מסיבות שתיקת העיתונאים שעורך כל ערב ראש ממשלת המעבר, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, מצביעות דווקא על בגידת העיתונאים.

כלבי השמירה של הדמוקרטיה נחלקים לעדר לקקניו, המפוזר כיום בשלל כלי תקשורת, וקבוצת פרשני האולפנים הזהירים, הכפופים לטייקונים, זכייני הערוצים המסחריים, המשלמים את משכורותיהם.

אבל בישראל של מגפת הקורונה אין היום עיתונות לוחמת בפריים-טיים. בזרם המרכזי. העובדה שמשרד ראש הממשלה מקיים טקס "הצהרת ראש הממשלה" רק עם מצלמות וללא נוכחות שום עיתונאי היא פשוט ביזוי הדמוקרטיה.

בישראל של מגפת הקורונה אין היום עיתונות לוחמת בפריים-טיים. בזרם המרכזי. העובדה שמשרד ראש הממשלה מקיים טקס "הצהרת ראש הממשלה" רק עם מצלמות וללא נוכחות שום עיתונאי היא פשוט ביזוי הדמוקרטיה

זה ששום עיתונאי לא מתפרץ למסיבת העיתונאים של נתניהו ושואל אותו על מחדלי מערכת הבריאות, על הזנחתה המתמשכת, על המחסור במכשירי הנשמה, במעבדות ובדיקות, אחיות ורופאים…זו בגידה במקצוע ובשליחות.

מופעי הפאנלים באולפני שישי, בהם עיתונאים מתווכחים עם עצמם, מקשקשים עצמם לדעת, הפכו לגיחוך מביך וציני. בנימין נתניהו ואנשיו פשוט משתינים בקשת על הדמוקרטיה, על חובתם לדווח אמת, על אחריותם לחיי האזרחים ועל תפקידה וחובתה של העיתונות.

אי אפשר להסביר את ההתנהלות הזו אלא בדמיון לערב מלחמת יום הכיפורים. עיתונות מגויסת, שטופת מוח, מעריצת גנרלים ופוליטיקאים ומלאה מעצמה בקשרי הון-שלטון.

כיום, במצב חמור בהרבה, נמצאת התקשורת הישראלית השותקת. זו המצנזרת את עצמה בביקורתה על ראש הממשלה וממשלתו.

שלושה שרים "בכירים" עולים למופע חנפנות לצדו של הראש, במקום שצוות מומחים רציני ייתן לציבור תשובות אמיתיות על מצב התפשטות המחלה, סיכויי מציאת החיסון, תנאי התברואה ודרישות ההתנהגות, הבידוד, הטיפול הרפואי ועוד, ושום עיתונאי לא צורח למלך השקרן העומד ומנהל את מופע הביזאר הזה שחייהם של 9 מיליון אזרחים עומדים כאן על הפרק.

שלושה שרים "בכירים" עולים למופע חנפנות לצדו של הראש, במקום שצוות מומחים רציני ייתן לציבור תשובות אמיתיות, ושום עיתונאי לא צורח למלך השקרן שחייהם של 9 מיליון אזרחים עומדים כאן על הפרק

מדוע הוא לא אומר את האמת? מדוע הוא מפחיד את הציבור בתיאורים אפוקליפטיים, במקום לתת לאנשי מקצוע להעביר מידע חיוני מקצועי, שיאפשר לציבור להתמודד עם המצב?

מדוע הוא מציע ממשלת אחדות לחירום ואינו מוכן להגיד מילה אחת של סליחה לכל האוכלוסיות והאישים שאותם ביזה ובהם שיסה את סריסיו? איך הוא מבקש אחדות אם את הצעד הראשון הוא עצמו לא מוכן לעשות?

מחדל העיתונות במשבר הקורונה והתרפסותה לרגליו של הנאשם לאורך שנותיו בתפקיד, יעלה לנו בהרבה מאוד חיים. דם ודמים.

בהיעדר אופוזיציה רצינית, הביקורת תלויה רק בעיתונות הוולנטרית ברשתות החברתיות ובהפגנות מתנדבים מול בית הנשיא.

העיסוק המעוות של פרשנים פוליטיים בתפל ובאזוטרי, ימית עלינו חורבן. שוב ושוב הם דנים בשאלה הרת הגורל אם כחול-לבן תשב עם הרשימה המשותפת או לא, והאם גמגום מסוים של בני גנץ מונע ממנו להיות ראש ממשלה. ובינתיים, הנושאים המרכזיים של חיינו – בריאותם של תשעה מיליון אזרחים ואחריותה הכבדה של הממשלה – לא עולים לסדר היום. אפשר הרי להתפלץ.

מדוע נתניהו לא נשאל אם יעקב ליצמן הוא האיש לנהל בעת הזאת את מערכת הבריאות? ושר המדע אופיר אקוניס, הוא האיש שיכול להנחות את מדענינו למצוא תרופה למכת הקורונה? שר הביטחון שנתניהו עצמו מינה מסיבות פוליטיות לחלוטין ובעצמו ביזה אותו וליגלג עליו, הוא זה שיפעיל עכשיו את מערכת המשק לשעת חירום? האם אלה האנשים לנהל את המדינה בחירום? ואיש לא שואל על המינויים הללו.

מדוע נתניהו לא נשאל אם ליצמן הוא האיש לנהל בעת הזאת את מערכת הבריאות? ושר המדע אקוניס, הוא האיש שיכול להנחות את מדענינו למצוא תרופה למכת הקורונה?

מדוע עיתונאינו הפוליטיים לא מטיחים את כל השאלות הללו בוקר וערב בראש הממשלה ושריו?

למה הם מחכים?

ממה פוחדים?

רק סיקור הלוויות יהיה תפארת משמרתם על הדמוקרטיה החולה שלנו?

העיתונאים הפוליטיים ואלה המסקרים את תחום הבריאות יושבים באולפנים. בלשכת ראש הממשלה יש רק מצלמות. האירוע המכונה מסיבת עיתונאים נקרא "הצהרת ראש הממשלה".

והעיתונות התרגלה לכך שאין בעצם שום אפשרות לראיין או לשאול את ראש ממשלת המעבר, הנאשם בשוחד ועומד לפני פתיחת משפטו, שום שאלה בזמן אמת על תפקודו ותפקוד ממשלתו בעת משבר בריאותי עולמי.

טירוף.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.