עלתה על כל מוריה

מבחינות רבות, נאום השבוע אינו פמפלט ההסתה של ראש הממשלה בנימין נתניהו במושב הפתיחה של הכנסת, או נאומי הבכורה של ח"כים ינוקות כמו יונתן שלו, אלא נאומה של מוריה אסרף בפתח התוכנית "מוריה וברקו".

כשברקו כבר אינו לצדה ובמקומו יושב מחליף אקראי, בחרה אסרף להתייחס ל"אירועי אמש". מה הם אירועי אמש? ובכן, אפשר לקרוא להם "אתמול כשהייתי שיכור", ואפשר גם: "הפדיחות שעשיתי אתמול בלילה, כשהייתי מטושטש".

ברקו – שמתגלה שוב ושוב כגזען במשקל נוצה – ואסרף העלו לריאיון את סולימאן מסוודה, כתב הערוץ בארה"ב, כדי שיסביר להם ולצופים מיהו עבדול אל־סייד, המוסלמי הראשון בקונגרס. המסגור היה "האם יש מקום לדאגה" לנוכח מדיניותו של חבר הקונגרס החדש, ואסרף ביקשה להבין: "מיהו, מהו".

מסוודה לא הצליח לעבור את משפט הפתיחה: "אז קודם כל תכירו את ד"ר עבדול אל־סייד, זה הקיצור שלו", אמר. ברקו מייד התפרץ: "לכל אחד נותנים שם את התואר דוקטור". המסר: מדובר בתואר פייק

מסוודה לא עלה לשידור כ"ערבי שמציג ערבי" (אם כי ייתכן שהאירוניה הדקיקה הזאת לא חמקה מהמגישים ומהצופים), אלא ככתב רשמי בארה"ב. במאמר מוסגר ייאמר כי הביקורת העזה שספג מסוודה לאחרונה על התנהלותו הלא אתית בעניין קשריו עם ג'יי פוטליק (גם מכותב שורות אלה) היא עדות לכוחה של מקצועיות נטו: בוחנים אדם על פי הישגיו וכישלונותיו, ולא על פי מוצאו.

אבל הפעם מסוודה לא הצליח לעבור את משפט הפתיחה: "אז קודם כל תכירו את ד"ר עבדול אל־סייד, זה הקיצור שלו", אמר. ברקו מייד התפרץ: "כל אחד נותנים לו שם את התואר דוקטור". שם – כלומר, אצל הגויים או אצל הערבים. המסר: מדובר בתואר פייק, אולי בהתכתבות.

מופע מחליא של גזענות מבית היוצר אסרף&ברקוביץ.

מוריה אסרף ואייל ברקוביץ לא מאמינים שמוסלמי/ערבי יכול להיות דוקטור. כדי לתת תוקף למשנת עליונות הגזע שלהם, הם רומזים שגם חבר הכנסת אחמד טיבי הוא לא באמת דוקטור. אז יש לי בשורה לשני המטומטמים האלה באולפן של 13, אחמד הוא לא רק דוקטור… pic.twitter.com/2962xutwgS

— Danny Gallant דני גלנט (@RedRevDanny) November 7, 2026

מסוודה זרם בינתיים וחייך מעט במבוכה: "לא נכון, הוא באמת דוקטור". זו הייתה תגובה טבעית של עיתונאי: הבאתי מידע נכון, לא מהונדס.

אבל את ברקו זה כבר לא עניין. "גם על אחמד טיבי אומרים שהוא דוקטור", התריס. "אומרים". במילים אחרות: כשאמרתי "שם", התכוונתי אצל הערבושים – ואלה ש"אומרים" בעצם משקרים. טיבי, רופא נשים, מטפל בנשים בשרלטנות תוך שימוש בתארי פייק כלשהם.

אם כן, מה שהתחיל כדאחקה בשידור שהייתה עוברת אולי כלפי האמריקאי, הידרדר בתוך שניות להכללה גזענית ולדיבה מובהקת. "כל אחד נותנים לו את התואר הדוקטור" – הכוונה היא לכל הערבים האלה, כאן ושם. הנה, גם לאחמד טיבי. ובקיצור: כל שונאי ישראל נהיו לי פה דוקטורים.

מה שהתחיל כדאחקה בשידור שהייתה עוברת אולי כלפי האמריקאי, הידרדר בתוך שניות להכללה גזענית ולדיבה מובהקת. "כל אחד נותנים לו את התואר הדוקטור" – הכוונה היא לכל הערבים האלה, כאן ושם

דוקטור, תציל אותי

אבל הסיפור כאן הוא לא ברקו, אלא דווקא אסרף. ברקו לא בא ממסורת עיתונאית; הוא אינו עיתונאי, ואתיקה או מסגור אינם נספרים בסך תרומתו לשידור. הוא אמור לבעוט כדור לשער.

למעשה, הסיבה שגם במחנה המרכז–שמאל די אהבו את ברקו עד לאחרונה היא שיש לו פה ג'ורה ולשון משוחררת, והוא אומר על נתניהו את מה שאנחנו לפעמים חושבים, אבל מנסים "למסגר" בלשון נקייה ומכובסת. כשמישהו בוגד עם קטאר הוא קורא לו בוגד, וכשמישהו מתנהג כמו פשיסט הוא קורא לו פשיסט.

העיתונאית מוריה אסרף מדווחת מחוץ לפגישה בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן בוושינגטון. 28 ביולי 2026 (צילום: אריה לייב אברמס/פלאש90)

במילים אחרות, ברקו הוא תמונה ללא מסגור. הוא שוט מהיר בחדר ההלבשה, כוכב טיקטוק בשידור חי על המסך שלכם. הכול יכול לקרות איתו – וזהו סך חינו ויתרונו.

אסרף, לעומת זאת, היא עיתונאית רצינית. כך היא גם רוצה שיתייחסו אליה, ולכן עברה בתחנות המקובלות של העיתונות הרצינית: הכשרה ב"גלי צה"ל", עבודה שקדנית כריפורטרית, וכעת הגשה של תוכנית אקטואליה.

בסיטקומים אמריקאיים תפקידה של אסרף מכונה "סטרייט מן" – הג'רי סיינפלד שליד קריימר, הדין מרטין שלצד ג'רי לואיס, קלייר האקסטבל שלצד ד"ר קוסבי: האנשים "הנורמליים" שליד המשוגע, שמסייעים לו בהצבת גבולות. כי ברור שקריימר לבדו, עם כל השיגעונות, לא מחזיק סיטקום (ולראיה, הוא לא החזיק).

איך מגיבה אסרף? באושר. מתפקעת מצחוק. וכשמסוודה מעיר, במבוכה גלויה, שגם אל־סייד וגם טיבי הם באמת דוקטורים, אסרף כבר לא שם, לא מתפקדת

כך גם ברקו לבדו אינו יכול להחזיק. אי אפשר סתם שחקן כדורגל שמשתגע – צריך לצדו מישהי רצינית שתחזיק לו את היד ותנחה אותו בעולם עמוס במכשולים. הנה, לאסרף הייתה הזדמנות פז: הוא השמיע דאחקה על דוקטור באמריקה ואז הפך אותה לאמירה מכלילה וגזענית. זה היה הזמן של אסרף לומר לו: "חלאס ברקו עם השטויות, תן בבקשה לסולימאן לדבר".

איך מגיבה אסרף? באושר. מתפקעת מצחוק. וכשמסוודה מעיר, במבוכה גלויה, שגם אל־סייד וגם טיבי הם באמת דוקטורים – ואולי דווקא זה "טוב לאייטם?" שהרי אם הם אומרים דברים קשים לעיכול, המשמעות היא שכדאי להתייחס ל"מקום לדאגה" ברצינות יתרה ולא כאילו מדובר בבני דודים של ניסים ואטורי – אסרף כבר לא שם, לא מתפקדת. היא נקרעת מצחוק ללא קול בצד המגרש.

ד"ר עבדול אל־סייד ורעייתו ד"ר שרה ג'וקאקו במהלך עצרת בחירות בדטרויט, 2 בנובמבר 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

כשמסוודה מנסה לחזור לשגרה ולבצע את המשימה שהוטלה עליו (כזכור: "מהו, מיהו", חי צומח דומם) ואומר "ד"ר עבד אל־רחמן אבו אל־סייד", אסרף קוטעת אותו ב"או־הו!" מלא התפעלות צינית.

בואו נתבונן רגע בפער בין שני העיתונאים. מסוודה הוא ריפורטר; אסרף הייתה כזו. ב"גלי צה"ל" לימדו מן הסתם את אסרף ששמות הם דבר חשוב – זהו האלף־בית של המקצוע. כל מי שעבד בעיתונות יודע שאחד הדברים המעליבים ביותר עבור "נעה" הוא שכותבים את שמה "נועה", ועבור "פלדשטיין" כשמאייתים אותו "פלדסטין".

מסוודה הוזמן לשיחה על "מיהו, מהו" עבד אל־סייד, והוא התכונן אליה בהתאם: קודם כול השם המלא, קיצורו והתואר האקדמי. הוא תכנן לגלוש מעל השלב הזה במהירות כדי להגיע למטרה – כאמור, "מיהו, מהו", כלומר האם הוא באמת "מקור לדאגה".

מה שהתרחש למוחרת משמעותי אף יותר. ברקו הושעה, אסרף נשארה. במקום להתנצל בפני הצופים על המפגן האווילי והמביך של גזענות עמוסת בורות בשידור שלה, היא בחרה לשטוח את משנתה העיתונאית־אידיאולוגית

אלא שאסרף לא באמת מודאגת. אילו הייתה מודאגת, לא הייתה נקרעת מצחוק במשך דקה ארוכה בגלל בדיחות אוויליות של ליצן החצר שלצדה. אילו הייתה באמת מודאגת משנאת ישראל בקונגרס, היא הייתה מתעשתת מהר ואומרת: "חלאס ברקו. דוקטור הוא דוקטור, ועכשיו בוא נשמע מה הוא חושב עלינו".

אם הייתה מודאגת, היא הייתה מתייצבת לצדו של מסוודה ולא לצדו של ברקו – לא מפני שמסוודה ערבי מסכן, אלא מפני שמסוודה ניסה לעשות עבודה עיתונאית וברקו השתין עליה בקשת. והיא, אחרי הכול, אמורה להיות עיתונאית.

סולימאן מסוודה, כתב "ערוץ 13" בארה"ב, מדווח מחוץ למטה האו"ם בניו יורק, 24 בספטמבר 2026 (צילום: אריה לייב אברמס/פלאש90)

מסע הכפשה נגד גזענים בתקשורת

מה שהתרחש למוחרת משמעותי אף יותר. ברקו הושעה, אסרף נשארה. במקום להתנצל בפני הצופים על המפגן האווילי והמביך של גזענות עמוסת בורות בשידור שלה, היא בחרה דווקא ביום הזה לשטוח את משנתה העיתונאית־אידיאולוגית:

"עד לא מזמן אני כנערה, וזה היה ממש לא מזמן, הייתי צופה בייאוש בטלוויזיה, מחכה לרגע שיגיע תורו של האחד, היחיד, שאומר מה שאני חושבת. איך זה הגיוני? הרי כל כך הרבה אנשים חושבים כמוני! אז למה יש רק אחד בפאנל שאומר את זה? ותמיד זה גם אותו אחד. כל כך הרבה אנשים וקולם לא נשמע. ואם הוא נשמע הוא נחשב מייד ללא לגיטימי".

ומהכלל אל הפשט: "בימים האחרונים מסע ההכפשה שמופנה אל אנשי תקשורת שמחזיקים בעמדות שונות ממה שמקובל בתקשורת המיינסטרימית יוצא מכלל שליטה".

נדמה לי שאסרף לא צופה מספיק ב"תקשורת המיינסטרים". אילו הייתה צופה, הייתה מגלה שמי שמודר באופן קבוע מהפאנלים הם דווקא אנשי שמאל

נעצור כאן, כי באמת קשה לדעת מאיפה להתחיל. סלט כזה של התקרבנות, גזלוט והטעיה מזמן לא נראה על המסך. אסרף בעצם אומרת שברקו, שותפה להנחיה, אומר את "מה שאני חושבת?" – ומה זה בעצם?

בתור ילדה היא ישבה וחיכתה שמישהו יגיד שד"ר אחמד טיבי הוא בעצם בקושי בי־איי אם־איי פסי־כו־לו־גית? או שמא היא מכוונת דווקא לאילה חסון, ש"אמרה את מה שאני חושבת" – שבדואיות שנאנסו והושפלו על ידי בעליהן אינן לגיטימיות להצבעה? מוזר.

מונולוג הפתיחה של מוריה אסרף, הערב pic.twitter.com/dLtfjn7lnw

— Amir (@amiros74) November 8, 2026

ובאשר לפאנלים: נדמה לי שאסרף לא צופה מספיק ב"תקשורת המיינסטרים". אילו הייתה צופה, הייתה מגלה שמי שמודר באופן קבוע מהפאנלים הם דווקא אנשי שמאל. רוב המשתתפים הם אופורטוניסטים, פרשנים, יועצים אסטרטגיים, אנשי ביטחון לשעבר והוגי דעות שמגדירים את עצמם כסוג של מרכז.

אפשר היה להתייחס ברצינות למופע ההיתממות הזה של אסרף אילו היה נאמר בהקשרו המתאים. הנה עוד מושג שעיתונאי רציני אמור להכיר: "הקשר".

ולסיום, יש לתהות: מה בדיוק "יצא מכלל שליטה"? האם חסון השמאלנית הייתה שורדת דקה בתאגיד אילו הייתה טוענת שכל החרדיות בבני ברק הן מכונות ילודה בלתי נשלטות שאינן לגיטימיות להצבעה?

ולסיום, יש לתהות: מה בדיוק "יצא מכלל שליטה"? האם חסון השמאלנית הייתה שורדת דקה בתאגיד אילו הייתה טוענת שכל החרדיות בבני ברק הן מכונות ילודה בלתי נשלטות שאינן לגיטימיות להצבעה?

האם דחקוק על דוקטורים מההתנחלויות היה עובר את גברת אסרף בשתיקה? והאם תחקיר שקובע ש"בכל הקלפיות הערביות היו זיופים" היה עובר בשקט אילו את המילה "הערביות" הייתה מחליפה המילה "החרדיות"?

מוריה אסרף ואייל ברקוביץ', 7 בנובמבר 2026 (צילום: ערוץ 13, צילום מסך)

אסרף רצתה להיות עיתונאית רצינית, כדי שהילדה מוריה הבאה תוכל להתבונן בה בגאווה ולומר: "לשם אני רוצה להגיע".

לדאבון הלב, היא בזבזה את האשראי והשאירה לילדה הזאת חינוך רע ותפל. היום היא מסתכלת ואומרת לעצמה: "גם אני רוצה להגיש תוכנית בטלוויזיה, כדי שאוכל לצחוק על הערבי הדוקטור עם המבטא המגוחך והשם הארוך".