שורד השבי אלי-ה כהן אמר בריאיון ב"כאן" חדשות כי יום כיפור הוא יום קשה במיוחד עבורו, כי "כל יום בשבי היה יום כיפור שלא נגמר". 

"מהרגע שיצאתי ידעתי שזה היום שאני הכי מפחד ממנו, כי חייתי את הצום הזה כל כך הרבה זמן. אני יודע שיש חברים שחווים את הצום הזה עכשיו. אבל זה גם יום של חשבון נפש. ואם יש משהו שעשינו הרבה בשבי – זה חשבון נפש יומיומי".

"כל יום הוא יום כיפור שם. אנשים שואלים אותי איך זה מרגיש אחרי שנה וחצי. אני תמיד אומר – זה כמו יום כיפור שלא נגמר. רק שהסעודה המפסקת היא פיתה ולא אורז ועוף".

"בשבי כל יום נראה כמו יום כיפור – לא נגעתי בחשמל, לא אכלתי, צמתי. אבל עמוק בפנים רציתי לתת לעצמי את המקום שלי ביום הזה, וחשבתי מה אעשה כשאצא. ישבתי ושאלתי את עצמי – כשאצא מכאן, האם האנשים שהיו לידי לפני החטיפה יהיו שם כדי לחוות איתי עוד יום כיפור?".

"כשאין לך כלום – אתה מוצא את אלוהים. הדבר היחידי שהיה לי להציע לו זה תפילה. הבטחתי שאם אצא, כל בוקר אגיד מזמור לתודה. בהרבה רגעים ביקשתי ממנו שיהיה לי יותר אוכל או מים, ואני אברך עליהם".

"באחד הרגעים בשבי שכבתי על הרצפה וביקשתי מאלוהים 'תראה לי שאתה פה'. דקות אחר כך הרדיו שבחדר השתנה לעברית – שמעתי נאום של אם חטוף ושל בני גנץ על המספרים של ההרוגים והחטופים. בשבילי זה היה סימן, כאילו הוא שלח לי את המסר".

"היום (אחרי השחרור) אומנם אני אוכל ומתקלח, אבל אני קם בבוקר וחי את מה שקורה שם, כי האחים שלי עדיין חווים את זה. אני יודע איך הם ישנים, איך מעירים אותם. יצאנו החוצה, אבל אנחנו חיים את זה יום יום".

"אחים שלי, אם אתם שומעים אותי – תדעו שיש סוף לדבר הזה. אל תאבדו תקווה. כל מדינת ישראל, כל העולם עומד מאחוריכם ומתפלל לשלומכם. אני מחפש להפוך את העולם כדי שלא ישכחו אתכם".

"אני מאחל בריאות ושקט נפשי לכולם. שכולם יחזרו הביתה בשלום – גם החטופים וגם החיילים. אני מאחל שתהיה לנו שנה משעממת, שלא נצטרך להתעסק יותר בכלום וכל אחד יחזור לחיים שלו ולדברים שהוא אוהב".