מגפת הקורונה. אילוסטרציה (צילום: tronand/iStock)
"מי אתם בכלל שתכריחו אותנו להיות לבד?"

עבור הקשישים, הבידוד קשה כמו מגפה

מגפת הקורונה

קשישים מתמודדים בימים אלה עם בעיות מיוחדות, כמו חוסר נגישות לטיפולים רפואיים ולתרופות, ובעיקר בדידות ● חלק לא מרוצים מהמדיניות שמיועדת להגן על חייהם ● חולה כרונית בבידוד: "חיכיתי כמעט יממה לתרופה, כאילו שהבידוד יותר חשוב מהחיים שלי" ● פנסיונרית בדיור מוגן: "זה לא סביר שלא יתנו לנו להיפגש עם אנשים" ● ויש גם כאלה שהמשיכו להגיע מדי יום לעבודה

ל', בת 72 ממרכז הארץ, נמצאת בבידוד. הילד היחיד והנכדים שלה מתגוררים בחו"ל, ואין לה קרובים וחברים באזור, לפחות לא כאלה שיכולים ומוכנים להגיע ולעזור. "אני לבד", היא אומרת בפשטות. כמו לרבים אחרים שנמצאים בבידוד, יש לה בעיה: היא חולה במחלה שאינה קורונה, והנחיות בידוד הבית לא מבהירות כיצד ניתן להבטיח לה את הטיפול הרפואי שהיא זקוקה לו.

המחלה הכרונית של ל' מחייבת אותה ליטול תרופה שאותה היא מקבלת מדי שבוע. "היה לי מרשם לתרופה, יש לי מרשמים כמה שבועות מראש, אבל אי אפשר ללכת לבית המרקחת לקנות אותה בגלל הבידוד", היא מספרת.

"שאלתי בבית המרקחת, והם אמרו שהם יכולים לשלוח שליח עם התרופה, אבל הם זקוקים למרשם. שאלתי אם השליח יכול לבוא פעמיים, כשבפעם הראשונה הוא ייקח את המרשם, אבל השליח לא הסכים. שליח עם כפפות פחד מהדף שנגעתי בו.

"שאלתי בקופת חולים והם אמרו שהם לא אחראים להביא לי תרופה הביתה. התקשרתי למד"א, והם היו מאוד נחמדים ואמרו שהם עמוסים ולא יכולים לשלוח אנשים להביא תרופות, אבל ינסו לעזור. אחד החבר'ה במד"א לקח על עצמו למצוא מישהו שיביא לי את התרופה. אבל מד"א באמת מאוד עמוסים ולא היה לו זמן.

"למחרת בבוקר הבחור ממד"א דיבר עם איזה חבר שלו שעובד בעירייה, שפשוט בא אליי הביתה, לקח את המרשם מתחת לדלת, הלך לבית המרקחת והביא את התרופה. חיכיתי כמעט יממה לתרופה שאני חייבת.

"אני מבינה שאנשים מפחדים, אבל החיים שלי לא חשובים? ומה יקרה אם מישהו אחר לא תהיה לו סבלנות לחכות והוא פשוט יצא מהבית וייגש לבית המרקחת?".

"אני מבינה שאנשים מפחדים, אבל החיים שלי לא חשובים? ומה יקרה אם מישהו אחר לא תהיה לו סבלנות לחכות והוא פשוט יצא מהבית וייגש לבית המרקחת?"

ל' ביקשה שלא לפרסם שום פרטים מזהים שלה פרט לאלה שמופיעים בכתבה, כולל שם העיר שבה היא גרה. "אם זה היחס לאנשים, אני לא רוצה שהשכנים שלי ידעו שאני בבידוד", היא אומרת.

משרד הבריאות לא התווה מדיניות ברורה לטיפול בבעיות רפואיות של אנשים בבידוד בית, והפתרון מתגלגל לפתחם של מד"א וקופות החולים. מד"א מפנה לבתי חולים מבודדי בית שזקוקים לטיפול דחוף. הקופות מטפלות בחלק מהצרכים האחרים באמצעות ביקור רופאים, רפואה וירטואלית וקבלת חולים מבודדים במתחמים שמיועדים לכך.

מדובר בבעיה שמאפיינת בעיקר את האוכלוסייה המבוגרת. לרוב הצעירים ובני גיל הביניים יש משפחה וחברים ומישהו יעשה עבורם את השליחות הזאת. צעירים מחוברים לטכנולוגיה, וצעיר במצבה של ל' היה מצלם את המרשם או סורק אותו ומתעקש שבית המרקחת יסתפק במרשם מצולם לאור המצב. יש אינספור קבוצות פייסבוק ווטסאפ שבהן נפתרות בעיות כאלה על בסיס יומיומי.

אבל למבוגרים וקשישים יש פחות נגישות לטכנולוגיה, פחות חברים, ובכלל פחות אפשרויות להתמודד עם המציאות המורכבת שיצרה מגיפת הקורונה, גם למבודדי הבית וגם לאלה שאינם נמצאים בבידוד אך ההוראות מפרידות ביניהם יותר ויותר.

המועדונים נסגרו, הקשישים נשארו לבד

"אוכלוסיית האזרחים הוותיקים היא אוכלוסייה עם קשיי נגישות גדולים גם בשגרה, וכעת הקשיים האלה נעשים גדולים יותר ויותר", אומרת לזמן ישראל יעל אלוני, הממונה על הטיפול באזרחים הוותיקים במחוז צפון של משרד הרווחה.

יעל אלוני, משרד הרווחה (צילום: צילום באדיבות המרואיינת)
יעל אלוני, משרד הרווחה (צילום: צילום באדיבות המרואיינת)

"יש קשישים שזקוקים לשירותי הרווחה אפילו כדי שתהיה להם איזושהי חברה. יש קשישים שהגיעו עד עכשיו מדי יום למועדונים, ושם הם ישבו יחד שעות ארוכות ושוחחו, וגם קיבלו ארוחה חמה. עכשיו המועדונים האלה סגורים.

"אנחנו מביאים לבתים שלהם את הארוחות, מטלפנים ומשוחחים איתם על בסיס יומיומי, מסבירים להם את המצב, זמינים לשיחות שלהם ומקשיבים להם".

אבל הם כבר לא יכולים להיפגש אלה עם אלה, לראות אנשים, להיות בסיטואציה חברתית. אתם איתם באופן וירטואלי, אבל למעשה הם לבד.
"נכון. זה קשה מאוד".

 איך הם מגיבים לכך?
"יש כאלה שמגיבים בכעס נוראי. מה פתאום שיגידו לנו לא לבוא? מי אתם בכלל שתכריחו אותנו להיות לבד? מה אכפת לכם עם מי אני נפגש? למה הם מחליטים בשבילי? ויש כאלה שמגיבים בכאב, ואומרים, אין מי שיפתח לי שום דלת, אני לבד. יש כאלה שמודעים לזכויות שלהם ומתווכחים, אומרים ששוללים מהם זכויות. ויש כאלה שלא אומרים כלום, שלא מבטאים רגשות, והמצב שלהם הכי מדאיג בעיניי".

המטרה של כל התקנות האלה היא לשמור על בריאות וחיי אדם, במיוחד שלהם. אבל אם הם לא חוששים, ומעדיפים לקחת סיכון קטן כדי למלא את הצורך העמוק במפגש אנושי, למה למדינה יש זכות לשלול אותו מהם?
"אני עובדת מדינה ולא יכולה לדבר על ההוראות. אני כן יכולה להגיד לך שבה-בעת, יש קשישים שמאוד מאוד חרדים לבריאות שלהם. הם מבינים שההוראות האלה נועדו לשמור עליהם וחשוב להם שהן יישמרו בקפדנות. הם מבקשים מהילדים שלהם שלא יבואו לבקר ושלא ינג'סו להם שהם רוצים לבוא".

בישראל יש כמיליון אזרחים ותיקים. הם מתחלקים לכ-300 אלף אנשים שנמצאים בטיפולם של שירותי הרווחה, מספר לא ידוע של כמה מאות אלפים שחיים בבתי אבות, ואוכלוסייה שלישית שחיה בלא מסגרת תומכת.

לדברי אלוני: "האוכלוסייה שהכי מדאיגה אותי כרגע היא דווקא לא האוכלוסייה של האזרחים הקשישים שנמצאת בטיפול שלנו, אלא זאת שבלי שום מסגרת. אנשים שרגילים לחיים עצמאיים, ופתאום נתקלים במצבים של חוסר אונים, כמו בידוד בית שלא מאפשר להם לקנות אוכל או תרופות, מקומות בילוי ומפגש שנסגרים, איסור לבקר את חבריהם בבתי האבות וסירוב של ילדיהם לבקר אותם, ותחושה כללית של בדידות".

"האוכלוסייה שהכי מדאיגה אותי היא דווקא לא האוכלוסייה של האזרחים הקשישים שנמצאת בטיפולנו, אלא זאת שבלי שום מסגרת. אנשים שרגילים לחיים עצמאיים, ופתאום נתקלים במצבים של חוסר אונים״

"חשוב לי להדגיש שאנחנו בשירותי הרווחה כיום מהווים כתובת גם לאוכלוסייה שלא נמצאת בטיפול השוטף שלנו, ושקשישים עצמאיים שנמצאים במצוקה, אם זה בגלל שהם בבידוד ולא יכולים לקנות דברים או להגיע לרופא, ולא יודעים איך לגשת לכל הסבך הביורוקרטי שנוצר כעת, מוזמנים להתקשר אלינו למוקד 118, אנחנו שם".

"ההיסטריה מוגזמת"

גם האוכלוסייה המבוססת יותר של קשישים בבתי האבות, נכנסה בימים האחרונים לבידוד כמעט מלא, ולא כל הקשישים, בלשון המעטה, מרוצים מכך.

"לא רק שהפסיקו לנו את הביקורים ואני לא יכולה לארח את המשפחה שלי בבית שלי, גם הפסיקו לנו את כל הפעילויות החברתיות", סיפרה אביב צח, אישה בת 84 שחיה בדיור מוגן של רשת "משען" בתל אביב, בשיחה שערכנו איתה עוד לפני הנחיות הבידוד הכולל שפורסמו אתמול.

"אני בוועד של בית האבות, וכשביטלו את כל הפעילויות עם מדריכים מבחוץ, אמרתי, אנחנו משלמים על כל הפעילויות האלה, והצלחתי להילחם על זה שישאירו כמה דברים שמעבירים עובדי משען, כמו חוג שיעור שחייה ומישהו שמלמד ריקמה. אבל רוב הזמן, במקום להיות פעילים ולעשות דברים ולפגוש אחד את השני, אנשים כאן סגורים בדירות שלהם.

"עד עכשיו כשבאו קרובי משפחה יצאנו החוצה לפגוש אותם, עכשיו אני שומעת שגם את זה רוצים לבטל ושלא נוכל לפגוש אותם בכלל. זה מוגזם לגמרי".

"זה לא סביר שלא ייתנו לנו לצאת. האוכל כאן במסעדה של בית האבות לא טעים ואני לא אוכלת ממנו, אני יוצאת לקנות אוכל בחוץ. אבל עכשיו גם לא מגישים את האוכל לשולחן, אלא בקופסאות שאנשים לוקחים הביתה, אז אי אפשר בכלל לבחור. אז איך אני אצא לקנות לי אוכל?"

"זה לא סביר שלא ייתנו לנו לצאת. האוכל כאן במסעדה של בית האבות לא טעים ואני יוצאת לקנות אוכל בחוץ. אבל עכשיו גם לא מגישים את האוכל לשולחן, אלא בקופסאות שאנשים לוקחים הביתה, אז אי אפשר לבחור״

כל תקנות הבידוד הללו נועדו למנוע התפשטות של מגיפה שפוגעת במיוחד בקשישים ושהם חלק גדול ממי שמתים ממנה. את לא מפחדת שהמגיפה תתפשט? את לא רוצה בתקנות שנועדו להגן עלייך?

"אני לא מפחדת משום דבר, וחושבת שההיסטריה מוגזמת לגמרי. לרוב הקשישים יש ערימה של מחלות, ומי שמתים מקורונה הם בדרך כלל אלה שיש להם מחלות גם ככה. אם הם לא ימותו מקורונה הם ימותו ממשהו אחר".

סימה פולק (צילום: באדיבות המרואיינת)
סימה פולק (צילום: באדיבות המרואיינת)

"ומה שהכי מדאיג אותי זה לא המצב שלנו, המבוגרים, אלא המצב של הצעירים. הנכדה שלי עבדה בשלוש עבודות, כמלצרית ובתחום החינוך. עכשיו המסעדות סגורות, החינוך סגור, והיא נשארה ללא שכר. ממה כל הצעירים האלה שעובדים כל כך קשה כדי להתפרנס יחיו? צריך לפחות לפצות אותם! אבל אין לנו שום השפעה על מה שקורה".

יש גם אוכלוסייה רביעית, קטנה יחסית, של אזרחים ותיקים – אלה שממשיכים לעבוד ולחיות "כמו צעירים". רבים מהפנסיונרים העובדים המשיכו לעבוד גם אחרי התפרצות הקורונה, וגם השבוע במקרים שבהם מקום העבודה שלהם המשיך לתפקד, ולא חוששים להידבק במגיפה.

זאב לשם לוגסי (צילום: יהודה שגב)
זאב לשם לוגסי (צילום: יהודה שגב)

זאב לשם, שותף בחברת "לגאסי סניור סולושנס" להשמת פנסיונרים אקדמאים והחזרתם לשוק התעסוקה, אומר: "אין ירידה במספר קורות החיים של פנסיונרים שמגיעים אלינו".

לדברי לשם: "בהלת הקורונה אינה פוסחת אומנם על הפנסיונרים, אבל נסיון החיים של רבים מהם נותן להם לבחון את המצב בפרופורציה, ואפילו בהומור. אני שומע משפטים  כמו 'היום זה קורונה, מחר זה התקף לב ומחרתיים – שבץ'. אני חושב שבקרב הפנסיונרים העובדים הרצון לעבוד ולתרום מהידע שצברו חזק מהחששות, והתחושה ש'צריכים אותי', יוצרת חיוניות שמורידה את מפלס החשש".

סימה פולק, בת 70, עובדת כאחות בחדר הניתוח של המרכז הרפואי הרצליה מדיקל סנטר. היא ממשיכה להגיע לעבודתה גם בזמן מגיפת הקורונה. "אני הולכת בשמחה לעבודה וממש לא פוחדת", היא אומרת. ״אני עובדת כאחות כבר הרבה שנים ולא זוכרת אירוע כמו הקורונה. אבל אני רוצה להמשיך לחיות ולעבוד, לא לשבת ולפחד. ורוצה את המפגש האנושי עם הפציינטים".

"אתמול הייתי בחדר ניתוח, בניתוח של ילד קטן. באתי למשמרת ולבשתי מסיכה. אבל כשישבתי עם ההורים של הילד בזמן הניתוח הורדתי את המסיכה. רציתי שהם יראו את החיוך שלי. שישמח אותם".

מבית המרקחת של ל', שלבקשתה אנו לא חושפים את פרטיו, נמסר: "אנו מתנצלים על ההתנהלות שלנו. להבא, נדאג לקבל מלקוחות בבידוד בית מרשמים מצולמים באמצעים אלקטרוניים או לשלוח שליח שייקח את המרשם מביתם".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לטענותיה של ל': "מי שנדרש לטיפול רפואי שלא ניתן לדחותו יכול לקבלו תוך שמירה על הוראות הבידוד".

עוד 1,441 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 9 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מרגלים כבר פרצו לטלפונים הסלולריים שלכם, וחברה פרטית שנויה במחלוקת עשויה להיות הבאה בתור ● במסגרת המלחמה בהתפשטות מגפת הקורונה, הממשלה הנהיגה איכון פולשני של טלפונים ניידים בידי השב"כ ● עכשיו היא רוצה לערב בכך גם את NSO, חברת סייבר המואשמת בהפרת זכויות אדם

עוד 2,515 מילים

על תקשורת, כתב עתיק ושיעמום

התקופה האחרונה הכריחה את כולנו להסתגל, להבין שהמצב הוא לא כמו שהיה אתמול ולהשתנות. פשוט – זה אף פעם לא. התרגלנו לחיים שבהם הכל זמין לנו מעכשיו לעכשיו, העולם פיזית נמצא בכף היד שלנו בתוך הסמארטפון. אם אנחנו מחפשים מישהו, לא לוקח יותר מכמה רגעים להשיג אותם בשיחה, ווטסאפ, אס.אמ.אס. או כל רשת חברתית. אנחנו רעבים, מזמינים אוכל מהפלאפון, צריך קניות, מזמינים אונליין.

ופתאום בבת אחת, המכשיר הזה בכך יד שלנו הוא כבר הרבה יותר מזה. עכשיו הוא התקשורת היחידה שיש לנו, כל אחד ספון בפינה שלו, ויותר מזה, זה קורה בכל העולם. אם תחפשו קצת ברשת תמצאו אמנים וזמרים שמתחברים ומצלמים סרטונים, וכנראה שגם הם מרגישים את הקושי שבהתבודדות הכפויה הזו.

וכל זה מתאפשר בגלל דבר אחד, שפה. השפה היא מה שמאפשר לנו את התקשורת הזו, ויותר מדויק, הכתיבה. בואו נודה בזה, רובנו היום מתקשרים יותר בכתיבה מאשר בדיבור, אלא אם אותו אדם נמצא מולנו.

וכל זה מתאפשר בגלל דבר אחד, שפה. השפה היא מה שמאפשר לנו את התקשורת הזו, ויותר מדויק, הכתיבה. בואו נודה בזה, רובנו היום מתקשרים יותר בכתיבה מאשר בדיבור, אלא אם אותו אדם נמצא מולנו

אם אתם רוצים להודות למישהו על הכתב שאתם משתמשים בו היום תודו לפיניקים, לא, בעצם תודו לשומרים, בעצם אתם יכולים להודות לעבדים במכרות הטורקיז המצריים שהיה להם משעמם ובלי שהם שמו לב הם המציאו את מערכת הכתב האלפביתית הראשונה בעולם.

את תחילת התקשורת הגרפית בין בני האדם אפשר למצוא בתקופה הפרהיסטורית כשהופיעו ציורי הקיר במערות באירופה, השלב הבא כבר היה קפיצת מדרגה גדולה, כשהומצאו מערכות כתב היתדות השומרי וכתב החרטומים המצרי. שתי מערכות אלו באו לעולם לקראת סוף האלף הרביעי לפנה"ס והן מערכות שנקראות כתב פיקטוגרפי. כתב פיקטוגרפי הוא כתב שמבוסס על ציורים, שבו כל ציור מבטא מילה. צריכים דוגמא? תחשבו על הסימן הבין לאומי לשירותים, כולנו יודעים בדיוק מה זה אומר, ולאן זה מפנה, לא משנה איפה בעולם אנחנו נמצאים ואיזו שפה אנחנו מדברים.

השלב הקריטי הבא הוא כמובן המצאת הכתב האלפביתי. המצאת הכתב האלפביתי וההתפתחות שלו הם סיפור מורכב ומרתק שמתחיל בכלל במכרות טורקיז מצריים במדבר סיני לקראת סוף המאה ה – 12 לפנה"ס. הארכיאולוג פלינדרס פיטרי הוא אחת הדמויות החשובות בהתפתחות מחקר הארכיאולוגיה המקראית, בשנת 1905, הילדה פיטרי, אשתו של פלינדרס פיטרי, הפנתה את תשומת ליבו לכתובות שנמצאו באתר סרבית אל חאדם, שנמצא בחלק המערבי של חצי האי סיני.

כתב פיקטוגרפי מבוסס על ציורים, כשכל ציור מבטא מילה. צריכים דוגמא? תחשבו על הסימן הבין לאומי לשירותים, כולנו יודעים בדיוק מה זה אומר ולאן זה מפנה, לא משנה איפה בעולם אנחנו נמצאים ואיזו שפה אנחנו מדברים

פיטרי החל לחפור באתר באותה שנה וגילה שם גם את מכרות הטורקיז וגם מקדש גדול לאלה המצרית חתחור. האלה חתחור היא אלת האהבה, היופי, המלחמה והמוזיקה לפי המיתולוגיה המצרית, והיא מיוצגת על ידי פרה. היא מופיעה – או בתור פרה, כשמעל הראש שלה יש דיסק של השמש (שמקשר אותה לאל רע, האל הכי חשוב בפנתיאון המצרי), או שהיא מיוצגת בתור אישה יפה עם קרניים על הראש.

מקדש חתחור בסרבית אל חאדם
מקדש חתחור בסרבית אל חאדם

במכרות בסרבית אל חאדם עבדו פועלים כנעניים שהיו למעשה שבויי מלחמה, והם אלה שהתחילו לכתוב בכתב שנקרא היום "הכתב הפרוטו-סינאי". הכתב הפרוטו-סינאי למעשה התפתח על בסיס הכתב המצרי ההיראטי, שהוא בעצמו התפתחות של כתב החרטומים. כתב החרטומים הוא יפה אבל הוא מסורבל מדי לכתיבה מהירה, ולכן התפתח הכתב ההיראטי שהוא מעין כתב חרטומים מחובר. השם היראטי ניתן לכתב בתקופה ההלניסטית והמשמעות שלו היא כתב קודש, מפני ששימש לכתבי קודש.

על בסיס האותיות שהכירו של הכתב ההיראטי החלו אותם עבדים בסרבית אל חאדם להמציא, ממש להמציא מאפס, אותיות חדשות. צורות האותיות התבססו על דברים מוחשיים שאותם עבדים הכירו, לדוגמא "ב" יוצגה בצורה בסיסית מאוד כמו בית. מה שחשוב להבין זה שאלה לא היו פיקטוגרפים, אלה היו אותיות, כל סימן היה ביטוי גרפי לצליל ולא למילה שלמה או רעיון, דבר שלא היה קיים עד אז.

צורות האותיות התבססו על דברים מוחשיים שהעבדים הכירו. "ב", למשל, יוצגה בצורה בסיסית כ-בית. אבל אלה לא היו פיקטוגרפים אלא אותיות, כל סימן היה ביטוי גרפי לצליל ולא למילה שלמה או רעיון, מה שלא היה קיים עד אז

בסך הכל איתר פיטרי בערך שלושים כתובות בכתב הפרוטו-סינאי ברחבי סרבית אל חאדם, רובן באיזור המקדש באתר. בתוך המקדש גם נמצאו כתובות בכתב פרוטו-סינאי , ואחת מאלו פוענחה. את הכתובת פיענח האגיפטולוג אלן גרדינר בשנת 1916 וזיהה חמש אותיות שהתחברו למילה "לבעלת".

כתובת בעלת מסרבית אל חאדם
כתובת בעלת מסרבית אל חאדם

השם "בעלת" מוכר במחקר בתור אחד השמות של האלה חתחור, ומקור השם הוא בכלל מאלת העיר גבל בלבנון, שנקראה "בעלת גבל", שבשלב מסוים המצרים ראו בה ייצוג מקומי של האלה חתחור. מרגע שזוהו האותיות האלו גם שאר הכתובות פוענחו עד אשר כל האלפבית הפרוטו-סינאי היה מוכר. מרגע זה החל הכתב להתפשט ברחבי המזרח התיכון והוביל להמצאת כל הכתבים המערביים האחרים שאנחנו מכירים גם בעת העתיקה וגם היום.

אז כשאתם יושבים בבית עם הילדים, עם בת או בן הזוג או עם עצמכם, ומחפשים משהו באינטרנט, או משוחחים עם מישהו בהתכתבות, או עם סתם משעמם לכם, אז קודם תודו לעבדים בסרבית אל חאדם על הקלות שבה אתם יכולים לכתוב, ואז תזכרו, שכשלעבדים בסרבית אל חאדם היה משעמם הם המציאו כתב ששינה את העולם. אז מי יודע מה אתם יכולים להמציא בזמן השעמום?

היסטוריון וארכיאולוג, מרצה מעל ארבע שנים לקהל הרחב בעמותות ותיקים, חוגי בית ומרכזיים קהיליתיים, במגוון נושאים ארכיאולגיים והיסטוריים. שם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות נסיון ארכיאולוגי בשטח

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 803 מילים

תגובות סוערות לתמונת אבנר נתניהו בשולחן הסדר המשפחתי

אבנר נצפה אמש ליד אביו בן ה-70 בשולחן החג, למרות שהוא גר בדירה נפרדת ● ההגעה שלו לשם לכאורה מפרה את הנחיות ההפרדה בין מי שלא גרים באותו בית ● לשכת רה"מ: אבנר לן בדירה שצמודה למעון ולא יוצא מהמתחם המאובטח ● עד ראיה: אבנר אכן יצא מהמתחם בתחילת השבוע ● סתיו שפיר: "חוק אחד לעם, חוק אחר לו, וצפצוף גדול על כולנו"

18:14 עריכה

זהבה גלאון שואלת איפה הדוגמא האישית, בעקבות שאלה זהה של העיתונאי ג'וש בריינר. ברק רביד יפרסם עדות של אדם שראה את אבנר נתניהו יוצא ממתחם מעון ראש הממשלה לפני מספר ימים, בניגוד לתגובת לשכת רה"מ שלפיה אבנר לא יוצא מהמתחם.

18:09 עריכה

משרד הבריאות מפרסם כי מספר חולי קורונה לפי יישובים. בירושלים המספר עומד על 1,630, בבני ברק 1,594 ובתל אביב 415. בסך הכל נדבקו בנגיף 9,755 עד היום, ו-79 מהם מתו.

עוד בדירוג החולים לפי ערים, אשקלון רביעית עם 216 חולים, אלעד 215, פתח תקוה 190, ראשון לציון 180, מודיעין 174 ובית שמש 169.

18:03 עריכה

בנובמבר האחרון חשף תני גולדשטיין כאן בזמן ישראל, כי וילה שוקן "סופחה" בשנים האחרונות למעון ראש הממשלה, שופצה, גודרה ונסגרה לכניסה, בלי לעדכן או לתאם עם עיריית ירושלים. החשיפה הזו מעלה את ההשערה, שמא "הבניין ממול" שאותו שכר אבנר נתניהו הוא אותה הווילה ששופצה ב-70 אלף שקל מכספי ציבור, לפי עדותו של מני נפתלי.

17:38 עריכה

נתניהו וגנץ צפויים לדבר שוב הערב וגנץ מתכוון להמשיך לקדם את החוק שלפיו ראש ממשלה עם כתבי אישום לא יכול להרכיב ממשלה, לפי דיווח של בן כספית. המנדט של גנץ עצמו להרכבת ממשלה יפקע בשני הקרוב וגנץ עשוי לבקש הארכה של שבועיים, בהנחה שעד אז לא תוקם ממשלה.

 

17:25 עריכה

יאיר נתניהו צייץ בצהריים שאחיו "שוכר דירה בבניין ממול ולא יוצא משם לשום מקום חוץ מבית רוהמ". אלא שלפי התגובה של לשכת ראש הממשלה, אבנר דווקא מתגורר בתוך המתחם המאובטח. בכל מקרה, יאיר נתניהו מחק את הציוץ שלו לברק רביד.

במקביל, סתיו שפיר עקצה את יאיר בחזרה: "אם הייתי מקשיבה לו, יכולתי בגיל 27 לא להילחם כל היום בשיט שאבא שלו עשה בכנסת אלא פשוט לקחת את המאבטח שהציבור מממן לי לטיולון בפוסיקט".

.

17:00 עריכה

חג שמח! אבנר נתניהו בעין הסערה, לאחר שאתמול נצפה ליד אביו על שולחן הסדר של משפחת נתניהו, ששודר בערוץ 12. לפי פרסומים מהחודשים האחרונים, לרבות של אבנר עצמו, לכאורה הוא כבר לא גר במעון ראש הממשלה אלא עם חברתו.

אם כך, ההגעה שלו לליל הסדר המשפחתי מפרה את ההנחיות שסגרו אתמול את כל המדינה לתנועת כלי רכב בין הערים, כדי למנוע איחוד בין בני משפחה שלא גרים באותו בית.

ברק רביד מביא את תגובת לשכת רה"מ, שלפיה הבן הצעיר במשפחה שוהה בבית נתניהו כל יום, שכן הדירה החדשה שלו נמצאת בתוך המתחם המאובטח, כך ש"אבנר פועל על פי הכללים של משרד הבריאות ואינו יוצא לשום מקום". רביד חושב שזו "עוד דוגמא לצפצוף המתמשך של המשפחה הזו על כל נורמה".

אלא שלפי עד ראיה בשם הלל אסף, אבנר דווקא יצא בתחילת השבוע לקנות פיצה ברחביה.

אביעד גליקמן, כתב המשפט של חדשות 13, שואל "איפה הדוגמא האישית?"

זהבה גלאון, ראשת מרצ בעבר, מציעה לפרסם את הפרטים הנוגעים להתניידות של נתניהו הצעיר, למען הסר ספק. גלאון גם תוהה מדוע אבנר (הצעיר והבריא) קיבל אישור לעבור בדיקת נשאות קורונה?

ח"כית המחנ"ד לשעבר, סתיו שפיר, חושבת שתמונת אבנר עם אביו מראה ש"חוק אחד לעם, חוק אחר לו וצפצוף גדול על כולנו".

עוד 6 עדכונים

האסון של ניו יורק הכתובת הייתה על העיר

"לנו זה לא יקרה", כך חשבו במשך שבועות ארוכים וקריטיים רבים מתושבי ניו יורק, כששמעו את טראמפ מדבר על מחלה סינית מסתורית ושולית, אשר כמעט ואינה נוגעת לחייהם ● וכך, הם המשיכו לנסוע ברכבת התחתית, לבלות במסעדות ובברים, ולהיפגש עם עמיתים, חברים ובני משפחה מסביב לשעון ● כשהבינו את גודל השעה, בעזרת המושל הכריזמטי של מדינת ניו יורק, זה כבר היה מאוחר מדי עבור רבים ● אלון הדר, בניו יורק, מביא את סיפורה של העיר שנרדמה בשמירה

עוד 2,262 מילים
מלאני לידמן הלכה לקנות תרנגולות וחזרה הביתה עם צ'יז וקווקרס, אחרי ביקור בשוק הציפורים בכפר קאסם, 20 באוגוסט 2016

המירוץ לביצה מי צריך לקנות ביצים כשאפשר לאמץ תרנגולת

ישראלים רבים ניצלו את השעות האחרונות לפני הסדר והסגר כדי לרדוף אחר קרטוני ביצים בסופרמרקטים ברחבי הארץ ● אבל אפשר גם אחרת ● מלאני לינדמן, כתבת זמן ישראל וחקלאית אורבנית חובבת, מגישה את המדריך לגידול לול תרנגולות מטילות על הגג או בחצר ● כל הטיפים, המיתוסים והחישובים הכלכליים בדרך לביצה הביתית המושלמת

עוד 1,145 מילים

תגובות אחרונות

גרוסמן ופיק הברכיים

ראשון בא הקיטש. רק אחריו בא פיק הברכיים. כי הקיטש מעלים בתוכו את הקשה והמסובך, וגם את המפיל לקרשים. תמיד העלים. הוא חומר השימון העתיק של ההרסני, וגם של הרופס. הוא הממתיק של המשקאות המורעלים.

קודם כתב דויד גרוסמן מאמר של מליצות על הקורונה בעולם (הארץ, 19.3). למחרת הוא התראיין בערוץ 12 וקרא, לנוכח הקורונה, לממשלת אחדות לאומית בישראל. ואז, יומיים לפני שהפך בני גנץ את עורו, הוא נסע אל ביתו של גרוסמן. וגרוסמן עשה בשבילו מה שסופר ידוע ואהוב יכול לעשות בשביל פוליטיקאי במשבר: הוא נתן לו לגיטימציה מוסרית לצעד שיעורר – שניהם ידעו – התנגדות מוסרית רחבה.

ואז, יומיים לפני שהפך גנץ את עורו, הוא נסע אל ביתו של גרוסמן. וגרוסמן עשה בשבילו מה שסופר ידוע ואהוב יכול לעשות בשביל פוליטיקאי במשבר: נתן לו לגיטימציה מוסרית לצעד שיעורר – שניהם ידעו – התנגדות מוסרית רחבה

וכאמור, הקיטש העולמי קדם אצל גרוסמן ללגיטימציה המקומית. הקורונה, כתב גרוסמן, היא "בקנה מידה תנ"כי". כמה זה "קנה מידה תנכ"י"? אחד למאה? אחד למיליון? אחד למבול של נוח? אחד לפומפיי? אחד לטרבלינקה? הקיטש תמיד מטשטש, מעמעם, אומר משהו מצלצל שהוא כללי עד ליבש את המוח. כי אנחנו  צריכים מאד להבין את הקורונה, צריכים לדעת מה קנה המידה הסביר שלה. אחרת איך נאבק בה? אחרת איך נצא ממנה? להגיד "קנה מידה תנכ"י" זה להפריע להבין.

"היא גדולה מאיתנו, המגפה", הוא המשיך וכתב. ממה בדיוק היא גדולה הקורונה? אפשר להגיד שהיא גדולה מבני האדם כי היא הורגת בני אדם. אבל אפילו זה לא נכון, כי יש בני אדם, והרבה, שהמערכת החיסונית שלהם גוברת על הקורונה.

ולמה לשיר שיר מזמור לחולשה האנושית בדיוק כאשר אנחנו זקוקים לכח האנושי להתמודד עם החולשה. כי זה רומנטי? כי זה מפויט? אם הקורונה גדולה מן הרופאים כדאי שילכו הרופאים מבתי החולים הביתה. אם היא גדולה מאלף הצוותים שעובדים יומם ולילה בארבע פינות העולם למצוא חיסון, אפשר לשלוח גם את הצוותים לחל"ת.

האם זה לא הזמן לזכור מה עשו ועושים אנשים חלשים כמונו אל מול מגפות ואל מול החולשה שלהם. ממה בדיוק היא גדולה הקורונה? מהמצאת הגלגל? מספר איוב? מגילוי הפניצילין? מהמצאת מכונת ההנשמה? מתשלום דמי אבטלה למושבתים? את זה עשו ועושים אנשים בתוך מגפות, למרות מגפות. אז מה קטן ומה גדול? ולמה לכתוב מליצות שאין להן תוכן?

ואז המליצה העיקרית, הכי שמנונית והכי משמנת: "כאשר היא תדעך, סוף סוף, ובני האדם ייצאו מבתיהם אחרי סגר ממושך, ייתכן שאפשרויות חדשות ומפתיעות יתנסחו: אולי המגע בתשתית הקיום יחולל זאת". ומהן האפשרויות החדשות על פי גרוסמן? קראו ותגלו שהן בדיוק, אבל בדיוק, האפשרויות שגרוסמן קרא להן, ובצדק קרא, הרבה לפני הקורונה, בלי הקורונה: אקולוגיה, שלום, לצאת מהארון. זה מספיק חשוב גם בלי להיות חידוש תנ"כי. זה מספיק ברור בשביל להגיד "אקולוגיה". מה מוסיפות לנו המלים המגונדרות "תשתית הקיום"?

ומתשתית הקיום אל בדיחות הקיום. גם זה, אומר גרוסמן, יהיה חדש כמו אדם וחווה בבוקר שאחרי התנ"ך: "אנשים ונשים יתהו[..] מדוע הם משחיתים את ימיהם על מערכות יחסים שממררות את חייהם". איפה ורדה רזיאל-ז'קונט כשצריכים אותה? דויד גרוסמן גוזל את פרנסתה ("תזרקי אותו") בימים שאסור לגזול פרנסה. הרי כולנו, כעת במיוחד, צריכים את העצות הגאוניות שלה. אשתי ואני, למשל, עוד נצטרך את ורדה ר.ז'. כשנישאר בבית חודש-חודשיים, ונמרר זה לזה את החיים, ונטפליקס לא יעזור.

"אנשים ונשים יתהו […] מדוע הם משחיתים את ימיהם על מערכות יחסים שממררות את חייהם". איפה ורדה רזיאל-ז'קונט כשצריכים אותה? דויד גרוסמן גוזל את פרנסתה ("תזרקי אותו") בימים שאסור לגזול פרנסה

ומן הקיטש של הקורונה אל הפוליטיקה הישראלית בימי הקורונה. מעטים מדי שואלים את עצמם איך זה שבשעה שכל מדינות העולם מתמודדות עם המגפה, ובחלקן היא חמורה הרבה יותר מאשר כאן – רק בישראל נכנסה האופוזיציה הראשית לממשלה? אם זה צעד שמתבקש מן המגפה – למה רק ישראלים עושים אותו? איך זה שלא התעוררה זעקה לממשלות אחדות לאומית בשום דמוקרטיה (במדינות הלא-דמוקרטיות יש אחדות מוחלטת ושלמה לפני מגפות ואחרי מגפות)?

או מכיוון אחר: תארו לכם שבעקבות המגפה, שארצות הברית היא היום אחד ממוקדיה, יצטרף ג'ו ביידן אל הקבינט של טראמפ. ושמא גם ישאר מקום "מתחת לאלונקה" בשביל ברני סנדרס כשר העבודה של טראמפ?

מה שניראה טירוף הדעת בכל העולם מוצג בישראל כהגיוני ומתבקש. מה שלא עולה על הדעת בשום דמוקרטיה בעולם מוצג בישראל כחובה כלפי ציבור הבוחרים. אופוזיציה מרכיבה באנגליה "ממשלת צללים". כי חיים נושמים צריכים אלטרנטיבה, ושלטון העם צריך אופוזיציה. גם מי שהצביעו בשביל קואליציה צריכים אופוזיציה – בשביל לחשוב, בשביל לבחור מחר אחרת.

תארו לכם שבעקבות המגפה, שארה"ב היא אחד ממוקדיה, יצטרף ג'ו ביידן אל הקבינט של טראמפ. ושמא גם ישאר מקום "מתחת לאלונקה" בשביל ברני סנדרס כשר העבודה של טראמפ?

המצב הישראלי שגנץ יצר של קריסת האופוזיציה אל תוך הקואליציה הוא – אם לחזור אל המטפורה הבריטית – מצב של אדם בלי צל. יש דבר כזה. באגדות, בסיוטים. זה תמיד זוועה. זה תמיד בלי אור. בלי צל זה אובדן צלם.

יש לגרוסמן זכויות רבות על המעורבות שלו בחיים הפוליטיים. וככל שהזכויות רבות רבה האכזבה. יש רגעים שבהם לא טעות נקודתית נעשית. יש טעויות שיש מתחתן תהום. בשביל שלא ליפול לתהום הוא צריך היה לעבור מקנה המידה התנ"כי אל קנה המידה הפוליטי.

אני יכול לתאר לעצמי את גרוסמן נרעש מן הקורונה ואומר לעצמו – "זה לא זמן לבקש את הממשלה שאני רוצה, זה זמן להרכיב את הממשלה שאפשר להרכיב". זה ורק זה? זה ולא שום דבר שיבוא ביחד עם הממשלה המשותפת?

האם לא יכול היה גרוסמן לחשוב צעד אחד קדימה ולדעת, שאם יאמץ גנץ את עצתו זאת לא תהיה ממשלה משותפת, זאת תהיה ממשלה, שאליה יבוא נתניהו עם 59 מנדטים (כעת כבר 61), ואילו גנץ יבוא עם 17, וביחסי כוחות כאלה ברור מי יהיה האדון ומי יהיה משרתו?

האם הזהיר אותו גרוסמן שהאדון יכוף על משרתו להתכחש לתבונה הביטחונית שלו ולחבור אליו אל האסון של סיפוח בקעת הירדן? האם אמר לגנץ שמחיר עצתו יהיה אובדן האמון של בוחרים בו, ולטווח ארוך, כי זה אמון שניבנה רק, אבל ממש רק, על המחויבות לסלק את הנאשם בפלילים?

האם הוא אמר לו שהוא ירסק את מפלגתו שלו, וכך לא רק יושפל אישית, אלא גם יחריב את הסיכוי לכוח פוליטי כלשהו שיתגבר על נתניהו בעתיד הנראה לעין?

האם הוא העיר לו את ההערה הקטנה שעריקה מכוערת כזאת אל מחנה היריב תביא אחריה מפולת של עריקות בהרבה מיפלגות, והחזרת שפמים שגולחו, והפיכת הפוליטיקה כמעט כולה (יבורכו היוצאים מן הכלל) לעיסה אחת של עריקות, ושקרים, והפרות אמונים סיטונאיות?

המצב הישראלי שגנץ יצר, קריסת האופוזיציה אל תוך הקואליציה הוא – אם לחזור אל המטפורה הבריטית – מצב של אדם בלי צל. יש דבר כזה. באגדות, בסיוטים. זה תמיד זוועה. זה תמיד בלי אור. בלי צל זה אובדן צלם

האם האיש שכתב את "נוכחים נפקדים" העלה בדעתו להגיד לגנץ, שלראשונה יש יצוג גדול וחזק של האזרחים הערבים בכנסת? שרק לפני יומיים ההישג שלהם היתרגם, בעזרת כמה התבטאויות נאורות של גנץ, לנוכחות מרגשת שלהם בכנסת ובועדותיה, ובצעד שלו הוא יחזיר אותנו אל החושך של יהודים שבונים פוליטיקה רק עם יהודים, ויהודים שזורקים ערבים אל מחוץ למחנה?

ושמא גם אמר גרוסמן לגנץ שלא יבהל מאיום הבחירות הרביעיות, כי יש לו (היה לו) רוב בכנסת, ולא נתניהו אלא הוא, גנץ, יכול היה להחליט אם ומתי יהיו בחירות, וכי נתניהו יגיע אל הבחירות האלה מספסל הנאשמים? ואולי גם עברה שם בחדר המחשבה שאין שום צורך, לא כאן ולא בעולם, בממשלה משותפת בשביל להאבק בקורונה, כי כל אופוזציה תומכת במאבק הזה תמיכה מלאה.

לא שגרוסמן ידע שכל זה יקרה. אבל לא קשה היה לשער שזה מה שיקרה. גרוסמן לא רצה לשער, לא רצה לחשוב. הוא רצה אחדות.

יש מכנה משותף לכל העיוורונות האלה, לכל הרעות האלה: קוראים למכנה המשותף הזה "אטאביזם"- נסיגה מן ההוה אל איזה עבר טראומאטי, אובססיבי, אוטומאטי, חסר דעת וחסר דעה. זה האטאביזם של "כל ישראל חברים ולעזאזל המחלוקות שביניהם". זה האטביזם של שומרי החומות היהודיים, שהשאירו מאחורי חומות גבוהות כל מחלוקת, כל ביקורת, כל היגיון, ובעצם – כמו שלימד גרשם שלום – השאירו מחוץ להם את ההיסטוריה כולה.

זה גם, אולי בעיקר, האטאביזם הישראלי של "שקט יורים" בכל פעם שיורים, ואצלנו יורים הרבה. זה האטאביזם שאנחנו נאחזים בהיגיון, ובהגינות, של הפוליטיקה כדי להינצל ממנו. זה האטביזם שהציונות נחלצה ממנו בעור שיניה, ופרצה אותו תוך ויכוח נוקב בין יהודים, לא במריחה מפוחדת של מחלוקת.

יש מכנה משותף לכל העיוורונות האלה, לכל הרעות האלה: קוראים למכנה המשותף הזה "אטאביזם"- נסיגה מן ההוה אל איזה עבר טראומאטי, אובססיבי, אוטומאטי, חסר דעת וחסר דעה

זאת המסורת של "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" של ברל כצנלסון ובוני המדינה, שעמיר פרץ הוריד אותה כעת לאשפתות. וכדי שלא נעשה אידיאליזציה גם למבוכה יש מיפלגות, ויש מחויבויות, ויש קוים אדומים. ויש – לא מיותר לחזור – תפקיד לקואליציה ויש תפקיד חיוני לצל האופוזיציה. ויש, אגב, גם בתי משפט שמכבדים אותם, ואין נאשמים בפלילים בראשות ממשלה.

דווקא בזמן מגפה אנחנו צריכים לתת אמון במנהיגים שלנו ולא לקבל אותם בתור קיטש. דווקא כשמתים אנשים אנחנו צריכים לתת אמון בחיים הפוליטיים שלנו ולא לקבל אותם בתור עיסה. גרוסמן משח בשמן את ראשו של האיש שיצא מביתו ועשה מן הפוליטיקה הישראלית עיסה.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,394 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בשבועות האחרונים הופצה בצרפת קריקטורה ובה דמותה של אגנס בוזין, צרפתייה יהודייה ושרת הבריאות עד לא מכבר, כשהיא שופכת רעל לתוך באר ● וזוהי רק ההתחלה ● צרפת מוצפת בפרסומים אנטישמיים פופולריים, המאשימים את היהודים בהפצת המגפה או בכישלון המאבק בה ● ומי שעלול לשלם על כך מחיר הוא דווקא הנשיא עמנואל מקרון

עוד 816 מילים

המוזיקה טובה, דלק עולה 25 סנט לגלון, ארה"ב מתקדמת לשיגור חללית מאוישת, הטלוויזיה עוברת לצבע, ומי שמע על הקורונה? ● טיול בזיכרונות רחוקים הופך לסגנון חיים, בעזרת היסטוריון החלל גדעון מרקוס, שמנצל אוסף של מגזינים בני 55 שנה כדי לגשר בין עבר להווה

עוד 780 מילים

ארוחת חג ליל סדר עולמי חדש

סדר פסח הוא מהמסורות היהודיות הפופולריות ביותר, ואין כמעט בית יהודי בישראל שלא מציין אותו ● אבל השנה הוא ייראה אחרת לגמרי ● חוקר האוכל פרופ' ניר אביאלי ואלון הדר נפגשו (בסקייפ) לשיחה על הארוחה הזאת - שמפגישה מסביב לשולחן מתחים עדתיים, לאומיים, מגדריים, כלכליים ופוליטיים ● עושים סדר בבידוד, מה נשתנה? ● הפוליטיקה של האוכל - פרק מיוחד

עוד 1,481 מילים

פסלים מרשימים בדמויותיהם של גיבורי התנ"ך מככבים באתרים היסטוריים ובמוקדי תיירות מרהיבים ברחבי הארץ ● לכבוד חג הפסח, אביבה ושמואל בר-עם מביאים את סיפוריהם וצילומיהם של הפסלים ● בתקווה שבקרוב נוכל לראותם גם מקרוב ● טיול לחג בלי לצאת מהבית

עוד 931 מילים

אורחים לחג הכרישים נוהרים לחופי אשדוד

כמה עשרות כרישים תועדו השבוע משכשכים במים החמימים יחסית שליד תחנת הכוח באשדוד ● בדרך כלל הציבור נחשף אליהם כשהם מבקרים בחדרה, שהפכה לבירת הכרישים הלא-רשמית של ישראל ● "אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת לזמן ישראל עדי ברש, מומחית לכרישים

בשנים האחרונות הוכתרה חדרה כבירת הכרישים הלא רשמית של ישראל: מדי חורף מגיעים עשרות מהם לשכשך במים החמימים שנפלטים מהטורבינות הלוהטות של תחנת הכוח אורות רבין. המסלעה שלמרגלות התחנה הפכה לאתר תיירות מבוקש, כשצוללים חובבים משנרקלים בין הכרישים, וסקרנים תופסים עמדה על הסלעים ומנסים לתצפת על הנעשה במים.

כעת מתברר שחדרה לא לבד: השבוע תיעד גיא לויאן, פקח רשות הטבע והגנים, כמה עשרות כרישים מתגודדים בקרבת תחנת הכוח "אשכול" בנמל אשדוד.  החורף הסתיים והמים כבר לא כל כך קרים, אך טמפרטורת המים שמשמשים לקירור הטורבינות – הגבוהה ב-8-10 מעלות ממי הים – עדיין מושכת כרישים.

כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רון גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)
כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רן גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)

עדי ברש, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת "כרישים בישראל", אומרת שבגלל הגובה שממנו צולמו התמונות קשה לקבוע את המגדר של הכרישים ("צריך להפוך אותם כדי לדעת"), אבל בעיקרון שני מינים מגיעים לחופי ישראל – סנפירתן ועפרורי.

למרות שבתחנת המחקר של אוניברסיטת חיפה חוקרים את תנועת הכרישים כבר מספר שנים ובזה גם עסקה עבודת המאסטר של ברש, הצטבר עד היום מעט מידע מוצק על הנושא.

"אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת ברש. "לפני כמה שנים הצלחנו להצמיד מכשירי מעקב לשני כרישים בחדרה, אחד המשיך למערב מצרים וסיים די מהר את דרכו כשנמכר בשוק, ושנייה המשיכה לקפריסין, ושם ניתק איתה הקשר בעומק של 50 מטר".

חשוב לציין שהכרישים מוגדרים כחיה מוגנת ושהדיג שלהם אסור בישראל. זה כמובן לא מונע מקרים של דיג עברייני, כי מרק כרישים נחשב למעדן מבוקש.

כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)
כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)

ברש אומרת שאין הרבה סיכוי שאשדוד תתחרה עם חדרה על תשומת לב חובבי הכרישים, משום שהאזור שבעורף תחנת הכוח הרבה פחות נגיש לציבור.

לדבריה, "זה אזור של נמל, יש שם עכשיו בנייה ובאופן כללי אסור להיכנס לשם ובטח לא לצלול". הבדל נוסף בין האתרים – התחנה באשדוד פועלת על גז, להבדיל מרידינג חדרה שהיא אחת משתי התחנות הפחמיות הגדולות בארץ (לצד תחנת רוטנברג באשקלון). גם בתחנה גזית משתמשים במי הים לקירור הטורבינות, אבל בכמויות קטנות יותר ולכן הסביבה פחות אטרקטיבית לכרישים.

זו אחת הסיבות לכך שהתכניות להפוך את המתחם בחדרה לאתר תיירות רשמי עם מרפסת תצפית, הדרכה והסברה, לא מתקדמות בינתיים: "בתוך שנתיים התחנה בחדרה אמורה לעבור לגז", אומרת עדי ברש, "ויש חשש שהכרישים ייעלמו או לפחות שמספרם יפחת משמעותית, אז קשה לי לשכנע את הגורמים השונים לבנות הכל בשביל משהו שאולי בעוד שנתיים לא יהיה".

מתברר שעם סוף עידן הפחם בישראל נרוויח אוויר הרבה יותר נקי – אבל אולי נפסיד את הכרישים. בינתיים אפשר להתנחם בכך שהם מבקרים גם באשדוד.

צילום הסרטון: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים

עוד 390 מילים

בעוד ארבע שנים תציין העיר בני ברק מאה שנים להיווסדה, ולכולם ברור בשלב זה של משבר הקורונה, שהיא נכנסת אל תוך הימים הקשים והדרמטיים בתולדותיה ● הסיפור שבני ברק מספרת עכשיו לעצמה על עצמה, הוא בעצם הסיפור שהיא התכוננה אליו כל השנים ● הערגה לטראומה, התשוקה המודחקת להיות שם, כמו זיידע ובאבע, כשהאדמה רועדת והגסטפו נכנס לעיר

עוד 3,370 מילים

נתניהו וגנץ שוחחו; איחלו פסח שמח אחד לשני וקבעו לחדש המו״מ אחרי החג

עם כניסת מגבלות התנועה לתוקף, נרשמת ירידה בתנועת הציבור במרחב ● משרד הבריאות הודיע שהוא פועל להעלות את מספר בדיקות הקורונה כדי לעמוד ביעד של 10,000 בדיקות ביום ● המענק המרבי לעצמאים יוגדל מ-8,000 שקלים ל-10,500 ● ברכות חג שמח מרחבי הקשת הפוליטית

עוד 16 עדכונים

כ-600 חיילים יצאו מעיר הבה"דים לביתם לכבוד החג

חשיפה בצה"ל הודיעו כי מבטלים את יציאות החיילים מהבסיסים הסגורים, כדי למנוע הדבקה במגיפת הקורונה בין החיילים למשפחות שלהם, אבל מהשטח עולה תמונה שונה לגמרי ● ״23 אוטובוסים יצאו אתמול משלושה בסיסים בעיר הבה"דים ובכל אחד מהם כ-25 חיילים", אומר אביו של חייל שמשרת שם וחשוף למידע ● "הם יחזרו ביום ראשון ובחג השני יצאו חיילים נוספים. זאת מדגרה לקורונה, צה"ל הוא בני ברק שנייה" ● דובר צה״ל: ״נעשו התאמות ליציאתם וחזרתם על ידי מערך הסעות ייעודי״

עוד 586 מילים

מרכזי היום לקשיש נסגרו בגלל הקורונה, הקשר עם 40% מהקשישים נותק

מעקב זמן ישראל המרכזים שבהם קשישים נפגשו, שוחחו ואכלו יחד נסגרו ● כ-40% מהקשישים ביקשו להמיר את המזון והליווי הטלפוני שקיבלו בסיוע כספי, וניתקו קשר עם העמותות ● חלק מהמרכזים משוחחים בטלפון עם הקשישים שעזבו על קשר - ואחרים לא ● במרכזי היום חוששים: "בקרוב נשמע על הרבה קשישים שנפטרו בבית בלי שאיש ידע על כך"

כ-40% מהקשישים ביטלו את השתתפותם במרכזי היום. כך עולה מנתונים חדשים של איגוד הל"ב, המאגד 100 עמותות המסייעות לקשישים ברחבי הארץ.

עד שמגיפת הקורונה הגיעה לארץ ועד להנחיות המיוחדות הכוללות בידוד של אוכלוסיית המבוגרים, הגיעו קשישים למועדוניות שמפעילות העמותות ושם קיבלו אוכל, טיפולים פיזיים ונפשיים, פעילות פנאי וספורט, ובעיקר נהנו מחברה של קשישים אחרים ושל עובדי העמותות. כפי שפורסם בזמן ישראל – מאז פרוץ המגיפה המועדוניות נסגרו, הקשישים סגורים בביתם ופעילי העמותות מביאים להם אוכל לפתח הבית ושומרים איתם על קשר טלפוני.

בשנת 2018 התבצעה רפורמה במרכזים, והוצעה לקשישים אופציה חלופית – לוותר על השירות במרכזי הקשישים ולהמיר אותו בסיוע כספי של 1,400 שקל בחודש. רק 6% מהקשישים שמטופלים בעמותות הלב לקחו את האופציה הזאת. ואילו בשלושת השבועות האחרונים כ-40% ביקשו להמיר את חבילות המזון והליווי הטלפוני בסיוע כספי וניתקו קשר עם העמותות.

נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)
נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)

העמותות מקבלות תקציב ממשלתי לפי מספר הקשישים המטופלים בהן. עם עזיבתם של הקשישים, חלק גדול מהעמותות נכנסו למצב של חדלות פירעון. ברגע שקשיש עוזב, העמותה אינה חייבת להמשיך ולדאוג לשלומו. בפועל, חלק מהעמותות שומרות על קשר טלפוני עם הקשישים שעזבו אותן וחלקן לא.

שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד הל"ב, אומר לזמן ישראל: "יש לנו צוותים ברחבי המדינה שנשארים בקשר טלפוני עם הקשישים, גם אלה שעזבו, בהתנדבות, בלא כל תמורה, מתוך דאגה, כדי לדעת מה שלומם. האם אני יכול להבטיח לך שבכל העמותות שנמצאות במצב של קריסה יש מי שידאג לכל הקשישים? לא".

לדברי קידר, "המעבר של אלפי קשישים לקבלת גמלה בכסף במקום גמלה בעין היא אסון. אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון. דיכאון גורם למחלות. מחלות גורמות למוות".

"אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון"

לדברי גורם בכיר במרכזים לקשישים: "בחלק מהמרכזים אף אחד לא נשאר בקשר עם הקשישים שעזבו. חלקם נעזרים במשפחות שלהם, חלקם בודדים ומנותקים מהעולם ושוקעים בדיכאון. כבר בשנה שעברה היו כ-20 מקרים של קשישים שניתקו קשר עם העמותות ואחר כך נפטרו בלי שאף אחד ידע, עד ששכנים הבחינו בגופה. אני חושש מאוד שבקרוב יהיו הרבה יותר מקרים כאלה".

iStock Robert Weiבעמותות לקשישים חוששים מקריסה כלכלית

בעמותות טוענים כי עזיבת הקשישים מסכנת את קיומן של העמותות שמקיימות את המרכזים לקשישים ואת השירות החיוני שהן ממשיכות להעניק לקשישים שאינם עוזבים – ואמורים להמשיך לתת גם אחרי הקורונה.

העמותות מתקיימות מתמיכה ממשלתית בסך 150 שקל עבור כל קשיש רשום, נוסף על כיסוי עלות המזון והטיפולים הרפואיים לקשישים. העמותות ממשיכות להחזיק את המרכזים כרגיל  גם כאשר הם כמעט ריקים, ולהעסיק עובדים כרגיל (גם מהבית), אך כעת נאלצות לקיים את עצמן בתמיכה שהצטמצמה בכ-40%.

לדברי קידר: "העמותות לזקן על סף קריסה. פגיעה בעמותות היא פגיעה בעשרות אלפי קשישים. הצוותים המנוסים שלנו רוצים ויכולים להמשיך להעניק את השירותים בבתי הקשישים אך אנחנו חייבים תמיכה תקציבית. אם העמותות יקרסו לא נוכל לסייע לקשישים גם אחרי המגיפה. אנחנו פונים למשרדי הממשלה שייתנו למרכזי היום רשת ביטחון אבל לא מקבלים תשובה".

עוד 487 מילים

המפעלים הכשרים בסין הושבתו רק אחרי שהספיקו לייצר מזון לפסח

מאות מפעלים בסין מייצרים מזון כשר המסופק ליהודים שומרי מסורת בארץ ובעולם ● אבל התפרצות הקורונה שם גורמת למשגיחי הכשרות לחשב מסלול מחדש ● ייצור המזון הכשר לפסח אמנם הושלם עוד לפני המגפה, אך כעת הם מתלבטים האם לפזר את הייצור בין מדינות נוספות - או להמשיך לשים את כל הביצים הכשרות בסל סיני אחד

תעשיית המזון הכשר העולמית הפכה לקרבן כלכלי נוסף של הקורונה, לאחר שקווי ייצור כשרים בהיקפים גדולים בסין – שם פרצה המגפה – הושבתו.

למרות שהמגפה לא השפיעה בצורה משמעותית על אספקת משלוחי המזון הכשר לפסח לישראל ולריכוזי קהילות יהודיות ברחבי העולם, היא כן הפחיתה את הפעילות העסקית במפעלים האלה, מאז התגלה חולה הקורונה הראשון בסין.

הרב מנחם גנאק, ראש מחלקת הכשרות ב-OU (שנחשב לגוף השגחת הכשרות הגדול בעולם), אמר לזמן ישראל כי השפעת הנגיף על הענף בסין נרחבת. לדבריו, "במשך זמן רב, הממשלה הסינית סגרה מפעלים. ראש השנה הסינית הגיע, והסגירה התארכה. עד אמצע מרץ רבים מהם נפתחו מחדש – אך לא כולם".

מבדיקת זמן ישראל עולה כי יש לפחות 1,270 מפעלים לייצור מזון כשר בסין, וה-OU עובד עם כמחציתם, שמייצרים סוגים שונים של מוצרים, בהם ירקות ופירות.

גנאק הוסיף כי הקורונה לא השפיעה על המוצרים לפסח, "שרובם כבר ייוצרו".

"רוב המוצרים לפסח באמת יוצרו זמן רב לפני שמישהו אפילו שמע על הקורונה", אומר גם הרב בנימין ברקוביץ' מהארגון המתחרה KOF-K, "אבל חלק מהדברים היו מעט בעייתיים. חלק מהמוצרים מאחרים מעט, מה שעשוי להיות בעייתי".

KOF-K עובד מול כ-550 מפעלים בסין, עם ייצוא הנע בין תמציות, כימיקלים בטעמים, מוצרים קפואים בסיסיים, ומוצרים בקופסאות שימורים. חומרי גלם ממפעלים אלו נשלחים לחברות מסביב לעולם, לרבות בארצות הברית ובאירופה.

רגע לפני החג, ברקוביץ' כתב לי כי בדק שוב את הנושא, וכי "המשלוחים של פסח לא הושפעו, משום שרובם הגדול כבר יוצרו הרבה לפני שהמגפה התפשטה".

זה נכון גם לגבי Star-K, ארגון השגחת כשרות נוסף הפועל בסין. לדברי ראש מחלקת האישור של הארגון במזרח הרחוק, הרב אברוהום מושל, "אמנם היינו צריכים לבטל שני מוצרים – אך רובם כבר יוצרו לפני שהכל התפרץ".

מושל הוסיף כי התפרצות המגפה הקשתה על ההשגחה הפיזית במפעלים. "כפי שאפשר להבין, עכשיו כולם נאלצו להתרחק", אמר לי, "זה שם אותנו בסכנה".

מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)
מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)

שלושת הארגונים האלה שולחים בשגרה משגיחי כשרות כדי לפקח על החברות הסיניות. חלק מהמשגיחים חיים בסין ובאזור, בעוד שאחרים מגיעים מישראל.

"בנסיבות רגילות, היינו נכנסים יחסית בקלות, מפקחים על הרכיבים, מוודאים שכל הרכיבים והייצור לא מהווים בעיה מבחינת כשרות", אמר לי מושל. "היינו בוחנים את כל הרכיבים, המוצרים, הציוד, מוודאים שהמפעל מייצר רק מזון כשר".

גנאק הסביר כי המפתח הוא להבטיח שהמפעלים לא עובדים בנוסף עם פריטים לא-כשרים, כמו צדפות ומוצרים אחרים מהחי: "אנחנו שולחים, או שיש לנו עובדים מקומיים הבוחנים את המפעלים כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים".

למרות שהנגיף ממשיך להתפשט בעולם, נראה כי המצב מתייצב במידת מה בסין, מה שמעלה את התקווה של חזרה לעסקים כרגיל. "אנחנו מושפעים באופן ברור כאשר חברות נסגרות", אמר ברקוביץ'. "זה בהחלט לא היה קל. הדברים חוזרים לשגרה, אבל זה לוקח זמן. בחדשות אנחנו רואים שמספר מקרי ההידבקות בסין נמצא בירידה, מה שבהחלט עוזר, אבל קשה לדעת באיזו מידה".

והוא גם מתלבט האם לפזר את הייצור. "אחד הלקחים שלמדנו הוא שחייבים לגוון את המערכת", אומר לי ברקוביץ', "אף פעם אי אפשר לדעת איפה יהיה מחסור".

עוד 449 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה