הישראלים והפלסטינים – בשונה משאר העולם – לא קיבלו באדישות או בקור רוח את התכנית השאפתנית שהציגו טראמפ ונתניהו בוושינגטון. עבור שני העמים, "תכנית המאה" היא גורם שמשנה את חוקי המשחק במובן העמוק ביותר.

בעיני הפלסטינים, ההצעה – שהוצגה בחגיגיות בבית הלבן בהיעדרם הבולט-  היא לא פחות מאסון לאומי ומתכון לשעבוד מתמשך על האדמה שלהם.

לכן, הסיכוי לנכבה שנייה עשוי לגרום לפלסטינים להציג חזית אחידה מתמיד. אל מול אבדן סיכוי לחיים בכבוד, שלא לומר הגדרה עצמית, המחלוקות הפנימיות בקרב הפלסטינים עשויות להיזנח כדי להילחם במשהו שהוא בגדר אסון היסטורי.

הסיכוי לנכבה שנייה עשוי לגרום לפלסטינים להציג חזית אחידה מתמיד. אל מול אבדן סיכוי לחיים בכבוד, המחלוקות הפנימיות בקרב הפלסטינים עשויות להיזנח כדי להילחם במשהו שהוא בגדר אסון היסטורי

עבור ישראלים רבים, נראה לכאורה כי התכנית מאשרת את זכות האבות האלוהית שלהם ומבטיחה לחזק את עליונותם על הקרקע לזמן בלתי מוגבל.

אבל מבט קרוב יותר מגלה צרימה ואי נוחות: שלא בפעם הראשונה, פוליטיקה, שלום ובחירות מתמזגים בנקודה מסוימת עם השלכות הרות גורל לטווח הרחוק.

ההתפתחויות הדרמטיות בימים האחרונים חייבות להילקח בחשבון בהקשר של סבב הבחירות השלישי הצפוי בישראל בעוד מספר שבועות.

דונלד טראמפ עם בני גנץ, ועם בנימין נתניהו (צילום: הבית הלבן וקובי גדעון, לע"מ)

פיצול נוסף של החברה הישראלית

התוצאה הברורה ביותר של ההצהרה בוושינגטון היא פיצול נוסף של החברה הישראלית, אשר גם כך מפוצלת באופן קיצוני. פילוג בין יהודים לערבים, מרכז ופריפריה, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחיים – ותמיד בין גברים לנשים – טופח בשנים האחרונות על ידי ממשלת ימין שעשתה הון פוליטי מהפיצולים האלה.

כעת, בחיפוש לכאורה אחר סיום העימות האלים עם הפלסטינים, נעשה ניסיון לבנות קונצנזוס חדש סביב הנושא המהותי ביותר עבור ישראל והישראלים.

התגובה הראשונית לתכנית הייתה משביעת רצון עבור נתניהו ושותפיו בימין. בסקרים שנערכו בימים האחרונים, רוב הישראלים הביעו תמיכה בעסקת המאה, יותר מ-25% התנגדו אליה, והשאר לא היו בטוחים (באופן מפתיע, כ-10% הודו שהם מעולם לא שמעו עליה וגם לא מכירים אף אחד מסעיפיה).

אבל הנתונים היבשים מסתירים יותר ממה שהם חושפים. הימין מתפצל במהירות בין אלה התומכים בתכנית, אלה המאמצים את מרכיבי הסיפוח שלה אבל דוחים כל סוג של מדינה פלסטינית, ואלה שמטילים ספק בחבילה בשלמותה.

הנתונים היבשים מסתירים יותר ממה שהם חושפים: הימין מתפצל בין אלה התומכים בתכנית, אלה המאמצים את מרכיבי הסיפוח שלה אבל דוחים כל סוג של מדינה פלסטינית, ואלה שמטילים ספק בחבילה בשלמותה

מצד שמאל של המפה, ההתנגדות לצעדים חד-צדדיים והתוצאות שלהם ממשיכה לבדל בין תומכי פתרון שתי המדינות לאלו המטילים ספק בפתרון הזה.

ובמרכז, השרטוט הכללי של חזון טראמפ-נתניהו מאפשר לתמוך בתכנית, אבל רק על ידי פירוש שלה בדרכים שונות. בניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מספר גורמים המצטופפים במרכז העמום, חלוקים בנוגע לסיפוח ולהקמת מדינה פלסטינית, כמו גם באשר לצעדים הנדרשים ליישום שני היעדים האלו.

תגובות אלו משקפות את החומר המרכיב את הפוליטיקה הישראלית במשך עשרות שנים, אשר בולטת במלוא עוצמתה בעונת הבחירות האינסופית הנוכחית.

כעת, התכנית מצטיירת יותר ויותר כחלק ממזימה לשבירת המבוי הסתום הפוליטי מצד ראש ממשלת מעבר הנאשם בפלילים. לא ברור האם יש לכך סיכוי.

שמעון פרס ומחמוד עבאס (אבו-מאזן), ארכיון, 2015 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

ההיסטוריה נגד נתניהו

ההיסטוריה עובדת נגד נתניהו ותומכיו. הניסיון מלמד, כי כל מאמץ לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים ערב בחירות הוכיח עצמו ככישלון בקלפי ונשלח לתהומות הנשייה.

זה היה המצב עם ההבנות אליהן הגיע שמעון פרס עם המלך חוסיין מירדן רגע לפני בחירות 1988; הסכם ביילין-אבו מאזן לפני הבחירות ב-1996; הסכמי טאבה, שהושגו רק מספר שבועות לפני הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001; תכנית אולמרט, שהוצגה בפני מחמוד עבאס לפני פרישתו של אולמרט ערב בחירות 2009; וההצעות של קרי שעלו לקראת הבחירות של 2015.

בכל אחד מהמקרים, אדריכלי התכניות נכשלו בקלפי. אם התבנית תחזור על עצמה ב-2020, גלגל ההצלה של נתניהו יתברר כעונש הפוליטי האולטימטיבי.

ועדיין, עסקת המאה היא מסמך רחוק מאוד מתכנית שלום. מאחוריה עומד ניסיון למסד את המעבר מ"ניהול הסכסוך" לשליטה ישראלית על הגדה המערבית, תוך רמיזה על אפשרות להקמת מדינה פלסטינית (מוגבלת) בהמשך. בבסיס התכנית נמצא סיפוח מוקדם ככל הניתן של בקעת הירדן וההתנחלויות הישראליות.

עבור הפוליטיקאים מהימין, התכנית הפכה למירוץ נגד השעון לקביעת עובדות בשטח. באותו אופן, המתנגדים לתכנית דורשים להימנע מכל צעד לפני הבחירות.

גם האדריכלים האמריקאים, ובראשם ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, מודעים להשלכות של קביעת עובדות בשטח רגע לפני הבחירות. הם מבהירים בקול הולך וגובר כי זה לא הזמן הנכון לנקיטת צעדים קונקרטיים. השאלה האם המצב יוביל למהלך נואש מצד ראש ממשלת מעבר הנלחם על עתידו, נותרה עדיין פתוחה.

גם האמריקאים מודעים להשלכות של קביעת עובדות בשטח רגע לפני הבחירות. הם מבהירים כי זה לא הזמן הנכון לנקיטת צעדים קונקרטיים. השאלה האם המצב יוביל למהלך נואש מצד נתניהו נותרה עדיין פתוחה

במקביל, ברחבי העולם מודאגים יותר מהטווח הארוך. הליגה הערבית התנגדה פה אחד לעסקה וגיבתה באופן ברור את העמדה הפלסטינית, ובכך סללה את הדרך לקונצנזוס אזורי מחודש סביב הנושא.

גם האיחוד האירופי יצא באופן ברור נגד סעיפי התכנית, ומועצת הביטחון של האו"ם צפויה לדחות אותה באופן גורף – למרות וטו אמריקאי.

מבט על ההתנחלות איתמר, ינואר 2020 (צילום: ג'ייקוב מגיד/Times of Israel)

מתכון להסלמה

בנוסף, יותר ויותר ישראלים מתחילים לנסות ולהבין את ההשלכות לטווח הרחוק. גם חלק ממי שתמכו בתחילה בתכנית – מבינים כי לא ניתן לסיים את העימות ללא שותף בצד הפלסטיני. לא רק שיהיה קשה מאוד ליישם את התכנית באופן חד-צדדי, הרי שהחד-צדדיות הזו עלולה לגזור על ישראל חיים על החרב גם בדורות הבאים. וזה בדיוק ההפך מהשאיפה לנורמליות שהם כל-כך רוצים.

המתנגדים הישראלים, לאחר שהיה להם מספיק זמן להתעמק בפרטי התכנית, חוששים אף יותר מהסיכויים לאלימות מתמשכת והיעדר כל אפשרות לשלום בין הצדדים.

לכן, גוברת ההבנה כי הקונספט של התכנית עשוי לפגוע הן באינטרס הישראלי והן בערכים הישראלים. הניסיון לממש במקביל את האינטרסים הביטחוניים של ישראל (באמצעות סיפוח) והשאיפות הפלסטיניות להגדרה עצמית (באמצעות הבטחה כלשהי לעצמאות) לא מספק אף אחד מהצדדים.

המפתח לביטחון ישראל תמיד היה כרוך ביכולת להבין ששני עמים חיים כאן, ושיש צורך לחלוק את הארץ עם הפלסטינים באופן הוגן. כל דבר שהוא פחות מכך, כך מראה הניסיון, הוא מתכון להסלמה ועימות אלים אף יותר.

ברמה הנורמטיבית, מימוש התכנית יקשה על מי שאכפת לו מהעתיד של ישראל לחיות עם עצמו. השליטה הישראלית על עם אחר נגד רצונו העיבה על החופש של ישראל עצמה במשך שנים. עסקת המאה היא האנטי-תזה של מה שמקימי המדינה שאפו ליצור: היא מאיימת להפוך את ישראל לסוג מדינה שהיא בדיוק מה שישראל הצעירה הוקמה כדי למנוע. כל דבר שאינו חיזוק הצורך הבסיסי של חלוקה הוגנת של השטח בין הפלסטינים והישראלים, יהיה הרסני בשלב זה.

התכנית תקשה על מי שאכפת לו מהעתיד של ישראל לחיות עם עצמו. השליטה על עם אחר נגד רצונו העיבה על החופש של ישראל עצמה במשך שנים. עסקת המאה היא האנטי-תזה של מה שמקימי המדינה שאפו ליצור

הפוליטיקה של ישראל תמיד נסובה סביב גישות שונות להשגת יעדים אלו. זה נכון במיוחד עכשיו, רגע לפני בחירות, ועם תכנית אמריקאית מבולבלת ומבלבלת.

האם תכנית המאה יכולה לקדם שלום, להבטיח ביטחון ולאפשר לישראלים לחיות עם עצמם – שלא לומר עם שכניהם – בהמשך הדרך? זה מה שאזרחי ישראל חייבים להחליט בבואם לקלפי במרץ.

פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית