בעוד עיני העולם נשואות למשבר המתהווה במפרץ הפרסי בין ארצות הברית לאיראן, מתנהל משבר בינלאומי נוסף – מסוכן ונפיץ לא פחות – והוא העיסקה לרכישת טילי ה-s-400 על ידי טורקיה.
מי שהייתה פעם ידידת המערב, ניצבת כיום במרכזה של מערכה מדינית מול שלושה גורמי מפתח: האיחוד האירופי, נאט"ו וארצות הברית.
לבו של המשבר עם טורקיה הוא סביב מערכת ה-s-400 שפיתחה רוסיה ומכרה לטורקיה. לפי ההבנה האמריקנית, המערכות האלה עלולות לסכן את פרויקט מטוסי החמקן של המערב, ה-F-35, כולל אלה שרכש חיל האוויר הישראלי.
מטוסי ה-F-35 בנויים בתצורה מיוחדת המאפשרת להם לחמוק מתמונת מכ"מ של מערכות נגד מטוסים. זוויות הגוף של המטוס, החומרים שמהם הוא בנוי ואלה הנמרחים עליו, מאפשרים את "בליעת" קרני המכ"מ, כך שמפעיל המכ"מ לא רואה את המטוס כלל על הצגים. בשפה המקצועית התופעה הזו נקראת שח"מ – שטח חתימת מכ"מ, וצורתו המיוחדת של ה-F-35 מקטינה אותה כמעט לאפס.
מערכת ה-s-400 הרוסית נבנתה במיוחד במטרה לאתר את החמקנים. עד כה לא ידוע מהם בדיוק ביצועי המערכת, אף שהיא מופעלת בימים אלה באופן מבצעי בסוריה, על ידי חיל האוויר הרוסי. לאחרונה פורסם כי ארצות הברית ערכה סדרת ניסויים מול מערכת רוסית ישנה יותר מדגם s-300.
ההתפתחות האחרונה בחילופי המהלומות הדיפלומטיות אירעה שלשום, כשהממשל האמריקאי החליט לבטל את כל ההטבות שקיבלה טורקיה ביצוא מוצרים לארצות הברית, במסגרת GSP (הסכם הסחר המועדף, The Generalized System of Preferences).
אבל כבר בשבוע שעבר ניתן היה לראות סימן נוסף לעומק המשבר בין המדינות, בביקורת הלא שגרתית שמתח שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בוטולו, על הממשל האמריקאי.
במסיבת עיתונאים משותפת שקיים עם שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, אמר הטורקי: "ההחלטה האמריקאית להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור, מסוכנת ויכולה להוביל לכאוס".
הזמן דוחק לאמריקאים
בארצות הברית נשמעים יותר ויותר קולות שקוראים לעצור במהירות את אספקת מטוסי החמקן לטורקיה. מבחינת האמריקאים הזמן בהחלט דוחק, וזאת משתי סיבות עיקריות.
ראשית, צוותים ראשונים של חיל האוויר הטורקי כבר נמצאים ברוסיה ולומדים את המערכת. שנית, שלושה מטוסי חמקן של טורקיה נמצאים בימים אלה בבסיס האימונים האמריקני "Luke" באריזונה, וטייסים טורקים כבר מתאמנים עליהם.
עד כה נמנע הפנטגון מלעצור את האימונים של הטייסים הטורקים, וזאת כדי לאפשר לממשלות לנהל משא ומתן. בשבוע שעבר דווח בעיתונות הטורקית על התקדמות במגעים עם ארה"ב, ועל כך שהטורקים הציעו הקמת צוות עבודה משותף לפתרון הסוגיה.
האמריקנים, מבחינתם, דחו את ההצעה על הסף. אז הגיעה ההצהרה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ולפיה טורקיה לא תסתפק ברכישת ה-s-400, אלא גם תייצר בשטחה את הדור הבא של המערכת, ה-s-500.
בארה"ב חוששים כי מרגע שטורקיה תקבל את מטוסי החמקן האמריקאים, ואחר כך את מערכת ה-s-400, יהיה באפשרותה לבחון את נקודות התורפה של המטוס מול המערכת הרוסית, ומכאן כבר קצרה הדרך עד שהמידע הזה יזלוג לרוסיה.
המשמעות של מהלך כזה היא שמטוסי החמקן יהפכו לגלויים מול המערכות הרוסיות, ויביאו לכך שארצות הברית – וגם ישראל שרכשה את המטוס – יאבדו את היתרון היחסי שלהן במזרח התיכון.
ההערכה היא כי רוסיה לא תמסור לטורקיה את המערכת להפעלה מיידית, אלא תנקוט בהליך דומה למודל הסורי, שמיושם עם מערכת טילי ה-s-300.
לפי הערכה זו, רוסיה תחייב את אנקרה לתהליך למידה ארוך, שבו טכנאים וחיילים רוסים הם אלה שיפעילו את המכ"מ המתקדם מול החמקנים, על אדמת טורקיה.
החלטה אחת של ארדואן, רכישה של מערכת s-400 והפעלתה במקביל למטוסי החמקן, יכולה להוריד לטמיון פרויקט של יותר מטריליון דולר של המערב.
את הסיכון הזה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא מוכן לקחת, והוא כנראה יודע למה. הנשיא הטורקי הוא זה שסירב לאפשר לארצות הברית לפעול משטחו במלחמה בדאע"ש.
"זו בהחלט סכנה וסיבה לדאגה", אמר לזמן ישראל גורם בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שהיה מעורב באופן ישיר בעסקת הרכישה ואחר כך גם בקליטת מטוסי ה-F35 בישראל.
"אי אפשר לסמוך על ההתנהגות של ארדואן. חייבים להניח שהוא סכנה, ומכאן לגזור את המדיניות להמשך.
"אי אפשר לסמוך על ההתנהגות של ארדואן. חייבים להניח שהוא סכנה, ומכאן לגזור את המדיניות להמשך"
"ישראל לא יכולה לקחת חלק במאבק הזה באופן גלוי. ארצות הברית היא זו שחייבת להציב לארדואן אחת משתי אפשרויות: או חמקנים, או טילים רוסים".
לדבריו, באימונים רציפים ניתן יהיה לגלות נקודות תורפה של המטוס, ובעתיד אפילו לפתח מכ"מ ייעודי שיזהה אותו.
"מסיבה זו, הנחת העבודה של ארצות הברית צריכה להיות מחמירה. כלומר, שהמידע הרגיש לא רק יכול לזלוג, אלא שהוא יזלוג בוודאות".
פרופיל נמוך בישראל
בישראל שומרים בינתיים על פרופיל תקשורתי והצהרתי נמוך בכל הקשור למשבר ה-F-35 הטורקי. גורם מדיני אישר כי ישראל מוטרדת מההתפתחויות בפרשה, וכי התקיימו דיונים חשאיים עם ארצות הברית בעניין.
החשש הישראלי בהקשר הזה מובן, שכן מטוסי ה-F-35 הישראלים כבר טסו, כנראה גם מול מערכת ה-s-400 הרוסית, שמוצבת בבסיס "חמימים", במערב סוריה.
מי שמוביל בינתיים את המאבק הדיפלומטי מול טורקיה הוא הקונגרס האמריקאי. בניגוד לטענות על היעדר המדיניות של ארצות הברית בנוגע לסוריה ואיראן, בעניין הזה נראה שהנשיא טראמפ פועל בנחישות ונהנה מרוח גבית מצד הרפובליקאים והדמוקרטים כאחד.
בשבוע שעבר הניחו כמה חברי קונגרס הצעת חוק שתאסור את אספקת החמקנים לטורקיה, במקרה שעסקת הטילים עם רוסיה לא תבוטל. בחודש שעבר אף פרסמו ארבעה סנטורים משתי המפלגות, מאמר דעה משותף ב"ניו יורק טיימס", תחת הכותרת: "או s-400 או חמקנים".
מוסקבה הגיבה במהירות גם לאיום הזה, ושורה של פרסומים שהופיעו בעיתונות הרוסית והטורקית דיווחה על כך שרוסיה שוקלת לספק לטורקיה חמקנים משלה, su-57, שנמצאים בשלבי קליטה ראשונים בחיל האוויר הרוסי.
הטורקים, מבחינתם, משדרים עסקים כרגיל. הם ממשיכים לנקוט בלשון ציורית, לגלגל עיניים ולהיתמם. גורם במשרד החוץ הטורקי אמר בשבוע שעבר כי אנקרה התחייבה בפני וושינגטון להפעיל את מערכת ה-s-400 בנפרד מהמערכות האחרות ובמידור מוחלט. האמריקאים, מצדם, לא קונים את ההסבר הטורקי.
מי ששומרות על שתיקה מול ההתפתחויות האלה הן שאר החברות בברית נאט"ו, שמשאירות את החזית מול ארדואן לטיפולה של ארצות הברית.
טורקיה היא המדינה השנייה בגודלה בברית הצפון-אטלנטית, וארצות הברית מפעילה בשטחה כמה שדות תעופה – כולל כאלה המשמשים לאחסון נשק גרעיני.
לנוכח חוסר היציבות שמשדר ארדואן, יש בארצות הברית כבר מי שקורא להוציא את הנשק הזה מטורקיה.
"כאשר זה מגיע לטורקים, בנאט"ו נעלמים ונאלמים", אומר טומי שטיינר, מומחה לברית נאט"ו, מבית הספר לממשל ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
"בנאט"ו לא ייכנסו לוויכוח עם הטורקים. מלבד ארצות הברית, אף מדינה לא יכולה לצאת באופן פומבי, נגד אחת המדינות החברות בברית, בוודאי לא כשמדובר בטורקיה. אפילו המזכ"ל מתחמק בעקביות מלדון בסוגיה הזו. אף שברור כבר כמה שנים כי ההתנהלות הטורקית בעייתית נאט"ו הרשמית עדיין שותקת".
עד כמה העניין מביך, יצא לי להיווכח באופן אישי באוקטובר אחרון, בפגישה עם ניקולה דה סנטיס, האחראי בנאט"ו על המזרח התיכון וצפון אפריקה.
לשאלה שהתייחסה לרכישת מערכת הטילים הרוסית והחשש מפני זליגת מידע, הוא ענה בשתיקה ומיד אחר כך ביקש לעבור לנושא הבא.
זו, פחות או יותר, הייתה תשובתו של דה סנטיס גם כשנפגש עם משלחת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שהגיעה לביקור בנאט"ו באוקטובר 2010.
גישושים סודיים
פן אחר של המשבר הוא התעשייה הטורקית. הסכם רכישת המטוסים בנוי באופן משולב. כל מדינה ששותפה בפרויקט, יכולה לייצר בשטחה חלקים מהמטוס.
בטורקיה פועלים כיום 11 מפעלים שמייצרים חלקי גוף ומסכי תצוגה לתא הטייס של ה-F-35, ובנוסף אמור לקום בשטחה מרכז לתחזוקת מנועים שישמש את כל חילות האוויר באירופה שמפעילים את מטוס החמקן.
זו הסיבה שארדואן הכריז כי אם ארה"ב תאסור על אספקת החמקנים לטורקיה, הפרויקט כולו נמצא בסכנה. על הדברים האלה בחרה ארה"ב שלא להגיב.
מי שיכולות להוות תחליף לתעשייה הטורקית, וממתינות להתפתחויות בין ארה"ב לטורקיה, הן התעשיות הישראליות, שכבר גיששו מול יצרנית המטוסים לוקהיד מרטין, תחת מעטה עבה של סודיות.
אלביט מייצרת את קסדות הטייס המתקדמות של כל המטוסים, והתעשייה האווירית מייצרת חלק מהכנפיים.
מזכיר הגנה האמריקני, פטריק שנהאן, כבר ערך דיונים ראשונים בעניין הזה עם מנהלת פרויקט ה-F-35, בשלב הזה מבלי לקבל החלטות.
אין ספק שעסקת החמקנים הטורקים היא אחד המבחנים החשובים של הנשיא טראמפ, שנראה – לפחות עד עתה – נחוש מאוד. הבעיה היא שגם הנשיא הטורקי לא מראה בינתיים סימני התגמשות.
קשה לזכור עכשיו שרק לפני 15 שנים, היה זה אותו ארדואן שכיהן כראש ממשלה, וזכה לחיבוק חם מנשיא רפובליקני אחר, ג'ורג' בוש הבן.
"אירופה חייבת לקבל את טורקיה לאיחוד האירופי", אמר אז בוש, "אתם דוגמה ומופת לשילוב של איסלאם ודמוקרטיה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו