ההסדרה המתקרבת מזה שנתיים בעזה מחייבת לכל הפחות הרמת גבה. אולי יש בעיה בהנחה שחמאס רוצה הסדרה.

העקרון שמנחה את מדיניות ישראל בעשור החולף הוא: שימור שלטון חמאס בעזה. זה משרת את שימור הבידול בין עזה לרצועה, באופן שיקל על ישראל למנוע אפשרות למו"מ עם הפלסטינים.

העקרון שמנחה את מדיניות ישראל בעשור החולף הוא: שימור שלטון חמאס בעזה. זה משרת את שימור הבידול בין עזה לרצועה, באופן שיקל על ישראל למנוע אפשרות למו"מ עם הפלסטינים

ראיה לכך שזה העקרון המנחה של מדיניות ישראל ניתן לראות בתכנית המאה של ממשל טראמפ. אחד התנאים לחידוש מו"מ על מדינה פלסטינית הוא פירוז הרצועה, שזה כמובן תנאי קש. לא רק שהרשות לא יכולה לעשות זאת, אנחנו מוודאים שלא תהיה הזדמנות כזאת – הן בכך שאנחנו מסייעים לחמאס ומבודדים אותו מסיכונים חיצוניים, והם בכך שאנחנו מוודאים שהרשות תעסוק בשרידות. כיוון שפרטי התכנית תואמים את תפיסת עולמו של נתניהו, אני רואה בזה הוכחה נוספת לכך שהמציאות בעזה מתאימה למדיניות של ממשלת ישראל.

למדיניות הזאת יש הנחות סמויות שראוי להתייחס אליהן:

ראשית, ניתן יהיה להכיל את האיום הצבאי של חמאס לטווח ארוך. אם מסכימים שהיעד של ישראל הוא שימור שלטון חמאס, אזי איום בכיבוש הרצועה הוא איום בכשלון המדיניות הראשית שעומדת מאחורי התפיסה של נתניהו, ולכן זה איום שאינו אמין.

מכאן, שישראל לוקחת בחשבון שההתעצמות של חמאס שמכוונת נגד ישראל היא נסבלת לפחות לעתיד הנראה לעין. חשוב לזכור שמבצעים צבאיים בדמות 'צוק איתן' או 'עופרת יצוקה' לא משנים את הנחת היסוד הזאת, כיוון שהם נועדו ליצור "הרתעה" ולא להביא לשינוי במציאות האסטרטגית.

הנחה סמויה במדיניות הזו היא שניתן יהיה להכיל את האיום הצבאי של חמאס לטווח ארוך. אם מסכימים שהיעד של ישראל הוא שימור שלטון חמאס, אזי איום בכיבוש הרצועה הוא איום בכשלון המדיניות ולכן אינו אמין

לאורך זמן האיום הרקטי של חמאס יגבר, גם להם יהיה טילים מדוייקים ונחילי רחפנים, גם אם בכמויות קטנות יותר מאשר חיזבאללה. למרות הסגר הישראלי, וחרף המבצעים של צה"ל, קצב ההתעצמות של חמאס גובר, כמו גם איכותו.

מכאן שישראל תצטרך להכריע אם היא מעדיפה לחיות לנוכח האיום או לבחור מדיניות אחרת (קרי, להחליט על שינוי המדיניות הנוכחית). זה לא שניתן מחר בבוקר למוטט את חמאס ולהמליך שלטון חיובי לישראל, אבל אלו תהליכים ארוכים שצריך לסמן כיעד שיעצב את מדיניות הבטחון.

הנחה זו מתבססת על הנחה נוספת, לפיה ניתן יהיה לקיים עם חמאס דיאלוג אסטרטגי, שיביא את חמאס למנוע ירי בשגרה לישראל לאורך זמן. מחד, שלטון חמאס מאפשר ריבון שאוכף את מרותו על שני מיליון אזרחים באופן זול בהרבה עבור ישראל מאשר כיבוש השטח ושליטה בו (חרף החיכוך הבטחוני והמבצעים פעם בכמה שנים). מנגד, שלטון מרכזי מאפשר התעצמות סדורה ובניין כוח משמעותי ולא איום ספורדי.

הנחה זו מתבססת על הנחה נוספת, לפיה ניתן יהיה לקיים עם חמאס דיאלוג אסטרטגי, שיביא את חמאס למנוע ירי בשגרה לישראל. מחד החמאס אוכף מרות על שני מיליון אזרחים, ומאידך מאפשר התעצמות סדורה

מכאן שמדיניות ישראל מניחה שניתן יהיה להגיע עם חמאס להסדרה שתוכל להיות יציבה לשנים. ההנחה הזאת עומדת למבחן המציאות מזה שנתיים. בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים. לדעתי, זה מטיל בספק את ההנחה הישראלית שחמאס באמת מעוניין בהסדרה. אולי חמאס מעוניין בכמעט הסדרה יציבה? אם כן, האם המדיניות הישראלית הנוכחית יכולה להימשך?

להסרת הספק הפוליטי, איני משוכנע שכחול-לבן דוגלים במדיניות אחרת. להבטיח שהם ישנו את המשוואה זה כמו ההבטחות של ליברמן ובנט שמתנפצות אל מול המציאות. גם מבצע צבאי בעזה אינו שינוי המדיניות.

עמר דנק הוא סא"ל במיל', נווט בחיל האוויר, שירת בחטיבה האסטרטגית באג"ת. מהנדס מערכות מידע, תואר שני ביחסים בינ"ל בניהול מו"מ וקבלת החלטות ומרתוניסט. הבלוג של עמר, "שאלה אסטרטגית" עוסק בניתוח גיאו אסטרטגי, בטחון לאומי, קבלת החלטות ודמוקרטיה.

אין ספק שאנו עוברים ימים לא פשוטים בכלל, זאת עובדה, אנו עם שעבר טראומה רצינית ברמה הקולקטיבית והאישית ברבדים שונים, ולא נתפס שאנו מציינים שנה ליום הארור בו הכל התחיל ועוד לא ידוע מתי ייגמר.

אז איך כל זה קשור לסבא וסבתא שלכם, אתם שואלים? השבעה באוקטובר לימד אותנו יותר מהכל את חשיבותו של המוסד המשפחתי כערך עליון. חובה עלינו להעריך ולנצור את הרגעים המשותפים יחד. היום כבר ברור לנו ששום דבר לא מובן מאליו וכי בלי האנשים הכי קרובים אלינו ברגעי משבר – קשה מאוד להתקיים.

ד"ר אילנה בן דב היא סבתא פסיכולוגית וסטנדפיסטית ודיירת באחוזת צהלה.

מאפיין מובהק של המעבר לדיקטטורה פשיסטית הוא שהמנהיג אחראי למה שמצטייר בעיני הציבור כהצלחות, בעוד שלכישלונות האיומים ההולכים ונערמים – אחראים מתנגדיו מקרב האזרחים.

האחראים לכישלונות יהיו גם מקרב שומרי הסף המוחלשים, או מערכת המשפט המוחלשת, או האזרחים מקרב המיעוט האתני, או ארגוני זכויות האדם, או מערכת המשפט הבינלאומית, או האופוזיציה, או נציגי האופוזיציה שנכנסו לממשלה בתמימות לאחר טבח 7 באוקטובר 2023, תוך שהם מגישים את ראשם על מגש של כסף למערך התעמולה הפשיסטי. תפקידם האמיתי היה, כמובן, שיהיה את מי להאשים בכישלונות. בני גנץ וגדי איזנקוט הם כמובן אלה שעיכבו את הניצחון המוחלט.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מה שיש לשים לב אליו במתקפה האיראנית על ישראל הוא מה שלא קרה – הפעם הזאת לא ניצבה לימין ישראל הקואליציה הערבית-סונית, וישראל התמודדה מול האתגר רק עם ארצות הברית.

למה זה חשוב? מכיוון שכעת, כאשר שוקלים את התגובה של ישראל על מתקפת הטילים מאיראן, יש להביא בחשבון כי אין לישראל את הנדבך התומך האזורי שהיה לה לפני שסגרה את מעבר רפיח בפני מצרים, האמירויות ואינדונזיה. מדינות אלה היו מעוניינות להתמודד באתגר של היום שאחרי בעזה כחלק מן הברית האזורית מול איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.