עורך הדין שאל את נתניהו: יש טענה שפעלתם בנהנתנות, דרשתם אספקה סדירה של סיגרים, שניצלתם את המעמד כדי לקבל טובות הנאה.

נתניהו השיב: זה שקר מוחלט, זה אבסורד כפול, אמרתי כבר, מה החיים הקשים האלה נותנים לך? אלה לא חיים של נהנתנות.

אני עובד 18-17 שעות ביממה. הצוות שלי מכיר את זה היטב. וגם הח"כים והשרים שכאן מכירים את זה היטב. כך אני עובד. אני אוכל את ארוחותיי ליד שולחן העבודה במשרד. לא באים מלצרים עם כפפות לבנות. זו עבודה סביב השעון, לתוך השעות הקטנות של הלילה. אני הולך לישון בדרך כלל בשעה אחת או שתיים לפנות בוקר.

יש מעט מאוד שעות פנאי. יש מפלט מסוים, זה ספרי ההיסטוריה והכלכלה שאני מקבל.

עוד אמר נתניהו:

מעת לעת אני גם חוטא בסיגר שאני לא יכול לעשן אותו ברציפות כי אני כל הזמן ברצף של פגישות. מעשן קצת, נכנס הבא. ודרך אגב אני שונא שמפניה, לא יכול לשתות את זה, פשוט לא אוהב.

ב-1999, אחרי קדנציה אחת, הפסדתי את הבחירות. לא קרה שום אסון. יצאתי לחיים של חופש שלא הכרתי אותם 20 שנה קודם לכן. פתאום יש חופש. פתאום אתה נושם, אתה יכול לנסוע לכל מקום בעולם, ואכן נסענו. לקחתי את הילדים לדיסנילנד ולאוסטרליה. היו טיולים, היו רגעי פנאי, היו ארוחות. היה נפלא. פשוט נפלא.

עד כדי כך שכשביקשו ממני לבוא חזרה, והייתה אינתיפאדה איומה, אמרתי אני לא יכול, אני לא ח"כ, הוא לא יכול להיות ראש ממשלה. אמרו נעשה בשבילך חוק מיוחד. אמרתי, צריך לשנות את הכנסת. אמרתי, אני לא מוכן שתהיה כנסת לעומתית, הצבתי דרישה תלכו לבחירות לכנסת. והכנסת לא התפזרה ולכן יכולתי להמשיך לחיות את החיים הנוחים האמיתיים פעם ראשונה במשך עשרות שנים, אפילו יותר מזה, טעמתי מזה, נהניתי, עם רעייתי שרה עם הבנים, עם חברים.

אם הייתי רוצה את הנאות החיים הייתי נשאר שם. במידה רבה השליחות הציבורית קראה לי ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה. יש לי חיי רווחה, גם הרווחתי לא רע פעם ראשונה בחיי.

אני חשבתי בגיל 50, אם זו התכלית של חייך, זה מה שירשת מסבך, מאחיך, מעם ישראל? יש לך מה לתת? אז תחזור חזרה למדמנה. תחזור חזרה למכרה הפחם. תחצוב בהר. זה מאמץ כביר. לא הנאה. לא נהנתנות. זה פשוט מגוחך. פשוט מגוחך. זה גם גורם עוול עצום לרעייתי. רעייתי שנושאת בעול הזה שהיא מקבלת התקפות, נאצות ורצח אופי, שאף רעיית ראש ממשלה לא קיבלה, וספק אם תקבל.

היא ידועה כשרה הפסיכולוגית, כולם רוצים להיעזר בכישורים המופלאים שלה, שבאים לביטוי בטיפולים שלה בחיילים חולי סרטן, בחיילים בודדים, במשפחות שכולות, לא כדי לסמן וי, היא יוצרת איתם קשר אמיתי. ומשפחות החטופים, גם הם יכולים להעיד, פשוט לא יאומן. האישה הזאת שנותנת מחייה. למען המדינה וגם למען המשפחה. היא הציר של המשפחה. להציג את החיים שלה ושלי כשאיפה של נהנתנות, זה לא סתם אבסורד, זה לא סתם עוול. זו בושה וחרפה.