נניח ש…ראשי המשותפת אמרו דברים איומים ונוראים. תמכו בערפאת ואחר כך בנסראללה. נו?

להיסטוריונים של הימין בוודאי זכור עם מי מנחם בגין עשה שלום. מצרים – שרצתה לזרוק את כולנו לים. סאדאת – שהבטיח מיליון חללים תמורת החזרת כל גרגר מאדמת מצרים.

להיסטוריונים החדשים בליכוד בוודאי זכור למי בנימין נתניהו לחץ יד ונתן חיבוק ואף אמר "מצאתי ידיד" בעת שוויתר על חברון וחתם על הסכם וואי עם אותו יאסר ערפאת.

להיסטוריונים החדשים בליכוד בוודאי זכור למי בנימין נתניהו לחץ יד ונתן חיבוק ואף אמר "מצאתי ידיד" בעת שוויתר על חברון וחתם על הסכם וואי עם אותו יאסר ערפאת

הבעיה של הימין הישראלי הוא חוסר רצונו להיפרד מהעבר. כל משפט שאחמד טיבי אמר, או איימן עודה צוטט, יזכרו להם בימין הישראלי לנצח נצחים. וגם אם טיבי ועודה יתפקדו לליכוד, יבואו גאוני הטוויטר ויזכירו להם שהם אמרו כך וכך ואחרת, לפני חמש ועשר ועשרים שנה.

בעולמם של נתניהו ותומכיו חייבים אויב תמידי. פנימי וחיצוני. בחוץ תמיד יש את איראן, או חמאס, או חיזבאללה. איתם לא צריך ואסור לדבר, כי אם חלילה ממשלת ימין תעשה שלום עם אחד מאויבי ישראל – הלך השלטון. באפריל 82' השלימה ישראל את הנסיגה מסיני לפי הסכם בגין-סאדאת וחודשיים אחר כך כבר יצאה למלחמת לבנון הראשונה בהובלת בגין-שרון.

שלום הוא צעד מנוגד לאינטרס של ממשלות ימין. שנתיים אחרי כן, בבחירות 84' נאלץ הימין להיכנס לממשלת אחדות עם השמאל.

נורא.

הימין תמיד צריך אויב. ואם חלילה נחתם שלום עם אויב חיצוני, הרי אויב פנימי תמיד קל לייצר. ערבים, או שמאלנים. אנשי תרבות או סתם מתנגדים פוליטיים. אויב פנימי לעולם אינו מטרה להסכם שיחבר אותו וימצא איתו שפה משותפת. אויב פנימי תמיד צריך לשמור על האש. ממש כמו האויבים החיצוניים.

על כן אנחנו תקועים תמיד בעבר. ערפאת ותרפ"ט והיטלר והמנדט, האינקויזיציה וחמלינצקי ועמלק הם בני בית בכל טוקבק.

ממש כאילו כולם עדין מאיימים להשמיד את ישראל.

הימין תמיד צריך אויב. ואם חלילה נחתם שלום עם אויב חיצוני, הרי אויב פנימי תמיד קל לייצר. ערבים, או שמאלנים. אנשי תרבות או סתם מתנגדים. אויב פנימי לעולם אינו מטרה להסכם שיחבר אותו וימצא איתו שפה משותפת

בפועל, השימוש בהם נועד רק למנוע את זליגת הבוחרים לעבר עתיד שונה, עם תקוה, בלי אויבים מדומיינים ועם פתרונות למלחמות, לסכסוכים ולויכוחים האזרחיים.

אז נניח ש…נתניהו יקבל השבוע הצעה שקשה לסרב לה.

זה יהיה מאוד מאתגר אם ראשי המשותפת יודיעו לנשיא שהם תומכים בממשלת ימין, תמורת כמה צעדים אזרחיים, הדרושים לערביי ישראל.

הנה הם יגידו: שלטון תמורת ויתור על הגדרתנו כ"תומכי טרור".

הולך מר נתניהו? מה אתה אומר? ניכנס למו"מ? אתה נפרד מהעבר ומתחבר לעתיד.

גם האוזר והנדל יאכלו את הכובע. ובנט יהיה באופוזיציה…ואולי גם ליברמן.

כדאי לך.

נקפיא את הדיון על מדינה פלסטינית וסיפוח בקעת הירדן. ממילא כבר הבטחת מדינה פלסטינית בעסקת המאה.

נדון בשוויון. בהפסקת ההסתה. בתיקון חוק הלאום. בבניית תחנות משטרה בערים הערביות. בשירות לאומי. בכפרים הלא מוכרים. בשילוב ערביי ישראל במשרדי ממשלה. במינוי שר ערבי – כמו שאתה הבטחת, מר נתניהו.

בתמורה, אתה מקבל עוד ארבע שנים בשלטון, תוך כדי משפט השוחד שלך. השוחד הזה, יאמרו טיבי ועודה לנתניהו, הוא כולו "יהודי, ציוני".

אתה תבוא עם גוש הימין חרדים. החרדים חברים טובים שלנו ואת בנט ושקד תעיף ימינה סופסוף, או סתם לכל הרוחות ולמצהלות רעייתך.

יש לכם ספק שההסכם הקואליציוני ייחתם במהירות שיא תחת מטר טוויטים תומכים של יאיר, אלירז ועמית?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

הקבוצות ותתי הקבוצות בעם היהודי הן אינסופיות, וככל שיש יותר נישואי תערובת הן הופכות חסרות חשיבות. אך בפועל, פוליטיקת הזהויות עדיין חוגגת. בתוך כך, הגזענות וההתבדלות מהאחר מתקיימות גם בתוך העדות וקבוצות השיוך עצמן.

50 גוונים ואינסוף מוצאים התקבצו להם בעם היהודי: משחור דרך גוונים של חום, בז', אדמוני, ורוד ועד לבן בלונדיני. יהדות תבל, אשר התקבצה אל מדינת ישראל, לא מפסיקה לחלק ולפצל עצמה כמו אמבה בהתקף של ריסוק גנטי, ובמקביל דורשת ייצוג בממשלה ובעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים. חלק בלתי נפרד מדרישת שוויון ותחושת ערך.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

עסקת החטופים הנוכחית מגיעה לאחר שמוצו כל האמצעים למען שחרור החטופים והחטופות שעדיין בחיים וגופותיהם של אלה שאינם עוד. ההפגנות לא הצליחו למלא את ייעודן. נראה כי בנימין נתניהו ועושי דבריו מתעלמים מהם ומהן ומתבצרים במושבי השרד.

חשוב להזכיר כי מדובר בעיקר באזרחים – נשים וילדים, מבוגרים וחולים, חיילות וצעירים – שנלקחו מביתם בתנאים המזכירים את השואה, ואף יותר, מאחר והפעם הם נחטפו במדינה שהקימו במטרה עליונה שכל יהודי יוכל לחיות בה בביטחון, ''לא עוד…" ידע רדיפה ובטח לא פוגרום.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.

לעולם לא אצליח להבין כיצד אדם מסוגל לכונן דיקטטורה ולהמיט סבל נורא על אזרחי מדינתו רק כדי להימלט מהכלא הפוטנציאלי לאחר שנתפס בקלקלתו.

לעולם לא אצליח להבין כיצד אדם מסוגל להתעלם מכל האזהרות שפשע הפיכת משטר מדינתו לדיקטטורה, מעצים בצורה חסרת תקדים את הסיכוי למלחמה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.