כשגופם תשוש מרעב, רבים מתושבי עזה נאלצים לחצות מדי יום נוף הרוס כדי לשאת את כל המים הדרושים לשתייה ולרחצה – מטען כבד שעדיין נופל בהרבה מהרמה הנדרשת לשמירה על הבריאות.

גם כאשר תשומת הלב העולמית מופנית לרעב בעזה, ארגוני סיוע אומרים כי משבר המים חמור באותה מידה.

אומנם חלק מהמים מגיעים ממתקני התפלה קטנים שמופעלים על ידי סוכנויות סיוע, אך רובם נשאבים מבארות באקוויפר מלוח למחצה, אשר זוהם עוד יותר על ידי ביוב וחומרים כימיים שדלפו דרך ההריסות – מה שתורם להתפשטות שלשולים ודלקות כבד נגיפיות.

אביר סובח ושניים מילדיה נושאים ג'ריקנים של מים בעיר עזה, 24 ביולי 2025 (צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)

צינורות המים הישראליים, שסיפקו בעבר חלק ניכר מהמים הנקיים לעזה, יבשו. ישראל הפסיקה את אספקת המים והחשמל לרצועה בתחילת המלחמה. אף ששבה ואפשרה אספקה מוגבלת בהמשך, הצינורות ניזוקו – ולדברי גורמי מים בעזה, בימים האחרונים לא סופק דבר.

מתאם פעולות הממשלה בשטחים לא השיב לבקשת תגובה בנוגע לשאלה אם ישראל מספקת מים לרצועה. מרבית תשתיות המים והביוב נהרסו, והמשאבות מהאקוויפר תלויות לרוב בחשמל מגנרטורים קטנים – שלרוב אין להם דלק.

מועאז מוחיימר, בן 23 וסטודנט לפני המלחמה, אומר שעליו ללכת כשני קילומטרים ולהמתין כשעתיים בתור כדי למלא מים. לעיתים הוא הולך שלוש פעמים ביום, גורר את המים חזרה לאוהל המשפחתי על עגלת מתכת קטנה בשטח משובש.

"עד מתי נהיה ככה?", הוא שואל, כשהוא גורר שני מכלים גדולים של מים מלוחים לניקיון ושני מכלים קטנים יותר של מים נקיים יותר לשתייה.

אימו, אום מועאז, בת 53, אומרת כי המים שהוא מביא מיועדים למשפחה המורחבת, בת 20 נפשות, המתגוררת בקבוצת אוהלים קטנה בדיר אל־בלח שבמרכז הרצועה.

ילד פלסטיני מכסה את ראשו בדלי בדרך לנקודת אספקת מים בעיר עזה. 1 באוגוסט 2025

"הילדים כל הזמן באים ויוצאים, וחם. הם כל הזמן רוצים לשתות. מי יודע אם מחר נצליח למלא שוב", היא אומרת.

המאבק שלהם על מים משקף את המצב ברחבי הרצועה הקטנה והצפופה, שם כמעט כל התושבים חיים במחנות אוהלים מאולתרים, ללא תשתיות ביוב או אמצעי היגיינה ובלי מספיק מים לשתייה, לבישול ולרחצה – בעוד מחלות מתפשטות.

לפי האו"ם, רמת המינימום לצריכת מים בשעת חירום היא 15 ליטרים ביום לאדם – לשתייה, בישול, ניקיון ורחצה. לשם השוואה, הצריכה היומית הממוצעת בישראל היא כ־247 ליטר לנפש, לפי ארגון "בצלם".

בושרה ח'לידי, ראש תחום מדיניות הומניטרית בארגון הסיוע "אוקספם" בשטחים הפלסטיניים שבשליטת ישראל, אמרה כי צריכת המים הממוצעת בעזה כעת היא בין 3 ל־5 ליטרים ביום.

בשבוע שעבר דיווח "אוקספם" כי מחלות המועברות במים, שניתנות למניעה ולטיפול, "קורעות את עזה", וכי שיעורי ההידבקות עלו בכ־150% בשלושת החודשים האחרונים.

ישראל מטילה את האחריות לסבל על חמאס, וטוענת כי היא מספקת סיוע הומניטרי מספק ל־2.3 מיליון תושבי הרצועה.

תורים למים

"המחסור במים מחמיר מאוד מיום ליום, ואנשים נאלצים לבחור אם להשתמש במים לשתייה או להיגיינה", אמר דאנש מאלכ, מומחה לענייני מים ותברואה במועצת הפליטים הנורווגית.

ההמתנה למים וסחיבתם גוזלות כיום שעות רבות ביום מרבים מתושבי עזה, לעיתים תוך כדי דחיפות והתנגשויות בתורים. לפי עדויות, פרצו גם תגרות.

איסוף מים הוא לעיתים קרובות תפקידם של ילדים, בזמן שהוריהם מנסים להשיג מזון או מצרכים אחרים.

"הילדים איבדו את ילדותם והפכו לנושאי מכלים מפלסטיק, רצים אחרי רכבי מים או הולכים לאזורים מרוחקים כדי למלא אותם למשפחותיהם", אמר מונד'ר סאלם, ראש תחום משאבי מים ברשות המים ואיכות הסביבה של עזה.

מאחר שכמעט בלתי אפשרי להשיג מים, רבים מהתושבים המתגוררים בסמוך לחוף נאלצים להתרחץ בים.

צינור מים חדש, במימון איחוד האמירויות, מתוכנן לשמש 600 אלף תושבים בדרום עזה ולספק מים מותפלים ממתקן מצרי, אך חיבורו צפוי לקחת עוד כמה שבועות.

ארגוני הסיוע מזהירים כי יש צורך בהרבה יותר. דובר יוניס"ף, ג'יימס אלדר, אומר כי המחסור המתמשך הופך לקטלני. "הרעב וההתייבשות כבר אינם תופעות לוואי של הסכסוך הזה – הם הפכו לאפקט מרכזי".

ח'לידי מ"אוקספם" אומרת כי דרושות הפסקת אש וגישה חופשית לארגוני הסיוע על מנת לפתור את המשבר.

"אחרת נראה אנשים מתים מהמחלות הכי ניתנות למניעה בעזה – וזה כבר קורה לנגד עינינו".