מה לעשות, התפיסה שתשלום פיצוי על נזק הוא "דמי שתיקה" או "אתנן" כשהנזק נגרם כתוצאה מפגיעה מינית – חייבת לעבור מן העולם.

בפוסט שזאב אברהמי פרסם כאן בזמן ישראל, בעקבות מותם של 9 נפגעי תאונת מסוק, ביניהם שחקן הכדורסל קובי בראיינט, הוא טוען שאי אפשר לכנות את המנוח "אנס" כיוון שלא הורשע בדין פלילי. ומדוע לא הורשע? כיוון שהנפגעת משכה את תלונתה בעקבות הסדר פיצוי נדיב. לאברהמי זה מספיק. אם אין הרשעה, אין אונס. ולמה אין הרשעה? כי הנפגעת לא רצתה.

אברהמי טוען שאי אפשר לכנות את המנוח "אנס" כיוון שלא הורשע בדין פלילי. ומדוע לא הורשע? כיוון שהנפגעת משכה את תלונתה בעקבות הסדר פיצוי נדיב. לאברהמי זה מספיק. אם אין הרשעה, אין אונס. ולמה אין הרשעה? כי הנפגעת לא רצתה

אפשר להבין תפיסה שרואה בהליך הפלילי את חזות הכל. אפשר להבין גם את מי שמתקשים ליישב את הדיסוננס בין המחשבה שאדם שפעל באופן נערץ וחיובי פעל גם באופן מנוול. אני בוודאי אינני יודעת מה קרה באותו מלון בקולורדו. גם אינני יודעת אם בראיינט חזר מאז בתשובה, הפיק לקחים ושינה את דרכיו. אבל שני דברים אני יודעת היטב: פיצוי כספי על נזק אינו דמי שתיקה, ונפגעת עבירה צריכה לדאוג קודם כל וראשית כל לשיקומה ולצרכיה שלה.

האם אדם שעץ נפל על מכוניתו צריך לשלם בעצמו על התיקון? האם אשה שנפגעה מירי צריכה לשאת בהוצאות האשפוז והפסד ימי העבודה? מובן שלא. לראשון נמליץ להגיע לשכן עם חשבונית המעידה על עלות הטיפול במוסך ולדרוש ממנו להשיב את ההוצאות. את השנייה נעודד למהר לבית המשפט ולתבוע את היורה בגין הוצאות האשפוז והטיפול, הפסדי ההשתכרות, הכאב והסבל. איש לא יטען במקרים כאלה כי תשלום הפיצוי הוא "אתנן" או "דמי שתיקה". כסף מלוכלך שצריך להתבייש בו.

האם אדם שעץ נפל על מכוניתו צריך לשלם בעצמו על התיקון? האם אשה שנפגעה מירי צריכה לשאת בהוצאות האשפוז והפסד ימי העבודה? איש לא יטען במקרים כאלה כי תשלום הפיצוי הוא "אתנן" או "דמי שתיקה"

קבלת פיצוי בעקבות גרימת נזק הוא מהעקרונות הבסיסיים ביותר במשפט. אין סיבה להחריג את נפגעי העבירה מכך. שיקום דורש זמן וכסף. טיפול נפשי דורש זמן וכסף. רכישת כדורי הרגעה דורשת זמן וכסף. תהליך ההחלמה של נפגעי עבירה הוא ארוך, כואב ויקר. רוב הנפגעים והנפגעות נותרים לבד עם הפגיעה ועם ההחלמה – המקרים בהם נפגע עומד על זכויותיו וזוכה בפיצוי ראוי הם הנדירים. יש לברך עליהם, לא להטיל על הנפגע אשם נוסף.

אין זה מקומנו לדרוש מנפגעים ומנפגעות להיות "שליחי ציבור". נפגעת צריכה לדאוג לזכויותיה ולאינטרסים שלה. לשיקום שלה. לחזרה שלה לחיים בריאים. רשויות החוק הן שצריכות לדאוג לאינטרס הציבור ולהגנה עליו מפני טורפים מיניים. הן אלה שצריכות לדאוג שתוקף מיני "לא יתקרב לאף בחורה בעשרות השנים הקרובות ולא יהיה מושא לחיקוי של הילדים שלנו" כפי שטוען אברהמי (עשרות שנים על תקיפה מינית חד פעמית? מתי לאחרונה עיין אברהמי בגזרי דין פליליים? עשרות שנות מאסר מקבלים אנסים סדרתיים נדירים בגין התעללות ממושכת וקיצונית. עבור התוקף המיני "הרגיל" והאנס "הרגיל" שנות המאסר נעצרות לרוב בשלב החד-ספרתי. אפילו בשביל ענישה של 10-15 שנה יש להרחיק עד למגלי העריות ואנסי הקטינים האכזריים).

אין זה מקומנו לדרוש מנפגעים ומנפגעות להיות "שליחי ציבור". נפגעת צריכה לדאוג לזכויותיה, לאינטרסים שלה, לשיקומה, לחזרתה לחיים בריאים. רשויות החוק הן שצריכות לדאוג לאינטרס הציבור ולהגנה עליו מפני טורפים מיניים

לא הנפגעת קברה את הפרשה, וההחלטה איזה חלקים מהמורשת להזכיר אינה שלה. לא ראוי להטיל על נפגע אחריות כזו. לא ראוי ולא הוגן. צודק אברהמי – אי אפשר לאחוז במקל בשני קצוותיו. אי אפשר להגיד שאנחנו מבינים למה האשה לקחה את הכסף ובו בעת לבוז לה שהעדיפה את חייה מאשר את אינטרס הציבור הכללי.

רשאי אדם להחליט שלשיטתו ללא הרשעה פלילית "לעולם לא נדע" אם הייתה עבירה או לא. אבל האפשרות הזו נלקחת מהציבור כשהמשטרה מחליטה לעצור חקירה בעקבות משיכת תלונה – לא כשנפגעת בוחרת למשוך את הצ'ק.

ועוד דבר אחרון: התמודדות עם טראומה היא עניין אישי. כל אדם הוא עולם ומלואו, ולכל נפגע הזכות להחליט כיצד לנהל את חייו בדרך הנכונה לו ביותר לאחר מכן. מי שמסרב לתמחר את הכאב ורוצה לדבר אותו לא צריך לתת דין וחשבון לאיש. מי שבוחרת להדחיק ולהכחיש מול עצמה – לא חייבת הסברים לאף אחד. מי שמבקש פיצוי שיאפשר לו את השיקום והטיפול הטובים ביותר שכסף יכול לקנות בדרך אל ההחלמה – מן הראוי שיקבל זאת.

גלית לובצקי היא עורכת הדין המייצגת נפגעי עבירות בתביעות נזיקיות ובהליכים במשפט הציבורי