למרות המלחמות הרבות והסכסוכים הבלתי פוסקים, מפעל "יוניפאל 2000" מייצר בגדים ברצועת עזה זה יותר מחמישה עשורים. העיצובים שלו הגיעו לחנויות בתל אביב, באר שבע ואשקלון, וגם (בהיקף קטן יותר) לשווקים ברצועה.

אולם בעקבות התפרצות הקורונה, החברה לקחה הפסקה מייצור פרטי לבוש, ובמקום זאת משקיעה את משאביה בייצור מסכות מנתחים ואמצעי מגן אחרים. הבעלים של יוניפאל 2000, נביל בוואב, בן 59, אומר לזמן ישראל שהחברה עשתה את המעבר בתחילת מרץ, וכבר מייצרת אלפי מסכות וחליפות מגן ביום.

"אף פעם לא הפסקנו לייצר בגדים, גם בתקופות הכי קשות", אומר לי בוואב בעברית שוטפת, "אבל כשהווירוס הגיע, החלטנו לספק לאנשים אמצעי הגנה".

בוואב אומר שאף על פי שחתם כבר עם שותפים עסקיים ישראלים על חוזים לאספקת מיליון מסכות ו-50,000 חליפות מגן עד סוף אפריל, הוא מקיים מו"מ עם ארגונים מקומיים ובינלאומיים בעזה כדי למכור גם להם. לדבריו, החברה שלו מוכרת לישראל מסכות תמורת 5 שקלים ליחידה, וחליפות מגן תמורת 12 שקלים.

הביקוש למסכות ולחליפות מגן בעולם הרקיע שחקים מאז תחילת התפרצות הנגיף, שעד כה לקו בו יותר מ-550,000 בני אדם. ישראל אישרה כי נכון ליום שישי בצהריים, יותר מ-3,000 מתושבי המדינה נדבקו בנגיף, ואילו על פי הרשות הפלסטינית, יותר מ-90 אנשים נדבקו בו בשטחה, בהם יותר מ-9 בעזה.

מי שנושא את הנגיף יכול ללבוש מסכה כדי להימנע מלהדביק אנשים בריאים, בעוד שצוותים רפואיים, כוחות הביטחון ואחרים הנמצאים בחזית עוטים חליפות מגן כדי להימנע מהידבקות.

בוואב אומר שהוא מתכנן להגביר את הייצור בימים הקרובים באמצעות ניצול 4 ארבעה מפעלים ריקים בעזה. "צריך עוד מקום, כי אנו מקפידים על מרחק בין העובדים", הוא אומר. "עד סוף החודש אנחנו מקווים לייצר 25,000 מסכות ביום".

"אנחנו צריכים עוד מקום, כי אנחנו מקפידים על מרחק בין העובדים שלנו. עד סוף החודש אנחנו מקווים לייצר 25,000 מסכות ביום"

בוואב סירב לחשוף את זהותם של שותפיה העסקיים של יוניפאל 2000 בישראל.
מתאם פעולות הממשלה בשטחים לא הגיב לפניותינו הרבות בשאלה אם הוא מודע למשלוחי המסכות וציוד המגן של יוניפאל 2000 לישראל.

לדבריו, הרשויות הישראליות, שמטילות הגבלות חמורות על תנועה של אנשים וסחורות לעזה וממנה, משתפות פעולה עם החברה שלו בייצוא המסכות וציוד המגן לישראל. "כשזה נוגע לענייני בריאות, הם עובדים אתנו", הוא אומר.

ישראל טוענת כי הגבלות התנועה שלה אל תוך רצועת עזה וממנה נועדו למנוע מחמאס ומארגוני טרור אחרים לייבא לעזה כלי נשק או אמצעים לפיתוחם.

פועלים במפעל בחברון מייצרים מסכות לפלסטינים בגדה המערבית (צילום: באדיבות אחמד זוע'ייר)

מנעליים למסכות

מפעלים בגדה המערבית עשו גם הם מעבר מהיר לייצור של מסכות וציוד מגן לצוותים רפואיים, גורמי ביטחון ואחרים.

אחמד זוע'ייר, 30, מנהל מפעל לייצור נעליים בחברון, אבל בתחילת החודש הוא החליט להסב אותו למתקן לייצור מסכות. "הרעיון בא לי כשראיתי את הביקוש הגבוה שיש כאן למסכות", הוא אומר. "אחרי שמצאתי חומרי גלם כדי לייצר אותן, העניין היחיד היה לאתר את המכונות המתאימות ולהבין מה הטכניקה הנכונה".

זוע'ייר מספר כי הוא חיפש רבות בחברון אחר מכונות שיאפשרו לו לייצר מסכות מבלי לשרוף או לקרוע אותן – בעיה שנתקלו בה עם הציוד לייצור נעליים. "חיפשתי בהרבה מקומות שונים, עד שבסופו של דבר מצאתי משהו שעובד".

"אחרי שמצאתי חומרי גלם כדי לייצר מסכות, העניין היחיד היה לאתר את המכונות המתאימות ולהבין מה הטכניקה הנכונה"

נכון ליום רביעי, החברה ייצרה 10,000-7,000 מסכות ביום, והוסיפה 30 פועלים למצבת העובדים שלה, אשר מונה כעת 50 איש.

זוע'ייר אומר שהוא מוכר את המסכות תמורת 1.5 שקלים ליחידה – עלות הייצור, לדבריו – לצוותי רפואה, לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ולרשויות, ומציע אותן במחיר של 2 שקלים ליחידה לבתי מרקחת ולספקים אחרים.

חיידר אל-חאג'י, מנהל מכון התקנים הפלסטיני, אומר שבגדה המערבית יש שתי חברות שמייצרות מסכות ועוד ארבע אחרות שמייצרות ציוד מגן, ומוסיף כי הוא סבור שהן עונות על הביקוש בשוק הפלסטיני. "אני חושב שהן אפילו מסוגלות לתמוך בשווקים אחרים במדינות שכנות כמו ישראל וירדן", הוא הוסיף. לדבריו, יש עוד ארבע חברות בגדה המערבית שמנסות להשיג רישיון לייצור ציוד מגן.

זוע'ייר אומר שהוא גאה בייצור המסכות לפלסטינים. "זה מאוד חשוב בשבילי שאנחנו מייצרים אותן במדינה שלנו ובידיים שלנו", הוא אומר. "אנחנו תורמים את תרומתנו למניעת התפשטות הנגיף".