אם אתם מבני המזל שהצליחו להשיג קרטון ביצים בימים טרופים אלה, תוכלו לראות שמחירה של ביצה בגודל XL על המדף בסופרמרקט, הוא כשקל אחד ושלוש אגורות. מחיר זה הוא קבוע ומפוקח ע"י משרד החקלאות. הצרכן הישראלי כנראה לא יחוש בהבדל כלשהו, ככל שזה נוגע לעלות סל המזון שלו, בין ביצה שהוטלה בלולי מושב מעונה, על גבול לבנון, לבין ביצה שהוטלה בספרד או בפורטוגל. על מי זה בכל זאת משפיע, ובגדול? על היבואנים ורשתות השיווק שגוזרים קופון שמן על הביצה שרכשו מהלולן בספרד בחצי מחיר. ועל מי עוד? בטווח הארוך – על כולנו.

המדיניות בענף הלול בשנים האחרונות הקשתה על הלולנים והביאה רבים מהם לפרוש מהענף. בסיורים שקיימתי במהלך השנה האחרונה פגשתי לולנים רבים המרגישים שהגיעו לשוקת שבורה. לאט לאט אנו עדים ל"טייקוניזציה" בענף הביצים, בה רק הגדולים והחזקים נשארים, בדרך כלל לאחר שקנו מהקטנים את המשק שלהם.

בסיורים שקיימתי במהלך השנה פגשתי לולנים רבים המרגישים שהגיעו לשוקת שבורה. לאט לאט אנו עדים ל"טייקוניזציה" בענף הביצים, בה רק הגדולים והחזקים נשארים, בדרך כלל לאחר שקנו מהקטנים את המשק שלהם

במקביל לקושי ההולך וגובר של מגדלי העופות אשר הוציא רבים מן הענף, התקיים לאורך השנים האחרונות מעבר של ממשלת ישראל להתבססות על יבוא. יבואני הביצים מקבלים מכסות ייבוא הולכות וגדלות אך הלולנים, אלה ששפר עליהם מזלם והצליחו להישאר בענף, נשארים במעין הקפאת מצב ואנחנו לא רואים את אותו הגידול בלולי התרנגולות. המתמטיקה פשוטה: עם הגידול הקבוע באוכלוסיה, גדל גם הביקוש לביצים באופן מתמיד, שכן מדובר במוצר צריכה בסיסי. ככל שהביקוש לביצים גדל מעבר לגידול בלולים של מטילות הביצים, נוצר פער שאליו נכנסים, מי אם לא? היבואנים.

המדיניות הנוכחית מדרדרת אותנו לענף שיישלט ע"י טייקוני ביצים ויבואנים. עם הטייקונים נסתדר, אך היבואנים הם אלה המתיימרים להחליף את הייצור המקומי ולהבטיח אספקת תוצרת טרייה באופן קבוע ובכל מזג אוויר. וראה זה פלא, הם נכשלו. המדיניות המתבססת עליהם להשלמת תצרוכת הביצים, בקצה שלה, פוגעת בביטחון המזון של מדינת ישראל. הראיה – המחסור הנוכחי החריג בביצים בתקופה שבה תנועת הסחורות בעולם הופכת מעט יותר מורכבת.

תוצאת המדיניות ארוכת השנים, שהחלישה את הלולנים, מופיעה בימים אלו במלוא 'תפארתה' העצובה, באי יכולתו של המשק הישראלי לספק את הביקוש הנוכחי. כולנו מקבלים אינספור סרטונים, תמונות ועדויות על מחסור בביצים, על אגירה חסרת פרופורציות ועל התנפלות של הישראלים על קרטוני הביצים, עוד לפני שהגיעו אל המדף. ביום שאחרי, כדאי שנזכור מה הוביל לכך.

תוצאת המדיניות ארוכת השנים, שהחלישה את הלולנים, מופיעה בימים אלו במלוא 'תפארתה', באי יכולתו של המשק הישראלי לספק את הביקוש הנוכחי. כולנו מקבלים אינספור תמונות ועדויות על מחסור בביצים

מדינה כמו מדינת ישראל, שגם בימים בהם אין מגפה עולמית משתוללת, עדיין נמצאת בשגרת-חירום כמעט תמידית, לא יכולה להסתמך על ביצים שמגיעות מחו"ל, לא על טיבן ובריאותן ולא על עצם זמינותן. זה נכון בנוגע לביצים, בנוגע לפירות וירקות ולכל תוצרת טריה אחרת שיש לה זמן מדף מוגבל ולא ניתן לצבור אותה במחסנים לשעת חירום. צריך לדאוג שלמדינה תהיה יכולת לייצר אספקה ועודפים בהתראה מיידית, מתוך ראייה אסטרטגית של ביטחון המזון.

נותר רק לקוות שהמשבר יפקח את עיניהם של מקבלי ההחלטות, בדרג הפוליטי והמקצועי כאחד. אלו גם אלו, יצטרכו לבחון מחדש את המדיניות הקיימת בנוגע למשק ולכלכלת ישראל בראייה אסטרטגית. כזו שלא בהכרח תועיל לכיסם של רשתות השיווק והיבואנים, אך בהחלט תבטיח את ביטחונם התזונתי של אזרחי ישראל, על מנת שלא ימצאו עצמם שוב תחת משטר מחסור של מצרכי קיום בסיסיים.

ח"כ אלון שוסטר, כחול לבן, הוא יו"ר משותף בשדולה החקלאית בכנסת, ראש מטה החקלאות והמרחב הכפרי בכחול לבן וראש מועצת שער הנגב לשעבר. חבר קיבוץ מפלסים בעוטף עזה.