סכומי העתק הדמיוניים שקיבלו כוכבי כדורגל, היו ביטוי בולט לכלל השוק הכי חשוב:

שכרך אינו פועל יוצא של התרומה האמיתית שלך לחברה. שכרך הוא פועל יוצא של יכולתך לייצר רווחי עתק למען הבוסים/ בעלי המניות / התאגיד / המועדון. הרי כל מורה, עובדת סוציאלית, מדענית, חוקר ואח סיעודי תורמים לחברה יותר מכדורגלני צמרת מפורסמים.

שכרך גם אינו פועל יוצא של עבודה קשה. הרי לו זה היה כך, נשים רבות באפריקה ובמזרח התיכון היו משתכרות הרבה יותר מכדורגלני הצמרת.

סכומי העתק הדמיוניים שקיבלו כוכבי כדורגל, היו ביטוי בולט לכלל השוק הכי חשוב: שכרך אינו פועל יוצא של התרומה האמיתית שלך לחברה. הוא פועל יוצא של יכולתך לייצר רווחי עתק לבוסים/ בעלי המניות/ התאגיד/ המועדון

ובמקרה של כדורגלנים, מדובר לפחות בסוג כישרון שיכול לחלץ אנשים מעוני. הרי במציאות הכלכלית של ימינו, מה שקובע את מצבם הכלכלי של מרבית האנשים, הוא השאלה לאילו הורים נולדו או עם מי התחתנו. ואני כותב זאת כמובן במלוא הכבוד לניקול ראידמן ולשרה נתניהו שאין לי ספק שהיו מצליחות להשיג הון עתק בזכות כישרונותיהן וחריצותן ויכולותיהן האינטלקטואליות ולא רק בזכות נישואיהן לצ'רנוי או בנג'מין ניתאי.

בחזרה לכדורגלנים: סכומי העתק הדמיוניים ששולמו מקבוצה אחת לקבוצה שנייה, תמורת מעבר כוכב כדורגל מקבוצה לרעותה, וכמובן סכומי העתק האגדיים ששולמו לכדורגלנים הכי נוצצים, הגיעו לממדים בלתי נתפסים. בדיוניים כמעט.

לכן יש משהו סמלי באמת בעובדה שמשחק הכדורגל בשמינית גמר ליגת האלופות באיצטדיון סן סירו במילאנו בין אטלאנטה האיטלקית לבין ולנסיה הספרדית, הוא שהוליד כנראה התפרצות המונית של קורונה בצפון איטליה. מלכודת ההדבקה של 40 אלף אוהדים באיצטדיון הענק במילאנו (ובמסעדות ובבתי הקפה וברכבות הסמוכות) הייתה במקום הכי סמלי.

התפשטות נגיף הקורונה חייבה את הקפאת ליגת האלופות בכדורגל, הליגה האירופית בכדורגל וליגות הכדורגל הלאומיות ברחבי אירופה וכן את השבתת ליגת הכדורסל בארצות הברית וקנדה, ה-NBA.

מה שקובע לרוב זה למי נולדים או עם מי מתחתנים. ואני כותב זאת במלוא הכבוד לניקול ראידמן ולשרה נתניהו, שאין לי ספק שהיו מצליחות להשיג הון עתק בזכות כישרונותיהן וחריצותן ויכולותיהן האינטלקטואליות

כדורגלנים רבים נאלצים לוותר כעת על חלק נכבד משכרם (ועדיין אין צורך לרחם כמובן). ברור שגם בתום המשבר, יתקשו הקבוצות לשוב ולשלם סכומי עתק זהים לאלו שהתרגלו לשלם בטרם ההתפרצות.

יתכן (רק ייתכן. ממש לא בטוח) שגם בעלי מניות בתאגידים ובבנקים, מנכ"לים בכירים בתאגידים ובבנקים, גימלאי מדינה בכירים שמקבלים פנסיה תקציבית שערורייתית ומופרכת, בעלי הון ששולטים בחברות בינלאומיות ועוד גברים ונשים מחוג הסילון, ייאלצו להבין שהגיעה העת לקצץ, למתן, לבלום ולהרגיע את החמדנות.

לא מפני שמישהו מוכן לוותר מרצונו על המון כסף ותנאי נוחות (וברור שגם ויתור משמעותי יותיר בידיהם סכומים שרובנו יכולים רק לחלום עליהם) אלא פשוט מפני שבלא מיסוי הון ומיסוי ירושה עצומים, לא ניתן יהיה לממן את שירותי הבריאות הציבורית ומערכי הרווחה הציבוריים שהם התשתית הן לקיום הפשוט והראשוני של כולנו (אנשים מתים ללא מערכת בריאות. פשוט מאד) והן את התשתית ליכולת להפיק רווחים (כשאנשים מתים או קורסים כלכלית או מושבתים מעבודה בשל התפשטות נגיף ובהעדר מערכת בריאות הולמת, הם קצת מתקשים לשלם תמורת מוצרי צריכה ומזון ומנויים לצפייה במשחקי כדורגל וכדורסל וטלוויזיה רב ערוצית וטלפונים ניידים ורכבים וטיסות ובגדים ורהיטים ודירות וחופשות במלונות. וכשהם אינם משלמים וצורכים, בעלי המניות מפסידים. אולי אפילו פושטים רגל).

כמובן שהמשבר הזה לא בא ללמד אותנו כלום. הוא פשוט הגיע. אבל הוא כל כך עצום ומטלטל ומשנה סדרי עולם, עד שאין מנוס אלא ללמוד ממנו את חובת שינוי סדרי העולם הכלכליים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.