שורדת השבי נועה ארגמני על חידוש הלחימה בעזה:

"חזרה ללחימה. שתי מילים, וכל כך הרבה רגשות בפנים. פתאום מתוך השקט, כל התקוות מתפוצצות ברגע. שתי מילים, אבל בשביל החטופים שבפנים זה פיצוצים ורעשים שמביאים איתם שוב את הפחד למות.

"אני זוכרת איך בנובמבר 23' שמענו בפעם הראשונה את המילה 'הודנא' – הפסקת אש. ופתאום התחלנו לראות איך דברים זזים, איך אנשים יוצאים החוצה. בכל יום שחלף, המחבלים הסתכלו עליי ואמרו: 'מחר את תצאי הביתה'.

"בכל יום החזקתי את התקווה הזאת, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא יוצאת מפה בחיים. אבל אז, ברגע אחד, התחלנו לשמוע שוב את כל הפיצוצים.

"פתאום, כל החלומות לחזור הביתה, לחבק את המשפחה והחברים – התפוצצו ברגע. המחשבה על לראות שוב את האור הייתה כל כך רחוקה. רגע אחד של הפסקת אש שהתפוצצה, ואיתה גם התקווה שאצא משם בחיים.

"אני מצטערת, אבינתן. אני מצטערת שאתה כבר 528 לא רואה אור יום. אני מצטערת שנשארת מאחור. חייב להציל אותם! יותר מדי חטופים שנחטפו בחיים – נרצחו בשבי. צריך להציל כל נפש חיה! זו השליחות שלנו. אי אפשר להשאיר אותם מאחור".