטבח.

בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מדצמבר 2023, מייד אחרי ה-7 באוקטובר, 65% מהם חשו חלק ממדינת ישראל ובעיותיה, ו-86.5% תמכו בהשתתפות החברה הערבית במאמץ האזרחי.

ד"ר מסעד ברהום, מנהל בית החולים לגליל המערבי-נהריה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)

השתלבותם של הערבים בחברה הישראלית מורגשת ובולטת בחיי היום-יום. רבבות סטודנטים יהודים וערבים לומדים אלה לצד אלה באוניברסיטאות ובמכללות וחולקים יחד גם דירות שותפים רבות.

ערבים ויהודים נפגשים מדי יום כקונים ומוכרים בקניונים, מסעדות ומקומות בילוי.  בכמה ערים, כמו חיפה, יש שכונות מעורבות שבהן ערבים ויהודים חיים ביחד כשכנים בלא שניתן להבחין ביניהם.

בשוליים יש ערבים ישראלים שמשתלבים בחברה היהודית באופן עמוק יותר. יותר מ-5,000 ילדים ערבים בכל שנתון לומדים בבתי ספר ממלכתיים עבריים (של יהודים). יותר מ-800 ערבים ויהודים נישאו ביניהם, חיים יחד ומגדלים ילדים. 

ערבים רבים – כל הגברים בעדה הדרוזית, וכן אלפי מתנדבים מוסלמים ונוצרים – משרתים בצה"ל. יהודים וערבים מסכנים את חייהם יחד ביחידות קומנדו שהשירות בהן מחייב אחוות לוחמים בלתי מתפשרת. 

צחי הלוי ולוסי אהריש ביום חתונתם (צילום: מאיר אדרי)

להשתלבות העמוקה של הערבים במדינה אין קשר לעמדותיהם הפוליטיות. יש ערבים שמגדירים את עצמם כ"ציונים", אבל הם מיעוט. רוב הערבים מתנגדים לשלטון הישראלי בגדה ורבים מהם הזדעזעו מהמלחמה בעזה. רובם מגדירים את עצמם "פלסטינים אזרחי ישראל" או "פלסטינים ישראלים". אך העמדות הללו אינן מונעות מרובם המוחלט להתנהל כאזרחים נאמנים ונורמליים של מדינת ישראל.

מחקר של מכון הרטמן מגדיר את יחסם של הערבים אזרחי ישראל כ"השתלבות ללא הזדהות מלאה" עם האידאולוגיה הציונית. 

מדוע אחוז ההצבעה של הערבים עלה?

הבחירות לכנסת ה-26 המחישו היטב את הרצון של הציבור הערבי בהשתלבות. שיעור ההצבעה בחברה הערבית זינק לכ-77%, והמפלגות הערביות זכו יחד ב-19 מנדטים.

על פי סקר של המכון לדמוקרטיה, 71% מהאזרחים הערבים תמכו בהקמת קואליציה של גוש השינוי המשלבת בתוכה מפלגות ערביות – עדות לרצון לקחת חלק אקטיבי בעיצוב השלטון, ולא להפנות עורף למדינה.

ההשתתפות העצומה בבחירות משקפת את אמונתם של האזרחים הערבים כי ידם המושטת לעבר המרכז הישראלי תפגוש יד אחות, וכך ייווצר רוב להשגת המטרה המשותפת של החלפת השלטון.

אזרחים בטייבה בדרכם להצביע בבחירות לכנסת, 27 באוקטובר 2026 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

אם היד המושטת תיענה בחיוב, ואם הממשלה שתוקם תצליח לחזק באופן ממשי את הביטחון האישי, עשוי הדבר להביא לחיזוק תחושת השותפות בין הציבור הערבי ליהודי. מנגד, הפניית עורף לציבור הערבי כולו בשל זהותו עלולה ליצור תסכול שילך ויעמיק ויחזק את הקולות המיואשים הרואים ביהודים אויב.

מה מלמד הניסיון העולמי על שילוב מול הדרה?

הדפוס הבינלאומי חד-משמעי: הדרה והוקעה של מיעוט דוחפות אותו לאלימות, בעוד ששילוב וייצוג הוגן מקנים יציבות.

בצפון אירלנד, בטורקיה ובסרי לנקה הדרת המיעוטים הציתה אלימות קשה. מאוחר יותר, בצפון אירלנד, השילוב של המיעוט האירי הביא לשלום. בקנדה השילוב והשוויון מונעים הסלמה ושומרים על יציבות. המנגנון חוזר על עצמו: הדרה מקצינה, שילוב מרגיע.

תומכים משתתפים בעצרת שבה שודרה הצהרה מצולמת של עבדאללה אג'לאן, מנהיג מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) הכלוא בטורקיה, בעיר הכורדית קמישלי שבצפון-מזרח סוריה, 9 ביולי 2025 (צילום: Delil SOULEIMAN / AFP)

האם פסילת המפלגות הערביות תשפיע על הביטחון?

הניסיון הבינלאומי מראה שההדרה היא שמעצימה את האיום שהיא נועדה למנוע. פסילה גורפת של אזרחים ערבים נאמנים עלולה לשרת הלכה למעשה את האינטרסים של חמאס, שמטרתו המוצהרת היא להוכיח שאין סיכוי לחיים משותפים ובין אזרח נאמן לאויב, כדי לסכסך בין היהודים לערבים בישראל.

שילוב אזרחים ערבים המקבלים את מסגרת המדינה הוא ההפרכה החזקה ביותר לנרטיב העוין של האויב. הפסילה הגורפת אינה רק שגויה מוסרית – היא מסכנת את הביטחון הלאומי בכך שהיא דוחקת החוצה ציבור שבוחר להשתלב.

שאלות העולות מן הנושא

האם מפלגה ערבית ישבה אי פעם בקואליציה?

כן. מפלגות ערביות נמצאו בקואליציה ובממשלה מ-1949 עד 1974 כמעט ברציפות. מספר ערבים כיהנו בשנות ה-60 כסגני שרים בממשלה. רע"ם הצטרפה לממשלה בראשות בנט ב-2021 והייתה שותפה בה במשך השנה האחת של קיומה.

האם ביקורת על מפלגה ערבית היא גזענות?

לא. ביקורת על עמדות ועל מעשים היא לגיטימית לחלוטין. פסולה רק פסילה גורפת של הקטגוריה כולה, מראש, על בסיס הזהות.

מה היה שיעור ההצבעה של הערבים בבחירות לכנסת ה-26?

שיעור ההצבעה בחברה הערבית זינק לכ-77%, לעומת 53.2% ב-2022, והמפלגות הערביות זכו יחד ב-19 מנדטים.

האם רוב האזרחים הערבים מזדהים עם המדינה?

יש אזרחים ערבים המזדהים עם המדינה ומגדירים את עצמם כציונים, אך רובם משתלבים במדינה יותר משהם מזדהים איתה. רובם משתלבים בחיים האזרחיים הישראליים גם בלי לאמץ את האידאולוגיה הציונית.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.