יש סיבה ברורה מדוע כמחצית מהמצביעים בחרו בבנימין נתניהו: מנהיגי ישראל בגדו בהם, ולמעשה ממשיכים לבגוד בהם גם היום. מיליון וחצי ישראלים זועקים את עלבונם בכל פעם שהפרקליטות לא מאמינה להם. אזרחי המדינה יוצאים מדעתם כשהשופטים לא מקשיבים להם, כשהמשטרה מפלה אותם, שהמחצית השנייה של הציבור מזלזלת בהם. כאשר מאשימים את נתניהו, בעצם מאשימים אותם. ואתה יודע מה, בני גנץ? הם צודקים.

מחצית מהציבור הישראלי מרגיש נבגד, ויש לכל אחת ואחד מהם את כל הסיבות להרגיש כך. אם תשאל את הקצין ששירת לצידך בצה"ל, הוא יספר לך שלאמא שלו לא צמח מעולם השיער מאז חרפת ה"טיפול" בגזזת כשהייתה ילדה במעברות.

אזרחי המדינה יוצאים מדעתם כשהשופטים לא מקשיבים להם, כשהמשטרה מפלה אותם, כשהמחצית השנייה של הציבור מזלזלת בהם. כאשר מאשימים את נתניהו, בעצם מאשימים אותם. ואתה יודע מה, מר גנץ? הם צודקים

אם תקשיב לעמית שלך לעסקים, הוא יספר לך שההנהגה הישראלית אמרה לסבא שלו שהבן שלו התינוק "נפטר" בנסיבות עלומות, ואפילו קבר לא נתנו להם להתאבל על האובדן הקשה מכול. אם תדבר עם אזרחים ואזרחיות שהם לא בהכרח במחנה שלך, הם אולי יספרו לך שכאב העלבון הצורב עובר בירושה במשפחתם כבר שלושה דורות.

וחמור מכך: שלא מאמינים להם.

מר גנץ, כמנהיג המפלגה המציעה חלופה שלטונית, אני קורא לך: תאמין להם.

נכון, כולם סבלו כאן. סבתא שלי מצד אבי הגיעה לישראל בגיל 16 בעליית הנוער מפולנייה, לבדה, רק עם הבגדים שעל גופה. מאוחר יותר היא שכלה את כל משפחתה בשואה, וכל חייה היא לא הצליחה להשתקם מכך. הכאב שלה עבר בירושה לאבי ובהמשך – לי ולאחיי.

סבתי מצד אמי סבלה בבולגריה במחנות עבודה, ובהשפלות של קיפוח וגזענות ופחד. אבל הייתה לה גם תקווה. אתה יודע, אדוני הרמטכ"ל לשעבר, מדוע? כי תמיד היא הייתה מספרת איך מלך בולגריה שמר עליהם. איך הוא הציל אותם ממחנות ההשמדה, ואיך הוא האמין שהם אנשים, אפילו שהיו יהודים.

אם תקשיב לילדים ולנכדים של עולי צפון אפריקה ואסיה, תשמע בוודאי שההורים שלהם מספרים שמילא חרפת הרעב, ומילא ההשפלה בכך שלא יכלו לספק לילדיהם, ואפילו על העוני ועל הפגיעה הנוראה בכבודם הם יכולים לסלוח. אבל הם לא יכולים לסלוח על האפליה. זה שהרומנים, והפולנים, והבולגרים והגרמנים נעלמו מהמעברות והתקמבנו על נכסים שנגזלו מהערבים, או קיבלו שילומים מגרמניה, ואילו הם נשארו במעברות, או בשיכונים, עוד שנים רבות. על זה שהתייחסו אליהם לא כאל אנשים. על זה שזילזלו בהם – ומזלזלים בהם עד היום.

אבל הם לא יכולים לסלוח על האפליה. זה שהרומנים, והפולנים, והבולגרים והגרמנים נעלמו מהמעברות והתקמבנו על נכסים שנגזלו מהערבים, או קיבלו שילומים מגרמניה, ואילו הם נשארו במעברות, או בשיכונים, עוד שנים

בני, אתה מטיף לאחדות בעם. אתה מדבר על נורמליות, על שותפות לדרך. אתה מדבר נגד שנאה ונגד הכפשה. אתה נגד לרדת נמוך. אתה נגד הפילוג. בני, אתה המנהיג – תיצור אחדות. תגרום לנורמליות. אל תמשיך לפלג את העם. תראה גם בבייס של נתניהו כשותפים לדרך שלך. לדרך של כולנו.

כולנו חוטאים בגזענות. כולנו נופלים לבור היוהרה. ראה, מר גנץ, מה אנחנו עושים היום לציבור – ובמודע אני לא משתמש במונח מיעוט – לציבור הערבי. הם הביאו להישג דמוקרטי אדיר: הם המפלגה השלישית בכנסת. הם יצאו לבחור בשיעור היסטורי. והינה: בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, בדיונים האינסופיים של ליל המדגמים, לא השתתף אף חבר כנסת ערבי אחד. לא הביאו אף פרשן פוליטי ערבי. לא ספרו אותם. גם אליהם אנחנו מתייחסים כתת־אנשים. בני, גם אתה לא סופר אותם.

רבי עקיבא קבע כי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא ציווי הכולל את כל התורה כולה. אני פונה אליך, מר גנץ, ומבקש: פנה לבוחרים של נתניהו. תקשיב להם. תאמין להם. פנה לציבור הערבי, ותאמין לסבל שלו ולתקווה שלו.

זה עוד לא נגמר: אתה יכול ליצור כאן חברה נורמלית. חברה שלכולם טוב יותר לחיות בה. פנה אל הבוחרים של המחנות האחרים: תציע לנו אלטרנטיבה. תציע לכולנו תקווה.

פסיכולוג קליני, עורך לשון, מתרגם ובעל הבלוג: עיניים פקוחות. בלוג על פסיכולוגיה