למה אנשים רציניים מימין ומשמאל חושבים שממשלת אחדות היא הפתרון לקורונה? ממשלה שבשגרה הובילה לקריסת מערכת הבריאות תצליח לטפל עכשיו במשבר בריאות עולמי?

מהיכן המחשבה שממשלה מטורללת, כי אין מילה אחרת, שבשגרה מינתה את האנשים הכי פחות מתאימים לתפקידים הכי רגישים בישראל – תצליח להתמודד דוקא במצב חירום עם הבעיות הקשות שהמציאות זימנה לה?

למה אנשים רציניים מימין ומשמאל חושבים שממשלת אחדות היא הפתרון לקורונה? ממשלה שבשגרה הובילה לקריסת מערכת הבריאות – תצליח לטפל עכשיו במשבר בריאות עולמי?

מה יהפוך לפתע את ליצמן, אוחנה, אקוניס, רגב, פרץ וחבריהם לשרים מוצלחים סביב נתניהו – הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים? האנשים האלה הרי פוחדים לומר מילה סביב שולחן הממשלה שיש בה משום מחשבה עצמאית או פעולה עצמאית שאינה עולה בקנה אחד עם רצונו של הראש נתניהו ובני ביתו.

מה יהפוך את בנט לפתע לשר ביטחון מוערך ע"י ראש הממשלה שליגלג על מינויו?
מה יהפוך לפתע את ארדן לשר ביטחון פנים מוצלח – כאשר שנה וחצי כבר הוא לא מצליח למנות מפכ"ל?

צריך באמת להיות עיוור או אדם חסר אחריות כדי להאמין שהממשלה הזאת מסוגלת לתפקד טוב יותר בימי חירום כאלה. לחבור לכל סיעות הכנסת, לגבש ממשלת מומחים, לתכנן תקציב והתמודדות ארוכת טווח עם מגיפה מסוכנת, לדאוג לקשישים ולניצולי שואה, לפריפריה ולבתי החולים, ולהפיג את רוח ההסתה והפילוג כדי לגרום לאזרחים לתמוך איש ברעהו למרות חילוקי הדעות הפוליטיים.

הנה נתניהו, שיצא בקריאה לאחדות ולממשלת חירום, לא הצליח להוציא משפט התנצלות אחד מפיו כדי לבקש את סליחתם של ערביי ישראל, של מתנגדיו הפוליטיים, של גנץ ומשפחתו ושל יתר האישים שזכו לזרם השופכין שיצא מרחוב בלפור במהלך השנה האחרונה.

הנה נתניהו שיצא בקריאה לאחדות ולממשלת חירום – לא הצליח להוציא משפט התנצלות אחד מפיו לערביי ישראל, למתנגדיו הפוליטיים, לגנץ ומשפחתו וליתר האישים שזכו לזרם השופכין שיצא מבלפור בשנה האחרונה

ראש ממשלה שהיה רציני בכוונותיו היה מביט על עצמו קודם כל. במה הוא אישית יכול לעזור כדי להוציא את ישראל מהבוץ והפלונטר? אדם הגון היה פשוט מניח את המפתחות על השולחן ומאפשר לראשי המפלגות לדון באמת באחדות וחירום בלי צילו של הנאשם ששיקר והסית ותיחמן וקימבן על ימין ועל שמאל עד שישראל התפרקה מכל אפשרות להתחבר מחדש לחברה תומכת נאבקת ושותפת גורל.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

במסיבת העיתונאים שקיים בצאת שבת, בנימין נתניהו נדרש למדיניות חלוקת הנשקים המופקרת שמוביל השר איתמר בן גביר, על רקע הריגתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל בידי חייל צה"ל. "במצב הקיים צריך להמשיך עם המדיניות הזו, אני בהחלט תומך בה. יכול להיות שנשלם על כך מחירים". השיב נתניהו, לפני שפרש ידיו לצדדים והוסיף: "אלה החיים".

נתניהו ידוע בזכות הרבה מתכונותיו. היכולת לאמפתיה אנושית בסיסית איננה אחת מהן. ועדיין, נדמה שגם הוותיקים שבמבקריו הופתעו ממופע כה מעורר קבס של ערלות לב. באגביות של אדם המדלג מעל גופת הומלס ברחוב ומבקש להתעלם מקיומו הלא נוח, נתניהו ביטל בתור גזירת גורל את הריגתו של אזרח, שמותו הוא תוצאה ישירה של מדיניות צמאת דם ומתירת דם שמקדמים שריו ושופריו, מדיניות של "קודם לירות – ורק אחר כך לשאול שאלות".

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

הקונספציה קרסה, כך אנו שומעים פעם אחר פעם מאז השבעה באוקטובר. כמעט אין תחום שבו אין שיקול דעת מוטעה, מחדל, שאננות ולא אחת שיקולים זרים ואטימות.

בתוך כך, כידוע, ישנה גם הקצנה דתית החודרת לשורות הצבא – כפי שמיטיב להסביר פרופ' יגיל לוי בספרו "המפקד האליון". הוא משרטט תהליך בו יותר ויותר חיילים חרד"לים נכנסים לצבא עם אמונתם, שכוללת הרחקת נשים, כשהיחס המבזה הזה מתקבל על ידי הרשויות. אך לצד זאת יש תהליך הפוך ממש באותו צבא – יחידות שבהן בולט רוב נשי. ביניהן התצפיתניות וגדוד השריונאיות, שהכו בתדהמה גם מפקדים בכירים בצבא.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.