מט גאלה 2026, שהתקיים בשבוע שעבר, היה לכאורה אירוע אופנה. בפועל, עבור הודו הוא שימש כבמה גיאופוליטית. בתוך ערב אחד, דרך גלימת סארי מזהב, מחווה לצייר ההודי ראג'ה ראווי וארמה, עבודת יד של מאות אומנים, ודמויות מפתח מהקולנוע, העסקים והאופנה ההודית – הודו הצליחה לספר לעולם סיפור על עצמה: מדינה עתיקה אך עכשווית, מסורתית אך חדשנית, מקומית אך גלובלית.

במובן הזה, הנוכחות ההודית במט גאלה 2026 לא הייתה רק הצלחה אסתטית. היא הייתה הדגמה מרוכזת של עוצמה רכה: היכולת של מדינה לעצב את האופן שבו אחרים רואים אותה, לא באמצעות כוח צבאי או לחץ מדיני, אלא באמצעות תרבות, דימוי, סיפור, יופי, זהות ותחושת עומק היסטורי.

ד"ר לורן דגן עמוס היא חוקרת מדיניות חוץ וביטחון של הודו מרכז בגין סאדאת (בס"א) אוניברסיטת בר אילן וחברת פורום דבורה.

בימים אלה ציינו מלאת 81 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית (8 במאי 1945) – המלחמה שהביאה חורבן ושלום ואת גיבושה של אירופה החדשה. הסדר החדש שעוצב באירופה כלל גם את שיקום היחסים על רקע פשעי אירופה כלפי העם היהודי. 

הציונות נולדה באירופה והחלום הציוני ביקש להקים מעוז אירופי בלב הלבנט, שלוחה של הלאומיות הנאורה. נראה כי שברו של החלום נחשף בעוצמתו מול המלחמה בעזה ומעשי הפוגרום כלפי אוכלוסייה חפה מפשע ביהודה ושומרון.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.

"אני לא יכול לנשום" (ג'ורג' פלויד, האזרח האמריקאי שהומת בחנק מברכו של שוטר, במהלך מעצר אלים במיניאפוליס בשנת 2020; מותו עורר מחאה ציבורית בארצות הברית ובעולם).

ד"ר גל לברטוב כתב במאמרו המנומק "לא אחת, שלוש!" כי יש להקים שלוש ועדות חקירה ממלכתיות שתעסוקנה: האחת, בגורמים ובאנשים שהביאו את ה-7 באוקטובר; השנייה, בהתנהלות ישראל בעזה החל מה-7 באוקטובר; והשלישית, בנעשה ביהודה ושומרון מאז ה-7 באוקטובר וביתר שאת בשנה וחצי האחרונות.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".