רק ישראלים מבוגרים בואכה קשישים עדיין זוכרים ראשי ממשלה שכיהנו בישראל בעידן שקדם לכהונתו הנצחית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה היה עידן שבו ראשי ממשלה בישראל אהבו מאוד את המשפט "מי שצריך לדעת יודע". עידן שבו "פטפטת" נחשבה לתכונה מגונה. למחלה חשוכת מרפא של פוליטיקאים ש"לא יודעים לסתום את הפה".
קודמיו של נתניהו בתפקיד היו ראשי ממשלה שמבחינתם קמפיין הבחירות היה רע הכרחי, עונש שהדמוקרטיה מטילה על מי שמשאת נפשו היא להוביל את ענייני המדינה, ולקחת אחריות על קביעת סדר היום הביטחוני והמדיני והצבת מטרות ראויות לעתיד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו במסדרונות הכנסת, 3 בנובמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
נתניהו שונה מקודמיו. הראש שלו מכוון לקמפיין נצחי. מטרת העל שלו היא לנצח בבחירות, ואז להקים קואליציה שיריביו לא יוכלו לפרק, ואז לעבוד על קמפיין הבחירות הבא, כדי להבטיח את הניצחון הבא בבחירות ואת הקמת הקואליציה הבאה, וחוזר חלילה.
לכן נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון של ישראל שאוהב לרוץ לספר לחבר'ה. ברירת המחדל שלו במצבי מצוקה היא אולפן הטלוויזיה.
נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון של ישראל שאוהב לרוץ לספר לחבר'ה. ברירת המחדל שלו במצבי מצוקה היא אולפן הטלוויזיה
אפשר היה לזהות את זה כבר ב"פרשת הקלטת הלוהטת", שבה מיהר לאולפן "מבט", התוודה על רומן מחוץ לנישואים שאיש לא היה חושף אם הוא לא היה מתנדב לעשות זאת, והאשים את יריביו (ובהם תומכו הגדול היום, יעקב ברדוגו) שהם פושעים המקיפים בכיר (דוד לוי). זה הצליח לו ונגמר בניצחונו בפריימריז של הליכוד ואז בבחירתו בפעם הראשונה לראשות הממשלה.
הפטפטנות הכרונית הזו בלטה גם באותו מופע משונה עם הקלסרים והדיסקים של "ארכיון הגרעין האיראני" שבו נתניהו שיווק את גבורתם ותושייתם של אנשי המוסד, באירוע משונה להפליא שלא היה דומה לו בתולדות מערכת הביטחון הישראלית.
אתמול פרסמה לשכת נתניהו הודעה מפתיעה, לפיה ראש הממשלה ביקר בחשאי באיחוד האמירויות בעיצומה של המלחמה עם איראן, ונפגש שם עם הנשיא מוחמד בן זאיד. על פי ההודעה של לשכת ראש הממשלה, "ביקור זה הביא לפריצת דרך היסטורית ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות".
מה יש לומר? אכן הודעה משמחת מאין כמוה. אפילו מדהימה. ראש ממשלה ישראלי מבקר במדינה ערבית באמצע מלחמה אזורית. לא היה כדבר הזה. מה גם שאת ההודעה ליוו פרסומים נוספים על כך שגם ראש המוסד ביקר במהלך המלחמה באיחוד האמירויות ושישראל התגייסה להגנת איחוד האמירויות מפני הטילים והכטב"מים ששוגרו אליה מאיראן.
אכן היסטוריה של ממש. ומי שהזדרז להעיד עליה בפוסט בפייסבוק היה זיו אגמון, ראש הסגל המודח של נתניהו, שנכח בפגישה, ותיאר אותה כך:
"כמי שליווה את ראש הממשלה בנסיעה ההיסטורית שהייתה סודית ביותר עד היום, אני יכול להגיד שראש הממשלה התקבל באבו דאבי בכבוד של מלכים. השייח' כיבד מאוד את ראש הממשלה והסיע בעצמו את ראש הממשלה ברכבו האישי, מהמטוס ועד לארמון. הדברים שסגר ראש הממשלה בביקור המדהים הזה עוד ידוברו דורות קדימה".
אלא מה – שעות אחדות אחרי שלשכת ראש הממשלה פרסמה את ההודעה המשמחת הזו, משרד החוץ של האמירויות מיהר לפרסם הכחשה, שכדאי לקרוא אותה בתשומת לב:
"איחוד האמירויות מכחישה את הדיווחים המופצים בנוגע לביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במדינה, או קבלת משלחת צבאית ישראלית כלשהי בשטחה. המדינה מדגישה כי יחסיה עם ישראל הם יחסים גלויים, שנוצרו במסגרת 'הסכמי אברהם', ואינם מבוססים על סודיות או הסדרים נסתרים. לפיכך, לכל טענה על ביקורים או הסדרים לא מוצהרים אין כל בסיס, אלא אם כן פורסמו על ידי הגורמים הרשמיים המוסמכים באיחוד האמירויות".
זו הודעה חריגה עד מאוד בעולם הדיפלומטי. באיחוד האמירויות לא מכחישים לחלוטין את ההודעה הישראלית לפיה נתניהו נחת לביקור במהלך המלחמה ופגש את מוחמד בן זאיד (אירוע שמן הסתם אכן קרה), אלא מתקוממים על כך שישראל בחרה לפרסם את "האירוע ההיסטורי" בלי לוודא קודם שזה מקובל גם עליהם.
אלא אם יתברר בעתיד ששתי ההודעות הסותרות האלו היו מתואמות מראש (ספק רב), הפרשנות שלי להודעת איחוד האמירויות היא: תפסיקו להשתמש בנו לקמפיינים הפנימיים שלכם. אנחנו לא צעצוע, אנחנו מדינה ריבונית. הגיע הזמן שתתחילו לכבד אותנו. רק אנחנו נדווח על מה שמתרחש בשטחנו. או בלשון ההודעה שיצאה מאבו דאבי:
"המדינה קוראת לכלי התקשורת לנהוג בדייקנות, ולא להפיץ מידע לא מאומת או להשתמש בו ליצירת מצגים פוליטיים".
ניכר כי מי שחיבר את ההודעה הזו אינו צופה אדוק בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. אם תישלל מהם הזכות להפיץ מידע לא מאומת המשמש ליצירת מצגים פוליטיים, נישאר רק עם תוכניות בישול.
